בלי גז בבקשה, אנחנו אוקראינים

אוקראינה עושה את צעדיה אל מחוץ למערכת האנרגיה הסובייטית לשעבר – עובדה שתשנה את המערכת מן הקצה אל הקצה

היבוא הישיר של גז טבעי רוסי לאוקראינה עשוי להצטמצם לאפס בשנת 2017, מה שמסמן את קצה של התלות ארוכת השנים באנרגיה ממוסקבה.

יבוא הגז כבר פחת בשל ירידות תלולות בצריכה: היבוא בשנת 2016 מוערך ב- 9-10 מיליארד מ"ק, לעומת 16 מיליארד מ"ק ב- 2015, 22 מיליארד מ"ק ב- 2014 ו- 29 מיליארד מ"ק בשנת 2013. בתשעת החודשים הראשונים של 2016, היבוא הסתכם ב- 6.3 מיליארד מ"ק בלבד, שהגיעו מ"זרימה הפוכה" – פרקטיקה שמכונה כך מכיוון שהגז, בעיקר ממקור רוסי, זורם פיזית בחזרה לאוקראינה ממדינות מרכז אירופה.

במהלך העימות הצבאי-מדיני שנמשך שנתיים, האיחוד האירופי תמך כלכלית ברעיון של זרימה הפוכה, במטרה למזער את התלות של אוקראינה באנרגיה מרוסיה.

לאור בקשת ההלוואה בגובה חצי מיליארד דולר מן הבנק העולמי לכיסוי 2.5 מיליארד מ"ק יבוא בזרימה הפוכה לעונת החורף, חברת הנפט והגז הממשלתית Naftogaz Ukrainy צפויה להימנע לגמרי מיבוא גז רוסי באופן ישיר ב- 2016.

סיבות לירידה בצריכת הגז בטווח הקצר כוללות את העובדה שחצי האי קרים (שסיפחה רוסיה באופן צבאי ב- 2014) וחלקים מדונייצק ולוגנסק המתועשות בכבדות (בשליטת בדלנים תומכי רוסיה) ירדו ממאזן הגז האוקראיני. העימות הצבאי וההאטה הכלכלית הבינלאומית תרמו לירידה של עשרה אחוזים בתוצר הלאומי הגולמי בשנת 2015, עובדה אשר השפיעה לרעה על התוצר התעשייתי והביקוש לאנרגיה.

הגורמים ארוכי הטווח לירידה בצריכת הגז מקדימים את העימות הצבאי. לאחר שהגיע לשיא של 75 מיליארד מ"ק בשנת 2006, הביקוש לגז טבעי באוקראינה צנח ל- 50 מיליארד מ"ק בשנת 2013, עם ירידות נוספות בכל שנה, למעט בשנת 2011. תחילתו של מעבר מענפי תעשייה עתירי אנרגיה, כגון מתכות וכימיקלים, לענפים חדשים יותר גבה מחיר משוק הגז; כמו גם מידה מסוימת של חיסכון באנרגיה, לאחר שבשנת 2006 הונהג יישור קו של מחירי הגז לתעשייה עם מחירי היבוא.

אבל המטרה המוצהרת של אוקראינה לגבי התנהלות ללא יבוא ישיר מרוסיה עשויה בסופו של דבר להוכיח עצמה כבלתי מציאותית: קיבולת קווי הזרימה ההפוכה היא 15 מיליארד מ"ק בשנה; הייצור המקומי עומד על 20 מיליארד מ"ק בשנה עם עלייה איטית. ייתכן שיידרשו כמה מיליארדים של יבוא ישיר לאחר 2017, במיוחד לאור ההתאוששות הכלכלית המביאה שוב לעליה בביקוש לגז.

עם זאת, בטווח הארוך ממשלת אוקראינה שואפת למערכת אנרגיה אירופית יותר ופחות פוסט-סובייטית. כמות נכבדה של חוקי רפורמת שוק התואמים לאיחוד האירופי כבר עברו, בלחץ קרן המטבע הבינלאומית, למרות התנגדות פרלמנטרית עיקשת מעת לעת. מחירי הגז והחימום המחוזיים האמירו, ולאור העובדה שהשכר הריאלי הממוצע הוא כיום פחות ממחצית זה של 2013, הוענקו סובסידיות ליותר מחמישה מיליון בתי אב.

יהיה אשר יהיה, "חתונת הגז" ארוכת השנים ומלאת הטלטלות של רוסיה ואוקראינה הגיעה לסיומה, וכעת עורכי הדין רבים ביניהם מי יקבל מה (פשוטו כמשמעו, בבית הדין לבוררות בשטוקהולם, שם Naftogaz ו- Gazprom פנו לערכאות האחת נגד השנייה בשווי 67 מיליארד דולר בגין הפרות חוזה).

רוסיה הפסידה את הלקוחה הכי גדולה שלה בתחום הגז, אשר בשנות ה- 90 יבאה 80 מיליארד מ"ק בשנה; בשנת 2006 יבאה 54 מיליארד מ"ק (לעומת 34 מיליארד מ"ק של גרמניה); ועשויה שלא לייבא כלום בשנת 2017. עם הזמן, המעבר של גז רוסי דרך אוקראינה ליעדי אירופה יצטמצם גם הוא כמעט לאפס.

תחנת דחיסה של חברת נפטוגז האוקראינית

כפי שהרחבנו כאן בעבר, על מנת להימנע מהפסד,  רוסיה מקדמת שני פרויקטים חלופיים אשר יעקפו את אוקראינה לגמרי: קו הצינור הטורקי, שעבורו נחתם הסכם בין-ממשלתי באוקטובר באיסטנבול, והשלב השני של מסדרון ההזרמה הצפוני דרך הים הבלטי לגרמניה – פרויקט אשר עשוי להאט בשל אופוזיציה פוליטית אירופית, אך כנראה שלא ייעצר.

לפיכך, בשלב כלשהו אחרי שיפוג תוקפו של חוזה מעבר הגז הקיים בין רוסיה ואוקראינה, בשנת 2019 – אם כי לא לפני כן – המסדרון האוקראיני צפוי לשמש רק עבור כמויות קטנות שלא ניתן לשנע בדרכים אחרות.

הקשר של רוסיה עם שאר מדינות הברית הסובייטית שנמשך במהלך 25 השנים האחרונות, החזיק בין השאר הודות למערכת אספקת הגז, פלא הנדסי של שנות ה- 70. כעת הקשר החזק ביותר, עם אוקראינה, ניתק.

קשרים עם המדינות הבלטיות ניתקים גם הם. כמו כן, מאז השלמת קו הצינור טורקמניסטן-סין בשנת 2007, הקשר עם מרכז אסיה דועך גם הוא.

מערך האנרגיה המתחדש של אוקראינה יהיה יעיל ומגוון יותר מבחינת דלקים ושותפים מסחריים; אותו הדבר צפוי גם, כנראה, במערך האנרגיה של רוסיה.

בידיעה שעלתה ב-14 במרץ השנה באתר naturalgasworld.com, מספרים שהשוק נפתח לסוחרים ולספקים חדשים, אבל מסגרת העבודה החוקית אינה אטרקטיבית לחברות אנרגיה הבינלאומיות.

התיקון לחוק שמקצץ בתמלוגים מתפוקת הגז ל-12 אחוזים עדיין לא עבר, אף ששרי הקבינט הסכימו על השיעור אחרי התדיינות עם מפיקי הגז במדינה, לרבות ארגונים, צוותי חשיבה וחברי פרלמנט. הקיצוץ עשוי לסייע במשיכת השקעות למגזר ההפקה ולהוביל צמיחה של 30-35 אחוזים מהתפוקה של 'אוקר גז וידוביוואנאיה'.

לא ניכנס לנבכי הצעת החוק, אבל חברי הפרלמנט האוקראיני נלהבים לעודד את הפקת הגז במדינה, כפי שנקבע ב"עקרונות לפיתוח תעשיית תפוקת הגז באוקראינה עד 2020", מסמך שהוכן בחסות ראש הממשלה וולדימיר קיסטיון, שבתחום אחריותו בקבינט גם אנרגיה, אקולוגיה ושימוש בתת הקרקע.

בעיה נוספת נובעת מהעובדה שהרגולטור באוקראינה מתכנן להשית דמי כניסה למפיקים שיבקשו להכניס גז למערכת הצינורות, מה שעשוי להגיע דמי קליטה בסך 12.47 דולר לכל 1,000 מ"ק גז שיוזרם על ידי יצרני הגז בצנרת (=0.01247 דולר למ"ק גז). מפיקי הגז מוטרדים מאוד מהתעריף אשר יקטין את הרוויח שלהם ויגביל את המימון של ההפקה והם טוענים שהחיוב הזה, שנלקח מ"חבילת האנרגיה השלישית" הוא לא מנדטורי.