הוועדה להגנת הסביבה הימית של ארגון הספנות הבינלאומי (IMO) מסרה את תכניתה לצמצום תכולת הגופרית בדלק הימי מ-3.5 אחוז לחצי אחוז החל מינואר 2020. ההחלטה מנפצת את תקוות בתי הזיקוק ומפעילי הציים לדחייה בלוח הזמנים.
אמנם התקבלה הסכמה באשר לגבול נמוך יותר בתכולת הגופרית כבר ב-2008, אבל בתי זיקוק מזקקים ומפעילי האניות עשו מעט מאוד כדי להתכונן לקראת המעבר לדלק דל גופרית, עד שההחלטה הפכה לרשמית בסוף 2016. בתי הזיקוק עומדים מול האפשרות של התקנת ציוד משודרג, כך שיוכלו להתמודד במיוחד עם הגבלות נוקשות יותר על מזוט עם ריכוז גבוה של גופרית ((HSFO, ועם מפעילים של בתי זיקוק מתוחכמים הצפויים להפיק תועלת מהעלייה ההתחלתית בביקוש למזוט הימי.
בינתיים, מפעילי אניות עומדים בפני בחירה בין עלויות תפעול גבוהות יותר כתוצאה משימוש בסולר ימי (marine gasoil) שהוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר של דלק ימי, ועם הריכוז נמוך ביותר של גופרית, שימוש בדרגות חדשות של מזוט דל גופרית (VLSFO), לעומת התקנת סולקנים להסרת תחמוצות גופרית ממנועי אניות ודודים לחימום. התקנת סולקנים עולה כעשרה מיליון דולר לאנייה ותהליך ההתקנה אורך כחודשיים.
התקנות החדשות ישנו את תמהיל הביקוש
ב-26 באוקטובר הכריז ארגון הספנות הבינלאומי שהוועדה דחתה את מועד הכניסה לתוקף של תקנות הגופרית החדשות ולפיהן אין לשאת במנועי האניות דלק המיועד לשריפה, שאינו עומד בתקנות למעט אניות המצוידות בסולקן. פסיקה זאת תיכנס לתוקף באחד במרס 2020, והיא מחייבת את מפעילי האוניות לקחת לכל ההפלגה כולה מספיק דלק שעומד בתקנים.
הצורך שהולך וגדל לספק דלקים תקניים בנמלי המזרח התיכון וצפון אפריקה יכול לגרום צמיחה ניכרת בביקוש. אמנם קשה לחלץ ולאסוף נתונים בקשר לאספקת דלק, אבל מה שכן ידוע הוא שבפוג'יירה היה הנמל השני בעולם באספקת דלק לאוניות ב-2016, שסיפק 24 מיליון טון (450,000 ח/י) דלק כאשר המרכיב העיקרי היה מזוט לצד מעט דיזל. החל ממרס 2020, חלק הולך וגדל מאספקת הדלק לאוניות של פוג'יירה ינותב להתמודדות עם התקנות המחמירות של ארגון הספנות הבינלאומי.
אניות מצוידות בסולקנים יוכלו להמשיך לתדלק במזוט עתיר גופרית, אך לפי ארגון הספנות הבינלאומי רוב האוניות צפויות להשתמש בתערובות חדשות של מזוט כדי לעמוד בהגבלת תכולת גופרית של 0.5 אחוז. אם כן, נמלים בכל האזור יצטרכו להבטיח גישה לכמויות משמעותיות של דלקים ימיים דלי גופרית העומדים בתקנות, כדי לשמר את עסקיהם.
מצד שני, סוכנות האנרגיה הבינלאומית נוקטת משנה זהירות בתחזית שלה בהשוואה ל-IMO בנוגע לביקוש הראשוני למזוט דל גופרית. היא מעריכה ש-30 אחוז מהביקוש למזוט עתיר גופרית יוחלף בביקוש לסולר ימי ב-2020, 30 אחוז יתחלפו בביקוש למזוט דל מאוד בגופרית ו-40 האחוזים הנותרים יעברו לאניות עם סולקנים שימשיכו להשתמש במזוט עתיר גופרית. בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה צופים שצריכה של מזוט דל גופרית תגדל עם הזמן כאשר צריכת הסולר הימי תצטמצם בהדרגה.
ברור בשני המקרים, שהביקוש למזוט דל גופרית ולסולר ימי אמורים לגדול במידה ניכרת, כולל בנמלי המזה"ת וצפון אפריקה. לא סביר שבתי הזיקוק של המזה"ת וצפון אפריקה יוכלו לספק את כל הביקוש הזה, מה שרומז שרבים יאלצו לפנות ליבוא של תערובות דלק תקניות.
החשיפה של אזור המזה"ת וצפון אפריקה
בתי הזיקוק באזור MENA נעים על סקאלה רחבה מבחינת הגודל והמורכבות ויש בהם החל במתקנים מתוחכמים בקנה מידה עולמי, שמתאפיינים ביכולת זיקוק משודרגת משמעותית ועד למתקנים פשוטים עם כושר זיקוק כמעט ולא משודרג או ללא שדרוג כלל.
הראשונים נמצאים בלב מדינות המפרץ העשירות והאחרונים במדינות העשירות פחות. מאחר שמחירי מזוט עתיר גופרית צפויים לצנוח לאור ההגבלות של IMO, המדינות הפחות עשירות המייצאות כמויות ניכרות של מזוט עתיר גופרית אמורות לרשום ירידה בהכנסות.
ערב הסעודית היא היצואנית הגדולה ביותר של מזוט באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה. היצוא שלה עמד על ממוצע של 255,000 ח/י ב-2017 ועל 322,000 ח/י בשמונה החודשים הראשונים של 2018. מצד שני, היא גם יבואנית גדולה של מזוט משום שהיא מבקשת לשרוף בייצור חשמל מוצר שמחירו נמוך ולשחרר נפט גולמי ליצוא. צריכת מזוט צפויה לעלות בשבעה אחוז כל שנה ולהגיע לממוצע של 550,000 ח/י במהלך השנה.
פירוש הדבר הוא שערב הסעודית מייבאת מזוט עתיר גופרית לטובת ייצור חשמל, בעודה מייצאת מזוט דל גופרית. ריאד תצטרך להיות מסוגלת לנצל את הפערים המתרחבים במחירים של מזוט דל גופרית ומזוט עתיר גופרית לאחר 2020.
בזכות היכולת של הממלכה לספק דלקי תחבורה שעומדים בתקן הפליטה האירופי Euro 5 מבתי הזיקוק המודרניים ביותר שלה, את רוב תפוקת המזוט היא עדיין תוכל לייצא גם אחרי 2020. זאת למרות ששני בתי הזיקוק Satorp ו-Yasref, שנפתחו במהלך 2013-15 ממירים מזוט לקוקס (תזקיק נפט בעל תכולת פחמן גבוהה ותכולת מימן נמוכה).
בית הזיקוק ג'זאן, עם כושר זיקוק של 400,000 ח/י אמור להתחיל לפעול בשנה הבאה, כל המזוט מתוכנן לצריכה בתחנת הכוח הסמוכה הפועלת על טכנולוגיית גז מחזור משולב (IGCC) בהיקף של 4 גיגה ואט. בתחנת כוח מסוג זה מתקן הגיזוז ממיר חומר גלם פחמימני למרכיבים גזיים והמערכת מנקה את הגז הסינתטי ממרכיבים מזהמים ומנצלת אותו כדלק לייצור חשמל.
ערב הסעודית היא לא הממלכה היחידה שמוציאה סכומי עתק על השבחת צי בתי הזיקוק שלה. החברה הממלכתית של אבו דאבי 'אדנוק' השיקה במאי תכנית אסטרטגית להרחבת מגזר הזיקוק והשיווק שלה בעלות של 45 מיליארד דולר, כשהמטרה היא לשלש את כושר ייצור מוצרי הפטרוכימיה ובניית בית זיקוק בכושר של 600,000 ח/י עד 2025. איחוד האמירויות וכווית השקיעו כסף רב על השבחת בתי הזיקוק הגדולים, כאשר המחשבה היא ייצור דלקים נקיים. בימים רגילים איחוד האמירויות אינה יצואנית מזוט משמעותית, אבל ב-2017 הכמות גדלה פי עשרה כמעט ל-77,000 ח/י , בגלל השבתה של יחידה לפיצוח קטליטי של נוזלים בבית הזיקוק רואייס ווסט של 'אדנוק' בהיקף של 417,000 ח/י עקב שריפה במרס 2017. היחידה צפויה לחזור לפעילות בתחילת 2019 ולצמצם את מכירות המזוט.
כווית קרובה בינתיים להתחיל בהפעלה של מיזם הדלקים הנקיים שלה בבתי הזיקוק מינה אל-חמאדי ומינה עבדאללה וזאת לאחר דחייה ארוכה. כושר הזיקוק המצרפי המורחב שלהם עומד על 800,000 ח/י והוא יוכוון לייצור מפרטי דלק שעומדים בתקן הפליטה האירופי Euro 4, מה שאומר שכל ייצור של מזוט יהיה בר שימוש במגורות הדלק של צי הספנות. אולם, כל מזוט שייוצר בבית הזיקוק אל זור, בעל כושר זיקוק של 615,000 ח/י הנמצא כעת בהקמה ואמור להיכנס לתפעול בסביבות 2020, יכיל אחוז אחד של גופרית ומיועד להישרף בתחנות הכוח הסעודיות.
כמויות יצוא מוחלטות מספרות צד אחד של הסיפור אך חשוב גם להעריך את משקלו היחסי של המזוט בסך יצוא מוצרי הנפט המתוכנן של כל מדינה. על פי מדידה זאת, ישראל, עיראק ואיראן הן המועמדות המובילות של האזור. לפי מדידה זאת, איראן יכולה לעקוף השנה את ישראל, בזכות תפוקת הגז המתרחבת המחליפה את המזוט בייצור החשמל.
ישראל גם היא יצואנית קטנה יחסית של מזוט, המייצאת 40,000 ח/י, אך כיום היא מובילה את האזור באחוז המזוט מתוך יצוא מוצרי הנפט הכולל- שעמד על 86 אחוז ב-2017. זה עשוי עוד לגדול ב-2018 משום שהגז מחליף יותר ויותר את המזוט בייצור החשמל. הואיל ושני בתי הזיקוק שלה מתוחכמים יחסית, עם תפוקה שאמורה לעמוד בתקנים הבינלאומיים המחמירים, המזוט הישראלי צפוי לגלות את השוק המקומי אחרי 2020 ללא אותה ירידה במחיר שתפגע במזוט עם תכולת גופרית גבוהה.
בזמן שמזוט סיפק 100 אחוז ממשלוחי היצוא של עיראק במהלך המלחמה האחרונה ששיסעה את המדינה, השיפור ביציבות אפשר לבתי הזיקוק להגדיל את התפוקה ובכך לספק כמויות גדולות יותר של מזוט שמיועד להישרף בתחנות הכוח ובכך לשחרר כמויות של נפט גולמי ליצוא. נפח יצוא הדלק של עיראק יחסית קטן, מלבד עלייה ל-65,000 ח/י ב-2017 כאשר זמינות הדלק גדלה.
שחקנים קטנים יותר
עומאן וקטאר הן בין יצואניות המזוט הקטנות ביותר באזור, כשקטאר מייצרת הרבה יותר גז מנפט והיא יצרנית הגט"ן הגדולה ביותר בעולם. שתיהן שמות את מבטחן באספקת דלק גט"ן לאניות, פתרון לתקנות החדשות שמתחיל לתפוס תאוצה בעולם.
עומאן מתכננת לנצל את ההתעוררות בחיפוש והפקת הגז שלה ע"י הגדלת משלוחי הגט"ן, וחתמה על הסכם ראשוני עם טוטאל הצרפתית לבדיקת אספקת דלק גט"ן לאוניות בעומאן. המגמה הזאת נובעת מהקמת מיזם משותף של 'קטאר פטרוליום' ו'של' הבודק את פעילויות אספקת דלק גט"ן לאוניות. אולם, עם ההשבחה של אופציה לא מושכת זאת, רוב הגידול בביקוש יבוא מבנייה של אוניות חדשות.
בחריין ואלג'יריה הן שתי יצואניות מזוט מן המניין –עם 51,000 ח/י ו-116,000 ח/י בהתאמה ב-2017 – שתקציבים ממשלתיים מתוחים מדי והצורך להימנע ממחאות על מחסור בדלקי תחבורה מגבילים אותן. 'בפקו' של בחריין תכננה זמן רב להשביח את בית הזיקוק המזדקן שלה 'סיטרא' בעל כושר זיקוק של 267,000 ח/י, שיביא להרחבת התפוקה ויאפשר השבחה של "תחתית החבית" (הדלקים הכבדים יותר). אך נראה שהתוכנית לא תצא לפועל עד 2022 בתרחיש האופטימי ביותר.
'סונאטראץ" האלג'ירית קיצצה את תוכניתה להרחבת כושר הזיקוק של ארבעה מתקנים למתקן אחד בהיקף של חמישה מיליון טון לשנה. היא טיפלה במחסור באספקה של דלקים קלים באמצעות הסכם לרכישת בית הזיקוק 'אוגוסטה' של 'אקסון מוביל' בהיקף 190,000 ח/י באי סיציליה. החברה צופה ש'אוגוסטה' יעבד תערובת של נפט גולמי מתוק וקל יחד עם מזוט מבית זיקוק בסקיקדה (שבמזרח אלג'יריה) בעל כושר ייצור של 362,000 ח/י. "אוגוסטה יוכל לטפל במוצרים שכיום נמצאים בעודף באלג'יריה, במטרה לספק חזרה לאלג'יריה מוצרים כמו בנזין שכעת יש בהם מחסור", אומרת סונאטראץ'. עדיין לא ברור האם זה יאפשר לסונאטראץ' לספק דלקים העומדים בתקנות ארגון הספנות הבינלאומי.
ללוב יש שלושה בתי זיקוק, אך לאחרונה הם לרוב סגורים עקב חשש ממתקפות טרור. מסירת הנתונים האחרונה של לוב ל-JODI (שיתוף פעולה בינלאומי לזמינות ואמינות של נתונים על נפט וגז טבעי) הייתה במרס 2014, כאשר המתקנים עיבדו 116,000 ח/י של נפט גולמי. התפוקה כללה 33,000 ח/י של מזוט, ומתוכן 4,000 עברו ליצוא. מתקן זאווייה, בהיקף של 120,000 ח/י פועל לאחרונה לספק את צרכי הדלק המקומיים, אבל תקיפות שהוא חווה יביאו כנראה להשבתתו. חברת הנפט הלובית הממלכתית (NOC) אמנם קיימה שיחות עם חברות הנדסה על תכניות לחידוש פעילויות הזיקוק והשיווק שלה, אולם הצעות אלה כנראה לא יהיו בנות ביצוע בשוק של אחרי 2020.