שיבושים במערכות החשמל בשל אנרגיות רוח ושמש

אבל זה לא תירוץ להפסיק את התמיכה הממשלתית בהן

עברו כמעט 150 שנה מאז המצאת התאים הפוטו-וולטאיים וטורבינות הרוח, ובכל זאת הם מייצרים רק שבעה אחוזים מהחשמל ברחבי העולם. אבל בימים אלה קורה דבר ראוי לציון. קצב הצמיחה של האמצעים שרק לפני עשור וקצת היו שוליים למערכת האנרגיה גבוה מזה של כל שאר אמצעי האנרגיה, ובזכות הצניחה בעלויות הם מתחרים בדלקי מאובנים. BP  צופה שלאורך עשרים השנים הקרובות יהיו מקורות האנרגיה המתחדשים אחראים לחצי מהצמיחה באספקת האנרגיה העולמית. כבר לא מופרך להניח שהעולם נכנס לתקופה שתעמוד בסימן אספקת אנרגיה נקייה, בלתי-מוגבלת וזולה. הגיע הזמן.

אבל אליה וקוץ של 20 טריליון דולר בה. עניין השינוע יצריך השקעות עצומות לאורך העשורים הקרובים, כדי שיוכלו להחליף את תחנות הכוח הישנות על גיהוקי הערפיח שלהן וכדי לשדרג את העמודים והכבלים שמובילים חשמל לצרכנים. משקיעים נוטים בדרך כלל לשים כסף על חשמל, כי אפשר לסמוך עליו שיניב תשואות. אבל האנרגיה הירוקה מסתירה סוד מלוכלך. ככל שהיא מתפרסת, כן היא מורידה את מחיר החשמל שמופק מכל מקור שהוא. דבר זה מקשה את המעבר אל עתיד נטול פחמן, כי במשך המעבר יש לשמור על רווחיותן של טכנולוגיות ייצור רבות, נקיות ומלוכלכות כאחת, לבל יכבו האורות. בלי מחירים קבועים בשוק, ימשיכו הסובסידיות ויגדלו.

קובעי המדיניות כבר מוצאים באמת הלא נעימה האמורה סיבה להחזיר את האנרגיה המתחדשת למגירה. במקומות מסוימים באירופה ובסין חלה האטה בהשקעות במקורות מתחדשים ומקצצים בסובסידיות שלהם. אבל הפתרון אינו טמון בפחות אנרגיות רוח ושמש. הפתרון טמון בשקילה מחדש של תמחור האנרגיה הנקייה ברחבי העולם, לשם ניצול יעיל יותר.

טלטלה למערכת

עיקר הבעיה טמון בעובדה שהאנרגיה המתחדשת במימון ממשלתי נכנסה לתוך שוק שהתעצב בתקופה אחרת. במשך חלק ניכר מהמאה העשרים מונופולים בשילוב אנכי בשליטת המדינה הם שייצרו את החשמל ושינעו אותו. החל בשנות השמונים של המאה הקודמת התפרקו רבים ממונופולים אלה, הופרטו ועברו ליברליזציה, ומשלב זה כוחות השוק הם שקבעו איפה כדאי להשקיע. כיום רק שישה אחוזים מהמשתמשים מקבלים את החשמל שלהם ממונופולים. אף על פי כן, בשל הלחץ לסלק את הפחמן מאספקת החשמל, המדינה זוחלת על הברכיים חזרה לשוק. זה משבש את העניינים, משלוש סיבות. הראשונה היא שיטת הסבסוד עצמה. שתי הסיבות הנוספות נעוצות במהות של אנרגיות הרוח והשמש: חוסר רציפות ועלויות שוטפות נמוכות מאוד. כל שלוש הסיבות מבהירות למה מחירי החשמל נמוכים ולמה הסבסוד ממכר.

ראשית כול, מפגן הסבסוד הציבורי, כ-800 מיליארד דולרים מ-2008, עיוות את השוק. מקורו בסיבות צודקות – עצה כנגד שינוי האקלים והכשרת השטח לטכנולוגיות חדשות ויקרות, כולל טורבינות רוח וקולטי שמש. אבל הסובסידיות נפלו בדיוק בתקופה שצריכת החשמל בעולם העשיר עמדה במקום, בגלל העלייה בנצילות האנרגיה והמשבר הכלכלי. בשל אלה עלתה יכולת ייצור החשמל על גדותיה וכרסמה בהכנסות שקיבלו המתקנים משווקי אנרגיה סיטונאים, ומשום כך הרתיעה משקיעים.

שנית, אנרגיה ירוקה באה והולכת. בשל הגחמות של הרוח והשמש – בעיקר בארצות שלא שורר בהן מזג אוויר רצוי – הטורבינות וקולטי השמש מייצרים חשמל רק בזמנים מסוימים. אספקת החשמל השוטפת של המערכת תלויה בהתערבות של תחנות כוח קונבנציונליות, המונעות בפחם, בגז ובאנרגיה גרעינית, כל אימת שהמקורות המתחדשים מזייפים. אבל מאחר שתחנות אלה מושבתות מפעולה לפרקי זמן ממושכים, הן מתקשות יותר למשוך משקיעים פרטיים. כלומר, כדי שהאורות לא יכבו הן צריכות את כספי הציבור.

כולם מושפעים מאיזשהו גורם שלישי: העלויות השוטפות של האנרגיה המתחדשת זניחות או אפסיות – כי הרוח והשמש לא עולות כסף. בשוק שמעדיף אנרגיה שמיוצרת בעלות הנמוכה ביותר לטווח הקצר, אנרגיות רוח ושמש מושכות אליהן לקוחות מספקיות אנרגיה בעלות עלות שוטפת גבוהה יותר, כמו תחנות פחמיות, ואגב כך ממתנות את מחירי האנרגיה ואת ההכנסות של כל המעורבים.

חוות טורבינות רוח בשאנצי, סין

תהיו חכמות

ככל שהאנרגיות המתחדשות עולות וחודרות, כן מחמירות הבעיות שציינו, בעיקר בשווקים רוויים. באירופה, הראשונה שהורגשו בה בעיות אלה, ספקים "איבדו" עשור שלם, כולל ירידה בתשואות, נכסים תקועים ושיבושים ברמה התאגידית. בשנה שעברה התפצלו לשניים E.ON ו-RWE, שתי ספקיות החשמל הגדולות בגרמניה. באזורים עתירי אנרגיות מתחדשות באמריקה מתקשים ספקי האנרגיה למצוא משקיעים לתחנות חדשות. מקומות שהרוח נושבת בהם בשפע, כמו סין, מקצצים בחוות רוח כדי לשמור על התחנות הפחמיות.

כתוצאה מכך עוברת מערכת החשמל רגולציה חוזרת ורוב ההשקעה מנותב לאזורים שמרוויחים מתמיכה ציבורית. למרבה הפרדוקס, פירוש הדבר שככל שהמדינה תומכת באנרגיות מתחדשות, כן היא משלמת על תחנות כוח קונבנציונליות, ומפצה על חוסר הרציפות ב"תשלומי קיבולת".

למעשה הפוליטיקאים ולא השווקים הם שקובעים שוב איך למנוע הפסקות חשמל. לא אחת הם עושים טעויות: התמיכה שנתנה גרמניה לליגניט, פחם זול ומזהם, הביאה לעלייה בפליטות, חרף הסבסוד העצום שניתן לאנרגיות מתחדשות. מהפכת האנרגיה המתחדשת תתעכב כל עוד לא יאמצו גישה חדשה.

החדשות הטובות הן שטכנולוגיות חדשות יוכלו לעזור בפתרון הבעיה. הדיגיטליזציה, מונים וסוללות חכמים מאפשרים לחברות ולמשקי בית למתן את הביקוש שלהם, למשל על ידי ביצוע מטלות עתירות אנרגיה בשעות הלילה. צעד זה מסייע להתמודד עם האספקה המקוטעת. תחנות כוח קטנות ומודולריות, שקל לכוונן מעלה ומטה, הולכות וצוברות פופולריות, וכמוהן גם רשתות מתח גבוה שיכולות לשנע אנרגיה מיותרת סביב הרשת ביתר יעילות.

המשימה הכבדה יותר היא עיצוב מחדש של שווקי האנרגיה בצורה שתשקף את הצורך הנוכחי בהיצע וביקוש גמישים. יש להתאים את המחירים בתכיפות מוגברת, בצורה שתשקף את התנודות במזג האוויר. בעתות מחסור קיצוני יוכלו להציג מחיר קבוע גבוה וכך למנוע הפסקות חשמל. על השווקים לתגמל את אלה שמוכנים לצרוך פחות חשמל כדי לאזן את הרשת, כפי שהם מתגמלים את מי שמייצר יותר חשמל. אפשר לתכנן את גובה החשבון בהתאם לרצון של הלקוח בחשמל מובטח בכל שעה – בדומה לפוליסות ביטוח. בקיצור, קובעי המדיניות צריכים להבהיר שיש להם בעיה ושהסיבה לבעיה אינה האנרגיה המתחדשת, כי מערכת לתמחור חשמל שפג תוקפה. ואז עליהם לפתור את הבעיה.