גז מאפריקה לאירופה: יצירתיות היא שם המשחק

אירופה נמצאת בין הפטיש לסדן. היא צריכה גז בשביל לצמצם את פליטות גזי החממה שלה ולעבור ממערכת אנרגיה המבוססת על דלקים פוסיליים למערכת שברובה תפעל על אנרגיות מתחדשות. במקביל, תפוקת הגז שלה נמצאת במגמת ירידה ובשל המלחמה הרוסית באוקראינה, התלות האירופית בגז הרוסי כמקור היבוא העיקרי והגדול ביותר שלה, מתגלה שוב כאסטרטגיה שברירית מדי.

נוסף על הצורך להעריך מחדש את האפשרויות של שדות הגז הוותיקים ביבשת, אירופה צריכה לבחון את ספקיות הגז האחרות שלה ואת הפוטנציאל של ספקיות חדשות. האם אפריקה תצליח למלא את החלל?

גז בצנרת נראה בעייתי

אירופה מקושרת לצפון אפריקה בצנרת ואף נהנית מכושר הובלה פנוי, אבל ראשית, הצינור 'מדגז', קו של 11 מיליארד מטר מעוקב שיוצא מאלג'יריה לספרד ועובר במרוקו, נסגר בחודש נובמבר בגלל ניתוק היחסים בין אלג'יריה למרוקו.

הצינור השני שעובר בין אלג'יריה לספרד, קו של 12 מיליארד מטר מעוקב מספיק בשביל למלא את הביקוש הספרדי לגז אלג'ירי. בכל מקרה, אף אחד מהצינורות האלה לא משרת את אירופה משום שחצי האי האיברי מרוחק יחסית וקשה לחבר את תשתית ההולכה, למרות שיפורים שבוצעו בשנים האחרונות.

הצינור Greenstream שיוצא מלוב ומגיע לאיטליה לא מנוצל כרגע במלואו אבל בשביל להגדיל את ההיצע נדרשת יציבות פוליטית בלוב, כזו שתאפשר עבודות תחזוקה ותיקונים בקידוחים במדינה וכן השקעות חדשות. אמנם שתי חברות הענק האירופיות, 'אני' ו'טוטאל אנרג'יז' אומרות שתיהן שהן מוכנות להשקיע במדינה, אבל אי אפשר לסמוך על כך שבטווח הקרוב יחזרו בלוב להפיק את אותן כמויות גז שנראו לפני המשברים.

התחזיות המבטיחות ביותר הן של הצינור TransMed, שיוצא מאלג'יריה ועובר בתוניסיה, בסיציליה ומגיע לאיטליה שביבשת, חוצה כמעט את הארץ כולה ומגיע לגבול עם סלובניה. עם זאת, כושר הולכה עודף הוערך ב-41 מיליון קוב ביום ברבע הרביעי של 2021, אבל אלג'יריה צריכה לענות גם על הביקוש המקומי המתאושש שלה לגז, ביקוש שלפני המגפה היה ממילא במגמת עלייה.

השנה אמנם אלג'יריה יכולה להגביר את יצוא הגז שלה לאירופה ברמה מסוימת, אבל בכל מקרה לא תגיע לכושר ההולכה העודף של הצינור 'טרנסמד'.

הצעות לצינורות אחרים נשמעו כבר, כגון הצינור Galsi שבין אלג'יריה לאיטליה, צינור הגז חוצה הסהרה, שאמור לצאת מניגריה ולאחרונה הצינור East-Med. אבל צריך לזכור שהבעיה אינה בעיקר כושר ההולכה מצפון אפריקה.

מה הבעיות העיקריות? תנאים לא אטרקטיביים להשקעות, פוליטיקה אזורית, תסיסה חברתית וסוגיות ביטחוניות וכן הצורך לענות על הביקוש המקומי, כולן סוגיות בעייתיות שהאזור כולו סובל מהן ומגבילות את היכולת של צפון אפריקה לענות על הביקוש האירופי לעוד גז שאינו ממקור רוסי.

גט"ן

גם בתוכנית עשר הנקודות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה להפחתת התלות האירופית בגז רוסי וכן התוכנית של הנציבות האירופית בשם REPowerEU להפסיק את יבוא הגז מרוסיה עד שנת 2030 ניתן לראות פוטנציאל רב יותר בשוק הגט"ן מאשר בייבוא הגז בצינור. התוכנית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, לדוגמה, מציעה שבטווח הקצר יבוא נוסף בצינורות יוכל לספק 10 מיליארד מטר מעוקב לאירופה ושוק הגט"ן מכפיל את הכמות.

הכמות הזאת קטנה בהרכבה מכושר ייבוא הגט"ן של אירופה, מה שמצביע לא רק על היצע נמוך בשוק הגט"ן אלא גם הזדמנות להשקעות בקידוחים באפריקה.

יש בצפון אפריקה מדינות שהן ספקיות גט"ן ותיקות. מתקן ההנזלה 'מארסה אל ברגה' בלוב היה הראשון שנכנס לפעולה ב-1970 ואחריו נחנכה ההפקה באלג'יריה ב-1978 והיא הורחבה בתחילת שנות השמונים כשמצרים מצטרפת למסיבה בשנות האלפיים. עם זאת, המפיקות המסורתיות האלה סבלו כולן ממכשולים שמנעו את התרחבות המיזמים האלה.

באפריקה שמדרום לסהרה, בניגריה, מתקן הגט"ן הראשון החל לפעול ב-1999 ומאז השלמת הבנייה של המתקנים החמישי והשישי חלפו 14 שנה עד שהתקבלה החלטת השקעה ביחידה מספר שבע. היחידה החדשה תתחיל לפעול רק ב-2024. בסך הכול, כושר הייצור צפוי לעלות מ-22 ל-30 מיליון טון בשנה.

בשנת 2007 בנתה גינאה המשוונית מתקן הנזלה אבל מאז לא הצליחה לפתח את המגזר מעבר לזה ובשנת 2013 אנגולה נכנסה גם היא לשורות המדינות המייצאות גט"ן.

מסופי גט"ן צפים

בסופו של דבר פיתוח גט"ן באפריקה הסתעף לשני זרמים, גט"ן צף בהיקף קטן עד בינוני ושאיפה לבסס מתקני הנזלה מסורתיים על החוף.

אמנם האפשרות המסורתית טומנת בחובה הבטחה לנפח גדול יותר של גט"ן שייכנס לשוק, אבל דווקא האפשרות החדשנית מתקדמת כיום מהר יותר. מתקן הגט"ן הצף הראשון פעל בקמרון, בהיקף 2.4 מיליון טונות בשנה והחל בייצור ב-2018. מדובר במכלית גט"ן ישנה שהוסבה לכלי שיט צף להנזלת גז.

הבא בתור הגיע למוזמביק בתחילת השנה, Coral Sul  של חברת 'אני' עם כושר ייצור של 3.4 מיליון טונות בשנה. ב-2023  אמור להגיע מסוף צף של BP שיוסיף 2.5 מיליון טונות בשנה ויכניס את מאוריטניה וגם את סנגל לעולם הגט"ן.

מסופי ההנזלה הצפים הם כר פורה ליצירתיות הנדסית. יש כאלה שמותקנים על אסדות שפורקו, יש יחידות אחסון גט"ן שמצטרפות למתקן צף בגודל בינוני, יחידות שנגררות לצד המתקן ומספקות מקום אחסון או פריקה.

בפברואר השנה חתמה 'אני' עם הרפובליקה של קונגו על סכם ראשוני שלפיו תתמקם יחידת הנזלה ראשונה מול החוף עם כושר ייצור של 1.4 מיליון טונות בשנה ותאריך אופציונלי לתחילת תפעול באמצע 2023. היזמים חתמו על מזכר הבנות גם עם ממשלת מאוריטניה, מה שאולי יאפשר הקמה של יחידה נוספת.

גט"ן ביבשה

הפיתוח של גט"ן בהיקף גדול לא מתקדם כל כך טוב באפריקה. במוזמביק, שני מתקנים יצאו מכלל פעולה בגלל תקיפות של מורדים איסלאמיסטים המזוהים עם דאעש, תקיפות שפגעו בחיי אדם ובתשתיות. בעבר כתבנו על הפעילות של 'טוטאל אנרג'יז' במוזמביק ולאחרונה הודיעה החברה שאולי תצליח לשקם את המתקן, אבל לא לפני 2026.

אצל השכנה מצפון, טנזניה, התחלפה הממשלה וזה שיפר את התחזיות של הגט"ן. במערב אפריקה, שרשרת של תגליות מול נמיביה מעוררת גם היא תקוות לפוטנציאל פיתוח של המגזר.

אפריקה צריכה מיזמים יבשתיים גדולים בשביל להגדיל את הייצוא ממנה וכך לספק גז גם לאירופה. שני הפרויקטים במוזמביק אמורים להוסיף 28 מיליון טונות בשנה וזה בלי קשר ל-12.88 מיליון טונות שמספקים מתקני הגט"ן שלה, כמות הגדולה מהתפוקה של כל המסופים הצפים באפריקה. עתודות הגז שהתגלו בטנזניה יכולות לספק מתקן יבשתי בודד שישווה להיקף התפוקה של אלו שנבנו ומתוכננים במוזמביק.

אמנם מסופי גט"ן צפים משלבים ביניהם זריזות וכמויות שכרגע הן קטנות יחסית, אבל בעתיד אפשר יהיה להנזיל כמויות גדולות יותר. דוגמה טובה לזה היא המתקן של BP – Tortue/Ahmeyin. כאן המסוף הצף הוקם בהשקעה ראשונית עם חשיפה נמוכה לסיכון ובמטרה לגרוף רווח מהיר ככל האפשר, אבל בפועל, ייתכן שהמתקן יוביל לפיתוח גדול בהרבה. הפרויקט נתקל בקשיים בגלל התנודתיות של מחירי הספוט לגט"ן וגם העיכובים שגרמה מגפת הקורונה אבל התוכנית לטווח ארוך היא להתקין סדרה של כלי שיט להנזלה, שיגדילו את כושר התפוקה הכולל לעשרה מיליון טונות בשנה, סדר גודל של מתקן יבשתי.

נוסף על אלו, יש מתקנים צפים שהוצבו מעל שדות גז נטושים שאינם גדולים מספיק באופן שיצדיק מתקן יבשתי אבל בהחלט משמשים דלת כניסה למגזר הגט"ן האפריקאי וסוללים את הדרך לפיתוח משמעותי בהרבה.

אספקה לאירופה

בשביל שאירופה באמת תפנה עורף לגז הרוסי, היא תצטרך להסתמך על מקורות אספקה אחרים ואין ספק שהגז מאפריקה יכול למלא תפקיד חשוב בצמיחה של שוק הגט"ן וגם באספקה של כמויות גדולות יותר בצינורות.

אבל בפועל, בטווח הקרוב אירופה לא יכולה להסתמך על מה שמגיע בצנרת מאפריקה. בינתיים, הגדלת כושר ההנזלה תזריק עוד דלק לשוק העולמי, שוק שבו הקונים מאירופה ייאלצו להתחרות עם קונים אחרים. ההיצע בשוק הזה צריך לגדול בכל מקרה, אם אירופה רוצה לנצל את היתרון שלה של כושר ייבוא גט"ן.

ובצפון אפריקה יצטרכו המדינות לשפר את ההתנהלות בין הממשלות שלהן, אחרת לא יגיעו לאזור השקעות הון וחברות גדולות לא יקפצו על ההזדמנות להתחיל בקידוחים בתנאים שמוסכמים על שני הצדדים. מבחינתה של אפריקה שמדרום לסהרה, הבטחה של זרימת גט"ן לאירופה בשוק תחרותי פירושה שהיא תצטרך להוכיח את עצמה ולהתחייב לחוזים ארוכי טווח.

לידים

תנאים לא אטרקטיביים להשקעות, פוליטיקה אזורית, תסיסה חברתית וסוגיות ביטחוניות וכן הצורך לענות על הביקוש המקומי, כולן סוגיות בעייתיות שמאפיינות את האזור ומגבילות את האפשרות לענות על הביקוש האירופי

בסופו של דבר פיתוח גט"ן באפריקה הסתעף לשני זרמים, גט"ן צף בהיקף קטן עד בינוני ושאיפה לבסס מתקני הנזלה מסורתיים על החוף

מסופי ההנזלה הצפים הם כר פורה ליצירתיות הנדסית. יש שמותקנים על אסדות שפורקו, יחידות אחסון גט"ן שמצטרפות למתקן צף בינוני ויחידות שנגררות לצד המתקן