הבעיה עם נורד סטרים 2

איך יטיב הצינור עם רוסיה, על חשבונה של אירופה

פיטר פולק / Foreign Affairs אוגוסט 2017

ב-2005, חברת האנרגיה של רוסיה, גזפרום, וכן חברות אירופיות אחרות, הגיעו להסכמה על הקמת Nord Stream AG, קונסורטיום (מאגד) שיפקח על בניית צינור הגז התת ימי הארוך בעולם. מנהיגים גרמנים ורוסים ציינו שהצינור, שיחבר בין העיר הרוסית ויבורג לגרייפסואלד הגרמנית, יעניק לגזפרום גישה לשוקי הגז בצפון מערב אירופה, ישירות מגרמניה. מאחר שגרמניה היא מרכז סחר גדול, האיחוד האירופי יכול להגן על אספקת הגז שלו גם במקרה של סכסוך בין רוסיה לאוקראינה, כזה שעלול לשבש את אספקת הגז בצינורות לכיוון דרום.

הבכירים בפולין מרגישים דווקא אחרת. ראדק סיקורסקי, שר החוץ דאז, השווה את ההסכם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב מ-1939, חוזה האי תוקפנות בין גרמניה של היטלר לבין ברית המועצות של סטאלין, שבסופו של דבר הוביל לפלישה המשותפת לפולין. ורשה רואה בנורד סטרים, זה שמו של הצינור, סכנה גיאו-פוליטית שתגביר את ההשפעה של מוסקבה וברלין על אספקת הגז שלה עצמה.

בשעתו, גורמים רשמיים באיחוד האירופי פטרו את ההשוואה של סיקורסקי כהגזמה. יותר משלוש שנים חלפו מאז שסיפחה רוסיה את חצי האי קרים ופתחה במלחמתה על מזרח אוקראינה, והתחזית שלו מסתמנת יותר ויותר כראיית הנולד. ליתר ביטחון, נורד סטרים לא יוביל לפלישה רוסית-גרמנית לפולין – אבל הצינור, שהשימוש בו החל ב-2011, קירב בין ברלין למוסקבה באופן שהותיר כמה מדינות במרכז ובמזרח אירופה, לרבות פולין וסלובקיה, פגיעות יותר לכיפוף הידיים הרוסי.

ההרחבה של המיזם, שנקראת 'נורד סטרים 2' אמורה להסתיים עד 2019 ולכן החששות מתגברים. בעלות מוערכת של 11.8 מיליארד דולר, נורד סטרים 2 יוסיף שני צינורות גז לשניים שכבר הונחו ובכך יכפיל את כושר ההולכה ויעמיק את ההסתמכות של מדינות דרום ומזרח אירופה על הגז הרוסי. הצינור אמנם יקל את המחסור בגז שממנו סובלות כמה מהמדינות, אבל כושר ההולכה שיתווסף יחליש את עמדתה של אוקראינה – אשר מספר צינורות עוברים בה כעת – בשוק הגז האירופי. הדבר יעמיק את הפילוג בין החברות באיחוד שתומכות במיזם לבין אלו שמתנגדות.

יותר מכך, נורד סטרים 2 עשוי להניב תשואה של מאות מיליוני דולרים לגזפרום. עובדה זו צריכה להטריד גורמים בכירים במערב, משום שהרווחים של החברה מממנים את מדיניות החוץ הרוסית. גזפרום מממנת למעשה את המלחמות במזרח אוקראינה ובסוריה, את התעמולה שיוצאת מהקרמלין המכוונת לחתור תחת אחדות אירופה ומשמנת את גלגלי המפלגות האנטי-אירופיות ברחבי היבשת.

 

הבשורות הטובות הן שלאיחוד יש כמה דרכים לצמצם את ההסתמכות שלו על גז מרוסיה ובה בעת לעמוד ביעדי ההתייעלות בנצילות שהציב לעצמו. הוא יכול לנקוט צעדים להגברת השימוש באנרגיות מתחדשות ובאנרגיה לא קונבנציונאלית, למשל. הוא יכול להרחיב את התכנית לבניית טרמינלים לייבוא גט"ן וכך להסתגל ליותר משלוחים של גז טבעי מארה"ב ומהמזרח התיכון. האיחוד יכול גם להניח צינור חדש שיחבר בין החברות בו.

 

צינור במטבע חוץ

רוסיה היא יצואנית הגז הטבעי מהגדולות בעולם ומגזר האנרגיה מניב יותר ממחצית מרווחי המדינה. עם הירידה החדה במחירי הגז והנפט בשנים האחרונות נאלצה רוסיה לקצץ בעומק התקציב. לדוגמה, מוסקבה ביססה את תחזית הרווחים וההוצאות שלה לשנת 2016 לפי 50 דולר לחבית – וכאשר מחירי הנפט ירדו מהסף הזה נאלצה המדינה להכניס את היד לכיס של עתודות ההון ולהוציא 130 מיליארד דולר. גם המלחמות של רוסיה בסוריה ובמזרח אוקראינה הכבידו את הנטל הפיננסי.

הלוואות במטבע חוץ מסייעות לרוסיה לגשר על הפערים הללו, אבל הסנקציות מהמערב מגבילות אותן. לכן אנרגיה היא אחת הדרכים היחידות של רוסיה לגייס מטבע חוץ ונפט וגז הם הדרך להשיג את הדולרים הנחשקים וזאת ללא קשר למחירים הנמוכים.

 

עד כה, נורד סטרים 1 לא תרם יותר מדי לשורה התחתונה של גזפרום, גם אם הגדיל עתודות של מטבע החוץ של המדינה. נראה שהמיזם הוא כאב ראש לא קטן לבעלי המניות – במיוחד ממשלת רוסיה שמחזיקה ב-51 אחוזים מהחברה. אחת הסיבות לכך היא שגזפרום מחויבת לשלם כ-319 מיליון דולר בכדי לשלוח גז בצנרת הזאת מדי רבעון, בלי קשר לכמות הגז שהיא מעבירה. (גזפרום יכולה להשיב חלק מהכסף בהיותה אחת מבעלות המניות של נורד סטרים). אין יותר מדי סיבות להאמין שנורד סטרים 2 יהיה רווחי ממנו.

 

מה שמחריף את מצבה של רוסיה הוא העובדה שהאיחוד מגביל כבר את כמות הגז הטבעי שהוא יכול לייבא מרוסיה באמצעות נורד סטרים. בשנת 2016 ייבא האיחוד האירופי פחות מחצי מהגז הרוסי שהצינורות מסוגלים להעביר. (אף על פי שהייצוא של גזפרום בנורד סטרים 1 נותר מתחת לכושר ההולכה של הצינור, החברה וממשלת רוסיה מקוות שהנחת הצינור השני תוביל את גרמניה לעודד מדינות אחרות לקנות את הגז הרוסי). וגזפרום חלשה הרבה יותר ממה שהייתה לפני שהשלב הראשון של נורד סטרים התחיל לפעול. מחירי גז ברחבי העולם ירדו לאחרונה, החברה מתכוננת להנחת צינור יקר נוסף במזרח הרחוק של רוסיה (עליו כתבנו ברבעון זה) ונוסף על כך, הסנקציות חוסמות את הגישה שלה לאשראי ממוסדות פיננסיים בינלאומיים.

מכל הסיבות הללו, נראה שהעתיד של נורד סטרים 2 קודר למדי, מבחינתן של גזפרום וכן של ממשלת רוסיה. אם כך, למה רוסיה מתקדמת עם המיזם הזה?

עתודות פצלי השמן בירדן

פוליטיקת גז

אף שיש מעט היגיון במניעים הכלכליים של נורד סטרים 2, לרוסיה יש סיבות גיאופוליטיות טובות בהרבה להנחתו.

קודם כול, נורד סטרים 2 מספק אמצעי לחץ משמעותי יותר על אוקראינה ומדינות שכנות נוספות. מאחר שרוסיה מסוגלת למלא את כל צרכי האנרגיה של מערב אירופה דרך הים הבלטי, מוסקבה יכולה לנתק את אספקת האנרגיה של קייב מבלי לסכן את יצוא הגז שלה מערבה. (מהלך כזה עשוי לקרוא תיגר על ההתחייבויות החוזיות והחוקיות שלה בתוך האיחוד האירופי, אבל רוסיה ידועה כאחת שלא עושה מאמצים גדולים מדי בשביל לעמוד בהתחייבויותיה בתנאים דומים, מה שמדאיג את הרשויות באיחוד). מוסקבה יכולה לנקוט אמצעים דומים נגד מדינות אחרות שבהן עוברים צינורות מרוסיה, כגון בלארוס, פולין וסלובקיה.

ייתכן שרוסיה תנקוט צעד כזה וייתכן שלא. מה שבטוח הוא שנורד סטרים 2 יחליש את מעמדה של אוקראינה ככוח משמעותי בהולכת הגז לאירופה ויגרום לה להפסד של 2.2 מיליארד דולר בשנה ברווחים וכן יערער את ההשקעה של המערב ברפורמות במדינה, אשר במידה רבה תלויות ביציבות הכלכלית שלה.

הצינור המורחב יסכן גם את החוסן הכלכלי של מדינות נוספות. אם הצריכה של גז טבעי באירופה תצטמצם בעקבות שימוש גובר באנרגיות מתחדשות ומקורות אנרגיה לא קונבנציונאליים, היבשת תוכל לרכוש את הגז שהיא צריכה באמצעות נורד סטרים המורחב ולנצל את היתרון לגודל ושימוש בכושר השיא של הצינור. כתוצאה מכך, הצינורות והמתקנים המחברים את רוסיה לאירופה דרך בלארוס, פולין וסלובקיה יהיו מיותרים וימנעו מהמדינות הללו מקור הכנסה חשוב ויותירו אותן פגיעות יותר ללחץ רוסי. נורד סטרים 2 יחליש את האינטרס האירופי למצוא מקורות חלופיים לגז בעשורים שלפנינו – במיוחד אם גזפרום תשבור את השוק מבחינת המחירים.

 

בינתיים, הוויכוח על הנחת הצינור כבר מציב את המדיניות הבלטיות, פולין וארה"ב מול גרמניה ובכך מערער את הסולידריות במערב, לטובתה של רוסיה. ביוני האחרון הצביע הסנאט בארה"ב להגביר את הסנקציות נגד רוסיה בצעד שיכלול חברות גרמניות ואוסטרליות שמעורבות בפרויקט (בית הנבחרים אישר זאת ביולי). אוסטריה וגרמניה גינו את ההחלטה וכך נסקה לשיא רמת העוינות בין ברלין לוושינגטון מאז מינויו של דונלד טראמפ לנשיא. "אספקת האנרגיה של אירופה היא עניין אירופי, לא אמריקאי", הכריזו בהודעה משותפת שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל וקנצלר אוסטריה, כריסטיאן קרן. מאחורי המילים הקשות עומדת המחויבות העמוקה של עסקים גרמניים לנורד סטרים: המיזם יכול להפוך את המדינה למרכז סחר של אנרגיה. (קנצלר גרמניה לשעבר, גרהארד שרדר הוא יו"ר הדירקטוריון של נורד סטרים אי.ג'י.)

אם יושלם הצינור, הוא ישפיע כמעט ללא ספק על יצוא הגט"ן האמריקאי לאירופה. ימים ספורים לפני שגרמניה ואוסטריה התרעמו על הסנקציות האמריקאיות, עגן בנמל פולני בים הבלטי המשלוח הראשון של גט"ן אמריקאי. גורמים רשמיים בפולין השתתפו בחגיגות מנקרות עיניים לכבוד המשלוח שהגיע למסוף שעלות בנייתו הגיעה ל-845 מיליון דולר והוא נועד לגוון את אספקת הגז לפולין ולהפחית את התלות של המדינה ברוסיה.

מדינות אחרות באזור, כגון ליטא ואסטוניה מתכננות גם הן לבנות מתקנים לקליטת משולחי גט"ן – לא רק מארה"ב אלא גם מאוסטרליה, אפריקה והמזרח התיכון. ליטא בנתה כבר מסוף גט"ן ומייבאת גז מארה"ב וחלק ממנו היא שולחת ללאטביה ולאסטוניה. מתקנים כאלה מסכנים את נתח השוק הרוסי ואת ההשפעה של מוסקבה על המדינות הללו, שתלויות בגז הרוסי.

 

גז בכיסים של רוסיה

אלו במערב שמצדדים בנורד סטרים 2, טוענים כי הרחבת הצינור תענה על הצורך של האיחוד האירופי בגז טבעי מיובא כאשר תהיה ירידה בתפוקה המקומית. יש המתייחסים לטענות שבשנת 2016 נעשה שימוש בשמונים אחוזים מהצינור הקיים וכי השימוש הולך וגובר. אולם הערכות אחרות מציעות שרוסיה מנצלת פחות מכושר ההולכה של הצינור לאירופה וכי צריכת הגז של האיחוד עוד תלך ותקטן. מנקודת מבט זו, נראה שקשה להצדיק צינור שני.

כמה עסקים גרמניים עשויים להרוויח מנורד סטרים 2 בטווח הקצר, אבל רוסיה תהיה המרוויחה האמיתית מכל הסיפור. בשנה שעברה סיפקה גזפרום 33 אחוזים מצריכת הגז של האיחוד האירופי ואם יעניק אור ירוק לנורד סטרים 2 הוא למעשה יחזק את אותה המדינה שפועלת במרץ לחתור תחתיו. ההסתמכות של האיחוד על אספקה של גז מהצינור תחזק את עתודות מטבע החוץ של רוסיה ותעמיק את השליטה שלה בשוק האנרגיה האירופי. בינתיים, במערב משקיעים בצינורות חדשים שיחברו בין ארצות אירופה לקצה הגרמני של נורד סטרים ובכך מקבעים במסמרות את ההסתמכות על רוסיה ומעקרים את הניסיונות להתקדם בתחום של יעילות אנרגטית.

על אף שצריכת הגז בגרמניה מצטמצמת, אירופה משתדלת להפחית גם שימוש באנרגיה גרעינית ובפחם, מה שעלול להוביל לקמבאק של הגז בתור מה שמכונה "דלק מעבר". בה בעת, הירידה בתפוקת הגז של האיחוד האירופי, במיוחד בהולנד, עלולה להוביל לביקוש מוגבר ליבוא גז בגרמניה. מסיבות אלה, נורד סטרים 2 עשוי לספק לרוסיה נתח גדול יותר בשוק האנרגיה הגרמני.

 

כדאי מאוד ימשיך האיחוד לדחוף ולקדם להגשמת היעדים שלו בתחום היעילות האנרגטית בתור חלופה. עליו להמשיך גם לגוון את מקורות הגז שלו ולהפחית את ההסתמכות על אספקה מרוסיה. האיחוד צריך לחתור לעבר מדיניות הרמונית של חברותיו בכל הקשור באנרגיה. המטרה צריכה להיות גישה אחידה לרוסיה, כזו שלא מעדיפה את האינטרסים הצרים של כל מדינה ומדינה ושל כל חברה עסקית בפני עצמה, אלא כזו שתגן על האינטרסים של האיחוד האירופי כולו.