הנפילה הפתאומית של אסד, אחרי 54 שנה, סוללת את הדרך לסדר אזורי חדש. נכון לכתיבת שורות אלה, הרוב לוט בערפל, אולם טורקיה, שאירחה את רוב הפליטים מטורקיה ומגבה את הצד המנצח, נמצאת כעת בעמדה המובילה לעצב את העתיד.
עלות השיקום של סוריה מוערכת ב-400 מיליארד דולר, ואם הכלכלה בהנהגת המדינה החדשה שהיא סוריה תהפוך לשוק חופשי. חברות טורקיות ממוצבות במיקום טוב להשיג חוזים גדולים.
מבחינה דיפלומטית, אנקרה תוכל למנף את תמיכתה במורדים סורים כדי לנהל מו"מ על הסכמי הגנה נוחים עם הממשלה החדשה בדמשק. בכך טמון הפוטנציאל לשחזר הסכמים דומים שיש לה עם אזרבייג'ן, קטאר, סומליה ולוב. הסדרים כאלה ירחיבו באופן משמעותי את העומק האסטרטגי של טורקיה במזרח הים התיכון.
תיחום הגבול הימי מהווה הזדמנות מכרעת נוספת. ממשלה סורית חדשה עשויה להכיר יותר בתביעות האזור הכלכלי הבלעדי של טורקיה במזרח הים התיכון, ובכך לחזק את מעמדה של אנקרה בסכסוכים המתמשכים עם יוון וקפריסין. זה יכול לכלול הן את התביעות הטורקיות והן את אלה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין – מדינה שרק אנקרה מכירה בה.
הזדמנות לעצב מחדש את נתיבי האנרגיה באזור
אנקרה מנסה לבסס את מעמדה כמרכז הסחר המרכזי באזור בכל הקשור באנרגיה. בנובמבר, באיסטנבול, אפשר היה לראות את השאיפות המחודשות הללו בפסגת אנרגיה גדולה. פקידים טורקים אירחו שרים ממדינות מפיקות גז מרכזיות כולל אזרבייג'ן, לוב ואוזבקיסטן, לצד נציגים ממדינות מסדרון כמו גאורגיה ויבואנים ממזרח אירופה. החזון של אנקרה הוא שטורקיה תשמש כנקודת מעבר מרכזית בין מפיקות הגז ממזרחה לדרומה, והשווקים ממערבה.
תשתית האנרגיה של טורקיה היא הבסיס לשאיפות אלו. צינור הגז הטבעי הטרנס-אנטולי, המהווה חלק ממסדרון הגז הדרומי המביא את הגז האזרביג'אני לאירופה, מדגים את התאמתה של טורקיה להיות מדינת מעבר. בטורקיה יש גם שבעה צינורות גז וכן חמישה מסופי גז טבעי נוזלי, שלוש יחידות אחסון צפות ושני מתקני אחסון תת-קרקעיים, כמו גם קיבולת יבוא עודפת משמעותית שיכולה לשמש למסחר.
האפשרות שתקום מדינה סורית חדשה ויציבה היא הזדמנות של טורקיה לנצל את הפוטנציאל הזה. אם טורקיה תניח צינור גז ממערב לסוריה ותחבר אותו לרשת צינורות הגז הערבית הקיימת (המקשרת בין סוריה, ירדן ומצרים) היא תוכל להציע למפיקות גז אזוריות כמו ישראל ומצרים נתיב כדאי יותר מבחינה מסחרית לשווקים באירופה מאשר כיום החלופה של גז טבעי נוזלי.
למעשה, זו תהיה קריאת תיגר או יהווה קושי מסוים לפורום הגז המזרחי ים תיכוני (EMGF) – ברית הכוללת את מצרים, ישראל, יוון, קפריסין, פלסטין, ירדן, איטליה וצרפת.
פרויקט הדגל של EastMed Pipeline של EMGF נתקל כעת במכשולים של היתכנות טכנית ופיננסית, כאשר צינור המים העמוקים המוצע באורך 1,900 ק"מ המחבר בין ישראל וקפריסין ליוון התקדם מעט מאוד מאז שעלה כרעיון. בשנת 2022 המיזם ספג מכה משמעותית כאשר ארה"ב הסירה את תמיכתה בו.
נתיב יבשתי דרך סוריה לתשתית הקיימת של טורקיה יספק חלופה קצרה ופשוטה יותר מבחינה טכנית והן מבחינת עלות-תועלת. הנתיב הוא גם הזדמנות עתידית ללבנון, שהחלה לאחרונה בעבודות חיפוש בים וחסרה תשתית ייצוא משלה. לבנון אינה חברה ב-EMGF ויכולה למצוא נתיב טורקי אטרקטיבי במיוחד אם מאמצי החיפוש שלה יניבו פרי.
אם סוריה אכן תתייצב, המצב יאפשר החייאה של פרויקט הצינור הרדום הארוך שאמור לחבר את שדות הגז הטבעי של קטאר עם טורקיה דרך ערב הסעודית, ירדן וסוריה. משטר אסד דחה בשעתו את התכנית, על פי הדיווחים כדי להגן על יצוא הגז הרוסי לשווקים באירופה. לשר האנרגיה הטורקי, אלפרסלן באירקטאר, נדרשו יומיים בלבד לאחר נפילתו של אסד כדי להביע נכונות לבחינה מחודשת של המיזם.
אחרי הדלקים הפוסיליים
שר האנרגיה הטורקי אותת גם שהוא מעוניין לשתף פעולה עם סוריה גם במעבר לאנרגיה דלת פחמן.טורקיה נהנית מהצלחה משמעותית בכל הקשור בהרחבת רשת האנרגיה המתחדשת שלה. בשנת 2023 הופקו 43 אחוזים מהחשמל במדינה משילוב של אנרגיות רוח, סולארית והידרואלקטרית, מה שמהווה תכנית מתאר מעולה לפריסת התשתיות בסוריה של אחרי המלחמה.
רשת חשמל סורית-טורקית תשמש צומת מכריע ברשת חשמל של מזרח הים התיכון. תשתית כזאת עשויה לסייע בניהול של הסירוגיות של האנרגיות המתחדשות ולמצב את טורקיה כעוגן הצפוני למערכת חשמל אזורית שהולכת ומתפתחת.
הרכיבים האחרים של הרשת – כבל החיבור בין מצרים-ערב הסעודית וכן מגשר אירו-אסיה (ישראל-קפריסין-יוון), והמחבר בין GREGY (מצרים-יוון) – מהווים ארכיטקטורת חשמל שיכולה לחולל שינוי בביטחון האנרגטי של האזור ולאפשר שילוב של אנרגיה מתחדשת. מהלכים אלה עשויים גם לטפח שיתוף פעולה כלכלי ולעזור להפחית את המתחים הגיאופוליטיים באמצעות תלות הדדית מוגברת.
אתגרים מבניים והזדמנויות אסטרטגיות
תכנון מערכת החשמל האזורית אמנם טומנת בחובה הבטחות רבות אבל יהיה עליה להתמודד עם אתגרים מבניים משמעותיים, גם מבחינת השוק. הקמת ממשלה יציבה ומוכרת בינלאומית בסוריה עדיין לא מובטחת.
גם אם בסוריה תתפתח תוצאה פוליטית חיובית, טורקיה תצטרך להכריע: האם לרדוף אחרי שאיפות להיות מרכז סחר בגז, שלפניהן אתגרים כמו תשואה פוחתת, ניסיון השפעה באמצעות פוליטיקה מסורתית של צינורות – או למנף את הרגע הזה כדי למקם את עצמה כמובילת המעבר האזורי לאנרגיה דלת פחמן.
בינתיים, השאיפות של טורקיה בכל הקשור בגז מתמודדות עם רוח נגדית. אחרי שנת 2030 הביקוש האירופי לגז יפחת ובקרב מקורות המימון הבינלאומיים פחת התיאבון להשקעות בתשתיות של דלקים פוסיליים.
אם טורקיה תציב בראש סדר העדיפויות שלה אנרגיה מתחדשת במקום רשת גז מסורתית, היא תוכל ככל הנראה לעשות מהלך אסטרטגי לייצר מצב שבו היא משפיעה אזורית לטווח ארוך.
כך או כך, הבחירה של אנקרה בחודשים הקרובים תהיה משמעותית מאוד למעמדה ולאופק האנרגטי של מזרח הים התיכון כולו.
