קוראים בקלפים

מה יהיה מצבן של עשר חברות האנרגיה הגדולות בעולם בעוד שישים שנה? הפעם התשובה מגיעה מראיין קרלייל, מהנדס שכתב באתר שיתוף הידע הגדול בעולם Quora והפכה למאמר ב'פורבס'

בעוד שישים שנה כל חברות הנפט ימשיכו לקדוח ולשאוב במלוא המרץ. (למעשה, אלפים מהבארות המפיקות כיום עוד יפיקו גם בעתיד) אולם החברות יהיו קטנות יותר, ויפיקו כמעט אך ורק נפט לא קונבנציונאלי, כמו חולות זפת ונפט פצלים. הדבר מצריך ציוד רב יותר, טכנולוגיה מתוחכמת יותר, והוצאות גדולות יותר, אבל בטווח הרחוק זה ישתלם להן מאוד.

שתי נקודות המבט לבחון זאת הן היצע וביקוש. מצד ההיצע, אנחנו משתמשים כעת בנפט "הקל"- שדות נפט קונבנציונאליים- אך יש קרוב לוודאי מספיק חומר קשה, יקר ו"מלוכלך" שיכול להספיק למאה שנה, על פי תחזיות הצריכה הנוכחיות (אשר יש להודות כי יש תחזיות שונות באופן משמעותי זו מזו). חברות הנפט מחפשות כל הזמן טכנולוגיות חדשות ומקורות רווח חדשים, אך ההתרשמות הסובייקטיבית שלי, כאדם המעורה בתעשייה, היא שמרבית ההוצאה על מחקר ופיתוח מתרכזת בנפט לא קונבנציונאלי, ולא בתחליפי נפט. מאחר שנפט וגז מפצלים נעשים כדאיים יותר מבחינה כלכלית, זו נקודת המוקד בעשור האחרון. אנחנו מבצעים כמות סבירה של עבודה בקידוחים גיאותרמיים וקידוחי מים, אבל זה רק חלק זעיר מזרם ההכנסות.

לפי עקרונות הכלכלה הבסיסיים כדאי לדבוק בנפט ובגז עד הסוף המר, כאשר תחול ירידה באספקת הנפט. הנקודה העיקרית היא שמשום שהנפט הוא סחורה חיונית עם תחליפים מאוד מוגבלים, מחיר השוק שלו ימשיך לעלות עד שתעריף מספיק גבוה יצדיק כניסה לשוק של ייצור יקר יותר. ככל שיישאר פחות נפט, כך הפקה של כל טיפה תהיה יקרה יותר. מחסור יגדיל את הרווחים ויעודד חברות להתרחב, ולא להצטמצם. ראינו זאת בבירור בין השנים 2003-2014 כאשר הצמיחה הכלכלית העולמית והאי שקט הגיאופוליטי שמרו על היצע מצומצם למדי ומחירי הנפט זינקו פי שלושה. נפט ממים עמוקים- אחד המקורות הקשים להפקה, שמצריך טכנולוגיה חדישה ביותר- היה שוק שחווה צמיחה גבוהה באותו זמן. כעת עודף ההיצע בעולם גורם מחירים נמוכים והפקה במים עמוקים אינה כלכלית במחירי נפט של 40-50 דולר לחבית. על פי נתון אחרון ששמעתי, נקודת האיזון (המחיר שבו ההוצאות שוות להכנסות) של חולות הזפת הקנדיים נעה בין 40 ל-70 דולר לחבית. כרגע קשה להשיג מימון להשקעות במשאבים האלה ולכן ההיצע מהם נמוך כיום. אך אם וכאשר מחירי הנפט יעלו שוב מעל ל-100 דולר לחבית, הרבה שדות שוליים ייכנסו למשחק. כל עליית מחירים גבוהה תפתח את הדלת למשאבים נוספים.

נוסף על כך שמחירים גבוהים יביאו לכך שמקורות חדשים יהיו כלכליים, מחירים גבוהים יצדיקו פנייה לבארות קיימות שכבר רוקנו עד מחציתן, ובמאמץ רב יותר יפיקו מהן נפט (ככל שהבאר ריקה יותר נדרשות שיטות הפקה מתקדמות יותר). מבאר ממוצעת שהחלה להפיק בשנות התשעים נשארו עוד כתשעים אחוזים להפקה. הנתון של כמות המשאבים שניתן להפיק מבחינה טכנית משתנה משדה לשדה, אך הוא נע לרוב בסביבות 20-50 אחוזים, כך שמבאר בודדת אפשר עוד להפיק מבחינה כלכלית פי שניים במחירים של 100 דולר לחבית בהשוואה למחירים בשנות ה-90 או ב-2017.

אם מחיר הנפט יורד ועולה בגלל מחסור או אי שקט גיאופוליטי, ניתן לצפות שנראה הרבה שדות מדולדלים נפתחים מחדש כדי להתקין בהם ציוד מתקדם להפקת נפט.

ייצור אנרגיית גאות ושפל

מקסיקו: כפריים חוסמים כבישים אחרי תקרית קטלנית בין הצבא לגנבי נפט

המפגינים האשימו את הצבא על שפתח במבצע שבו כאלף חיילים איגפו גנבי נפט שהשתמשו בילדים ובנשים כמגן אנושי

ההיצע לא יהיה הבעיה, אלא הביקוש שהאי וודאות מטלטלת אותו

מחירים גבוהים פוגעים בביקוש לנפט, משום שהם מעודדים מעבר לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות ואופן ההובלה משתנה בעקבות אמצעי אחסון אנרגיה אחרים. החששות מפני שינויי האקלים גורמים גם הם צעדים רגולטורים משמעותיים בעולם המפותח, צעדים שנועדו לקדם מכוניות חשמליות ונטענות. תכניות חדשות בבריטניה וצרפת אוסרות על מכירה של כלי רכב חדשים המונעים בבנזין או דיזל באזורים מסוימים ב-2040.

אולם הכוחות האלה עדיין מינוריים, מפני שהכלכלה והתשתיות של העולם מושקעות בדלקים פחמימניים ברמה שלא תתואר כך שאף אחד מהמומחים לא יכול באמת לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מכך. פירוש הדבר הוא שלנפט יש כוח התמדה והישרדות עצום. אולי באופן מהותי יותר, האספקטים שבזכותם הנפט הוא הדלק הנבחר כבר יותר ממאה שנים עדיין מתקיימים – זוהי עדיין הדרך הנוחה והמשתלמת ביותר לייצור והולכת אנרגיה. במיוחד במחירים של מתחת 50 דולר לחבית נפט ו-3 דולר למיליון BTU גז טבעי, ודלקים פוסיליים כלכליים יותר עבור רוב השימושים והיישומים העיקריים.

חרף העלייה בשימוש באנרגיות מתחדשות, הביקוש העולמי לנפט גדל כל שנה ב-1.5 מיליון חביות ליום ואין אף תחזית מהימנה בטווח הקרוב שמראה שינוי במגמה זו. הסיבה היא שהעולם המתפתח הולך ומתעשר, וקצב קניית מכוניות ומזגנים בו מהיר יותר מהקצב שבו העולם המפותח יכול לקצץ בשימוש באנרגיה.

מגמה זאת לא תימשך לעד, אך גם לא תשתנה במהרה. בין הפעולה הרגולטורית בציר הזמן בטווח הארוך להרס הדרגתי של הביקוש האורגני, צפויה התייצבות ברמה סופית וירידה הדרגתית של צריכת הנפט על פני זמן, במקום ירידה חדה.

דעות המומחים חלוקות, אבל לפי תחזיות עדכניות, שיא ביקוש לבנזין ודיזל צפוי מסוף שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30 של המאה הנוכחית. לאחר מכן תחל ירידה ממושכת ואיטית כאשר כלי רכב ישנים יותר יצאו מכלל שימוש. לחברות הנפט יישאר עוד הרבה זמן לעדכן את המודלים העסקיים עד שתיגמר הירידה האיטית, דבר שיכול להתפרס על פני מספר רב של עשורים.

המשחק ממושך והדרך ארוכה. במשחק הזה או שנפסיק להשתמש בדלקי תחבורה נוזליים או שניצור באמצעות סינתזה דלקים ממקורות אנרגיה אחרים כמו אנרגיות מתחדשות. אישית, אני מצפה שטכנולוגיית CNG (גז טבעי דחוס) או טכנולוגיית GTL (גז לנוזל) ישחקו תפקיד חשוב יותר ויותר בתחבורה. הדבר הזה יצמצם את ההוצאות על תשתיות בהשוואה למעבר כולל לכלי רכב חשמליים וגם תועלת סביבתית תצמח מהן.

נכון לעכשיו, הגז הטבעי זול יחסית ונראה שאספקתו גבוהה ממלאי הנפט, מה שמצביע על העתיד שלו בעולם המכוניות. אפשרות אחת היא מכוניות שיפעלו ישירות על CNG עם תשתית תדלוק חדשה, או חומרי תערובת נוזליים באיכות גבוהה, אשר ייוצרו מגז טבעי. לדוגמה, בתי זיקוק אמריקאים, המיישמים טכנולוגיות מתקדמות, ממירים יותר ויותר אתאן (מרכיב כבד של גז טבעי שלרוב משתמשים בו בתעשיות הפטרוכימיות) לתערובות בנזין. נוזלים אלה יכולים לשמש כתוספת למקורות בנזין קונבנציונאליים או למהילה והשבחה של נפט כבד, ביטומני הבא ממקורות נפט לא קונבנציונאליים כמו חולות הזפת. בסיכומו של דבר, התוצאה של טכנולוגיית GTL היא גז טבעי שנוכל  לנצל באמצעות תשתית הבנזין והדיזל הקיימת. היא תהיה מוקד עיקרי אם וכאשר מחירי הנפט יחלו לעלות שוב.

המכוניות החשמליות עשויות לחסל את הביקוש לנפט

אולם, כדי שזה יקרה, דרוש שיפור משמעותי בטכנולוגיה ובכדאיות הכלכלית של הסוללה והרחבת תשתית הטעינה כדי שהן יוכלו לשמש באופן מלא כתחליף ראוי לדלקי התחבורה הקיימים בעולם. טסלה ודומיה עושים לאחרונה צעדים גדולים כדי להפוך זאת למציאות. הטכנולוגיה הבסיסית של המכונית היא אמינה, אך העלויות עדיין גבוהות מדי לתושבי העולם המתפתח.

אחד הפרמטרים לאמוד את מידת ההצלחה של הניסיונות הראשוניים להעביר את תהליך הייצור לפסים מסחריים יהיו הוזלה נוספת בעלויות. כבר היום מותחים את הגבול הפיזי של צפיפות אנרגטית בסוללה המבוססת על הרכב כימי, כך שספק אם נזכה לראות מכוניות חשמליות מבוססות סוללה, שיהיו זולות דיין כך שיחליפו לגמרי מכוניות המונעות בדלק נוזלי (ללא התערבות רגולטורית מסיבית). כך גם לגבי משאיות חשמליות עם טווח נסיעה ארוך די הצורך שיכולות להחליף את רכבי הדיזל.

כלי רכב חשמליים מבוססי סוללה הופכים להיות מקובלים בעולם, לא קשה לדמיין את חברות הנפט מנצלות את שרשראות האספקה המאסיביות שלהן ואת תחנות התדלוק כדי להיכנס לתחום עסקי טעינת הסוללה. חברות נפט כבר מגלות עניין בנושא. החשמל שייוצר, בחלקו הגדול ע"י גז טבעי, ישלים היטב את החשמל המיוצר מאנרגיה סולארית ורוח. האתגר העיקרי שלא נפתר בנקודה זאת הוא זמן הטעינה- מודל התדלוק הנוכחי "תדלק וסע" לא מתיישב עם זמן טעינה של 45 דקות. בגלל זמן הטעינה הארוך, יותר שטחי נדל"ן יוקצו לכל לקוח בעל טעינה חשמלית ויידרשו מודלי תמחור חדשים.

שימושים רבים של נפט וגז לעולם לא ייעלמו. החלפת מוצרים פטרוכימיים וחומרי סיכה במוצרים מקבילים המופקים מדלקים ביולוגיים יגזלו יותר מדי אדמות חקלאיות ויותר מדי תהליכים כימיים, כך שזה לא משתלם. לשימושים אלה, שמבוססים על דלקים פוסיליים יש פגיעה מינימאלית בסביבה כך שכמעט ואין סיבה להפסיק להשתמש בהם. אני מצפה שתהיה הפקה מתמשכת של נפט וגז ברמה ייצור נמוכה לתקופה של מאות שנים כדי לספק צרכים אלה, אם לא יקרה שום דבר אחר.

השקעת כספי מחקר ופיתוח היום על מנת לעכב ירידה כמעט וודאית בהפקת נפט וגז לתקופה של חמישים עד מאה שנה מהיום אינה סבירה, לא מנקודת מבטם של רואי החשבון ואף לא של בעלי המניות. שישים שנה זה כבר מעל ומעבר לאופק התכנון של כל דרג מבצע, אלא אם יש לך עסק משפחתי. לא סביר שטכנולוגיה כלשהי שכבר יושבת כיום בקנה תתברר בסופו של דבר כעסקה חדשה שוברת שוויון. חלק מחברות הנפט או כולן, עלולות לא לצלוח בשינויים הקרבים ובאים, אבל בואו נהיה כנים, לא בימי חיינו.

אני חושב שתעשיית הטלפוניה היא דוגמה טובה. היא עדיין עושה פחות או יותר את אותו הדבר שעשתה לפני שישים שנה, וגם עוד מיליון דברים שאיש לא יכול היה לחזות. בשביל לכתוב תחזית לשישים השנה הקרובות, הכי טוב יהיה לשלוף את כדור הבדולח מהבוידעם ולהמציא כבר משהו.