בינגו הים הכספי
מחסומים פיננסיים ומוסדיים מונעים את הקמת צינור הגז הטרנס-כספי. האם הניסיון הנוכחי השלישי במספר יתגבר לבסוף על המכשולים?
Petroleum Economist / יוני 2019

לניסיון הנוכחי והשלישי במספר לממש את חזון הקמת ‘צינור הגז הטרנס-כספי’ ( ,(TCGP צינור גז טבעי תחת הים הכספי המקשר בין טורקמניסטן לבאקו שבאזרבייג’אן ומשם לאירופה בצינורות קיימים, יש סיכויים טובים יותר בהשוואה לאלה שלפניו. כדי להעריך את סיכויי ההצלחה, חייבים להבין את ההיסטוריה שלו ואת המבנה הפיננסי יוצא הדופן שלו.
הניסיון הכושל הראשון לפתח את צינור הגז הטרנס-כספי היה בסוף שנות התשעים. מהנדסים איטלקים פיתחו טכנולוגיה חדשה המאפשרת לגזפרום להניח צינור במים עמוקים מאוד מתחת לים השחור ולספק גז ישירות לטורקיה. בהתבסס על טכנולוגיה זאת, רוסיה הציעה את ‘צינור הזרם הכחול’ לטורקיה, המורכב משני צינורות בעלי כושר הזרמה של תשעה מיליארד ממ”ק לשנה כל אחד.
ההסכם ‘שלם וקח’ take-or-pay עם גזפרום שבא לאחר מכן הושפע מההסכם הקודם של טורקיה עם טורקמניסטן. (בהסכם מסוג זה הצדדים בחוזה למכירת גז מסכימים על כמות של גז לקנייה מדי שנה. אם הקונה צורך פחות מהכמות, הוא ישלם גם בעבור היתרה שלא נצרכה). במקום לקחת את ההצעה הראשונית של 30 מיליארד ממ”ק לשנה מטורקמניסטן, טורקיה רצתה לייבא רק 16 מיליארד ממ”ק בשנה. הקשיים בשיחות בין טורקיה וטורקמניסטן נבעו מההתעקשות של נשיא טורקמניסטן לשעבר ספרמורט ניאזוב על כך שהיוזמות של הצד שלו יהיו המובילות, צד שבאותה עת נעדר ידע תעשייתי או ניסיון בניהול משא ומתן.
אחר כך, כאשר גז טבעי התגלה באתר ‘שאה דניס’ מול חופי אזרבייג’אן, היא יכלה כבר לייצא את הגז שלה לטורקיה בלי הכמויות הטורקמניות כדי להפוך את מיזם הצינור ישים כלכלית. טורקמניסטן דחתה הסכם בגיבוי ארה”ב לספק רק 14 מיליארד ממ”ק בשנה.
הניסיון השני להנחת צינור גז טרנס-כספי נעשה תוך כוונה לחבר אותו לפרויקט ‘צינור הזרם הלבן’, להזרמת 10 מיליארד ממ”ק לשנה מטורקמניסטן דרך גאורגיה אל מתחת לים השחור לרומניה. הוא שולב לאחר מכן בתכנית ‘מסדרון הגז הדרומי’ ((SGC של האיחוד האירופי. אולם, הפתרון של מסדרון הגז הדרומי פסל לאחר מכן את מיזם צינור ‘הזרם הלבן’ כאופציה, יחד עם ‘נאבוקו’ שאמור היה להוביל גז מטורקיה לאוסטריה, שגם לו היה תפקיד בהעברת 10 מיליארד ממ”ק לשנה של גז טורקמני. ההחלטה התקבלה לטובת מיזם צינור מצומצם יותר שיוליך גז מאזרבייג’אן-גאורגיה-טורקיה-יוון-אלבניה-איטליה.
בזמנו, כדי להקל על התכנון, האיחוד האירופי והבנק העולמי הזמינו מחקר עבור התאגיד לפיתוח הים הכספי ((CDC שאמור היה להיות גוף הרכישה היחיד של גז מטורקמניסטן, ולאגד יחד הזמנות מאירופה. אבל התאגיד לא הצליח לענות על הצורך של טורקמניסטן לייצא בכמויות של 30 מיליארד ממ”ק בשנה או יותר (כדי ליהנות מהיתרונות לגודל).

הניסיון הכושל הראשון לפתח את צינור הגז הטרנס-כספי היה בסוף שנות התשעים, כאשר מהנדסים איטלקים פיתחו טכנולוגיה חדשה המאפשרת לגזפרום להניח צינור במים עמוקים מאוד מתחת לים השחור ולספק גז ישירות לטורקיה

שתי כניסות

אף על פי כן, התכנית חידשה את הרעיון של שתי נקודות כניסה של הגז הטורקמני לתוך אירופה: הראשונה באמצעות מסדרון הגז הדרומי דרך טורקיה; השני שפותח במסגרת מיזם הזרם הלבן המקורי, מתחת הים השחור מגאורגיה לרומניה.

הניסיון השלישי, הנמשך כעת, מאמץ את העיקרון של שתי נקודות הכניסה, וחוזה הקמה של שני צינורות במסגרת מיזם צינור הגז הטרנס-כספי, בעל כושר הולכה של 16 מיליארד ממ”ק לשנה כל אחד. בשלב הראשון, גז יעבור דרך ערוץ מסדרון הגז הדרומי המורחב ליעד הסופי באיטליה. השלב השני ימשיך בערוץ הזרם הלבן מהחוף הגאורגי , וייכנס לשטח האיחוד האירופי ברומניה ומשם יגיע למערב אירופה  דרך צינורות קיימים ברומניה, מולדביה, אוקראינה, סלובקיה והלאה.

תמיכה חשובה בצינור הגיעה מארה”ב בסוף מרץ, כשהנשיא שלח לנשיא טורקמניסטן גורבנגולי ברדימוחמדוב איגרת לרגל השנה החדשה הטורקמנית. טראמפ הביע תקווה שטורקמניסטן תנצל את האפשרויות החדשות לייצוא גז למערב, אחרי שהמעמד החוקי של הים הוגדר מחדש. הכוונה לאמנת הים הכספי, שנחתמה באוגוסט האחרון ואשררה את הזכות של טורקמניסטן ואזרבייג’אן להניח צינור בקרקעית הים מעבר לשטחים הימיים הסמוכים להן, ולאף מדינה אחרת לחוף הים אין זכות וטו על כך.

אזרבייג'אן

חסימת ה-TCGP פחות קוסמת לרוסיה מאשר בעבר, כי היא מתמקדת כיום בהנחת הבסיס להתנהלות ביטחונית אחידה בים. זו הסיבה שהאמנה החדשה אוסרת על כלי שיט של מדינות שאין להן חוף על הים הכספי

ההתפתחויות כיום

חלק מהמשקיפים נותרים ספקניים. אחת הסיבות העיקריות היא ההנחה שהמדינות המפיקות חייבות להניח את הצנרת. את הצינור הטרנס-כספי לא תוכל להניח המפיקה עצמה, בגלל שטורקמניסטן לא מאפשרת הסכמים חדשים לחלוקת תפוקה (PSAs) מלבד בשטח הימי, בעודה מתעקשת למכור את משאביה בתוך המדינה עצמה. אבל ישנן שתי אפשרויות אחרות להנחת הצינור. הראשונה היא לאפשר לקונים לבנות אותו, אבל הקונים במקרה זה רחוקים מדי. האפשרות השנייה היא חברת הובלה עצמאית.

להקמת צינור באופן עצמאי נחוץ הון התחלתי לביצוע המחקרים הדרושים להשגת רישיונות ולקביעת הצעה עסקית המאפשרת קול קורא ((open season. מדובר בתהליך שבו חברת קו צינור מחפשת לקוחות חדשים על מנת להתחייב לפרויקט הובלה ארוך טווח לפני קבלת החלטה על השקעה במיזם.

במקרה של טורקמניסטן, משום ששללה את האפשרות של הסכמים לחלוקת תפוקה, חברות הנפט והגז הגדולות לא התכוונו לספק הון התחלתי זה. לא טורקמניסטן ולא אזרבייג’אן וגם לא חברות הנפט הלאומיות שלהן רצו למלא את החלל. אך כעת עושה רושם שגאורגיה, שבשטח שלה הגז הטורקמני מסתעף לשניים, החליטה למלא את התפקיד. תאגיד הנפט והגז הגאורגי (GOGC), שהממשלה הגאורגית שולטת בכולו, רכש ב-2017  עשרה אחוזים מהחברה  המקדמת את מיזם TCGP ועשרה אחוזים מהחברה המקדמת את צינור הזרם הלבן.

סיכויים עתידיים

בהתאם לאמנת הים הכספי, אזרבייג’אן וטורקמניסטן רק הן לבדן ייקחו חלק בהחלטת ההקמה. למדינות השוכנות בקרבת אזור החוף המושפעות מן ההיבט של איכות סביבה תהיה הזכות להגיב ולתת הערות בנוגע לצמצום ההשפעות על הסביבה. ובכל זאת, לפני ארבע שנים, הבנק העולמי והנציבות ערכו מחקר מקיף המתמקד בהיבט הסביבתי של צינור הגז הטרנס-כספי, מסקנות המחקר היו שאין בעיות סביבתיות מהותיות ולכל ההסתייגות יינתן המענה הטוב ביותר. לאמנה אין האמצעים לבחינה שיפוטית או שיפוטית למחצה, וגם לא אמצעים לדחייה או חסימת ההקמה.

חסימת ה-TCGP פחות קוסמת לרוסיה מאשר בעבר, כי היא מתמקדת כיום בהנחת הבסיס להתנהלות ביטחונית אחידה בים. זו הסיבה שהאמנה החדשה אוסרת על כלי שיט של מדינות שאין להן חוף על הים הכספי.

בעיה דחופה יותר שיש לרוסיה היא החדירה הגיאו-כלכלית של סין לאזור חוף הים הכספי. רוסיה יכולה לחיות בשלום עם הנוכחות המערבית במגזר האנרגיה של טורקמניסטן. התזוזה של רוסיה לטובת האמנה בודדה למעשה את איראן, אשר את הסכמתה השיגו באמצעות הסכמי שיתוף פעולה קודמים עם אזרבייג’ן, רוסיה וטורקמניסטן בכל הקשור בחיפושים בדרום הים הכספי.

במקביל, בית הנבחרים האמריקאי, עם רוב דמוקרטי, אישר את חוק ביטחון וגיוון האנרגיה האירופי של 2019. הצעת החוק תעדיף לקדם תמיכה בניסיונות של הנציבות האירופית ושל מדינות אירופה ואירו-אסיה להקמת מיזמי תשתית אנרגיה. אחרי שנים של חוסר עניין, ארה”ב תומכת באנרגיה האירו-אסיאתית ובנוסף לכך עובדת עם האיחוד האירופי. כעת הרבה יותר סביר שבפעם הזאת תתגשם תכנית העבודה הפיננסית והמוסדית להנחה ולהפעלה של צינור הגז הטרנס-כספי.