רגולציה סביבתית בישראל – פופוליזם לטווח הקצר

יוסי אריה, מנכ”ל המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה

תרומתה של התעשייה הישראלית לתעסוקה ולכלכלה היא משמעותית ביותר אולם בפועל, התדמית של התעשייה היא בשפל המדרגה.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא קביעת אופן הטיפול הנכון במפגעים הסביבתיים שנובעים מפעילות שוטפת של התעשייה. בחלקים מהציבור ובתקשורת רווחת התחושה שהמפגעים הסביבתיים בישראל אינם מטופלים כראוי, מה שמוביל לפגיעה בבריאות הציבור.

מאידך, במגזרים אחרים ובסקטור העסקי סבורים שהרגולציה הסביבתית שנקבעת בישראל בשנים האחרונות היא רגולציה לטווח קצר ומזיקה משום שהיא בעיקר תגובת נגד לרעש של ארגונים ופעילים ירוקים  צעקניים  ולא נותנת מענה אמיתי, תכליתי ומקיף בסוגיות הסביבתית.

הוכחה לכך שהרגולציה היא פופוליסטית עולה גם מתוך סקר “הוצאות לשמירה על הסביבה בענפי התעשייה והחשמל” של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014. הסקר קובע כי רק 13 אחוזים מהשקעה בתעשייה בתחום הסביבתי מיועדים לטכנולוגיות נקיות שמטרתן למנוע באופן אופטימלי את הזיהום במקור לעומת 87 אחוזים מההשקעה שמיועדת לטכנולוגיות קצה לטווח קצר לטיפול בזיהום לאחר שנוצר ובחלק גדול מהמקרים, זיהום לכאורה. אין ספק שהיחס בין השקעה לטווח הקצר כתוצאה מרגולציה פופוליסטית לבין השקעה אופטימלית בטכנולוגיות נקיות לטווח הארוך בישראל אינה נכונה ואינה פרופורציונלית. לפי אותו סקר, באותה שנה עלו ההוצאות לטובת הסביבה בארבעה אחוזים, ביחס ל-2012 והסתכמו ב- 3.2 מיליארד ש”ח.

החיים בעולם המודרני תלויים בפעילות תעשייתית ותחבורתית שמטבע הדברים יוצרת מפגעים סביבתיים. במהלך השנים הצטבר בעולם המערבי ידע רב על המגוון הרחב של השפעות בריאותיות שליליות הקשורות לחשיפת האדם למזהמים באוויר, בקרקע ובשפכים. באיחוד האירופי ובארה”ב פותחו מתודולוגיות לטיפול במפגעים הסביבתיים באופן מושכל. העיקרון המנחה של המתודולוגיות הללו הוא הגנה מקסימלית לטווח הארוך על בריאות הציבור, שמירה על יציבות באספקת אנרגיה, שמירה על מקומות העבודה ורווחת האזרחים בכל תחום, למשל, תחזוקה שוטפת של בתי חולים ויצור מזון ותרופות.

כבר בנובמבר 2011 החליטה ממשלת ישראל ביוזמת משרד רה”מ ליישם בישראל את המנגנונים האירופיים  לטובת הסדרתו של מנגנון קבוע וברור לרגולציה חדשה ונכונה לטווח הארוך.

עד היום המנגנון לא הוקם ומה שמעכב את הקמתו הוא התנגדות מצד פקידות ממשלתית, שאינה רוצה או אינה יכולה ליישם את השינויים הנדרשים לניהול נכון של תורת הרגולציה בתחום הסביבתי לפי הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ה-OECD .

בישראל פרסם לאחרונה המשרד להגנת הסביבה מספר חוקים והוראות דרקוניים יחסית לחקיקה מערבית מקבילה, חוקים שמשמעותם סגירת עסקים ומפעלי תעשייה. הפרסום נבע מנתונים שנויים במחלוקת על זיהום אוויר ותחלואה במספר אזורים.

ההוראות מחמירות בכל קנה מידה ובהשוואה למדינות המפותחות והן תוצאה ישירה של מחקרים לא מבוססים, מקבוצות לחץ מסוימות ומרצון של ראשי המשרד להגנת הסביבה ושל פולטיקאים ברמה המקומית, כמו ראש עיריית חיפה, לתת מענה פופוליסטי ללחץ התקשורתי. במקום לפעול בהתאם לתקנות האירופיות באופן מסודר ומבוקר, שולפים פקידים בדרגות שונות הוראות מהשרוול, שלרוב אינן מתאימות לאירועים הנקודתיים שמעוררים מחלוקות.

“סגרנו את המפעלים ואת הכבישים והסדרנו את המפגע הסביבתי” אולי נשמע טוב לטווח הקצר, אולם בטווח הארוך הפגיעה בתעסוקה ובאיכות החיים של האזרחים יוצרת מפגעים משמעותיים בהרבה לציבור ולמשק.

חמור מכך, בניגוד למדינות מערביות, לסקטור העסקי בישראל אין שום דרך להתמודד עם דרישות שאינן סבירות, גם אם הן נובעות מטעות של פקידים. אין בארץ אף ערכאה מנהלית של ערעור על החלטות הפקידות בתחום הסביבתי וכתוצאה מכך, לעיתים קרובות מונפקות הוראות לא נכונות ובכלים שאינם מתאימים לתחום הסביבתי, כאלו שמקטינות את היצור ומצמצמות את מספר מקומות התעסוקה, פוגעות ברווחת הציבור וכל זאת, ללא הצדקה סביבתית.

עודף רגולציה ממשלתית, שמזיקה בתחום הסביבתי לטווח הקצר ואינה נותנת מענה אמיתי למפגעים הסביבתיים, איננו גזירת גורל. ניתן באמצעות מנגנון ממשלתי מודרני לכתוב רגולציה סביבתית נכונה שתיתן מענה מתאים למפגעים הסביבתיים ולבריאות הציבור לטווח הארוך ומאידך תאפשר לממשלה לתת שרותי בריאות, לספק אנרגיה ושרותים נוספים לכל שכבות הציבור במחיר שווה לכל נפש.