כיום, טכנולוגיית CCS מסוגלת ללכוד כ-85%-90% מסך פליטות ה-CO2, כאשר יתרת הפחמן הדו-חמצני מהווה 10%-15% מסך הפליטות נפלטת לאטמוספירה. במחקר החדש, חוקרים מהמכון לגז וקיימות ב"אימפריאל קולג' אוף לונדון" טוענים שאם ניתן יהיה להפחית את שאריות הפליטות הללו לשיעור של 1-5%, העולם יוכל לפתוח ולנצל הרבה יותר מעתודות הדלק הפוסילי ועדיין להישאר בתוך גבולות היעד של הטמפרטורות בעולם.
העיקרון של נגזרות פחם עלה לראשונה ב-2011. הדבר נבע מההערכות שאם יופקו וינוצלו כל המאגרים המוכרים של דלק פוסילי, או אז יחרגו פליטות CO2 מהקצבת פליטת הפחמן העולמית, מה שיסב נזק משמעותי לסביבה. בוועידת האקלים בפריס הסכימו ממשלות להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות צלזיוס. על מנת לעמוד ביעד הזה, חלק גדול מהדלק הפוסילי יצטרך להישאר במעמקי האדמה.
כעת, חוקרים מאימפריאל פיתחו מודלים החוזים את ההשפעה של ה-CCS על השימוש במקורות של דלק מאובנים, בהנחה שהטכנולוגיה תמשיך לשפר את שיעור הלכידה. לפי החישובים שלהם, טכנולוגיית ה-CCS עשויה לאפשר פתיחה של עוד מקורות נגזרות פחם שאינן דליקות ועדיין לעמוד ביעד הגבלת ההתחממות הגלובלית מתחת לשתי מעלות צלזיוס.
המסר הכולל מהדו"ח הוא שה-CCS היא טכנולוגיה חשובה, שצריך ליישם אותה באופן גלובלי לצד מקורות חליפיים דלי פחמן, כמו אנרגיה מתחדשת, כדי שנעמוד ביעדי האקלים במאה הנוכחית.
מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של CCS על נגזרות פחם שאינן דליקות הביאו בחשבון תקופת זמן מוגבלת, עד ל-2050, שבמהלכה ה-CCS צפויה להשיג השפעה קטנה יחסית על כמות דלקי הפחמימנים שניתן יהיה לנצל.
בסקירת המוצר החדשה, הוארכה מסגרת הזמן ל-2100. המודל הראה שניתן לנצל כמעט שליש יותר ממקורות הדלק הפוסילי בעולם, בהשוואה למצב שבו ה-CCS לא היה בשימוש, ועדיין להישאר בתחום המגבלה של שתי מעלות צלזיוס.
חישובים שהביאו בחשבון את השנים שעד 2050 מראים שבין שאפשר היה לצרוך 3,500 ל-5,000 אקסה ג'אול (יחידת מידה לאנרגיה) במקרה ש-CCS היה מיושם גלובלית, אך עד 2100 הנתון עולה ל-14,000 עד ל-16,000 אקסה ג'אול. הצוות שכתב את הסקירה אומר שזוהי כמות אנרגיה שתספיק לספק חשמל לארה"ב לתקופה של 140 עד 160 שנה.