סין מכירה במימן כ"אלמנט מכריע במערכת האנרגיה של האומה" בתכנית המימן הראשונה שפרסמה הממשלה הסינית לראשונה בתולדותיה, בחודש מרץ השנה, תכנית שהתמקדה בעיקר בהפחתת העלויות של מימן ירוק ובניית כושר ייצור מקומי.
לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, נכון לחודש אפריל 2021, 17 מדינות פרסמו אסטרטגיות מימן ויותר מעשרים ממשלות הודיעו שהן עובדות על זה.
ממידע ונתונים שמסר צוות החשיבה בגיבוי הממשלה 'התאחדות המימן של סין', עולה שמפת הדרכים שהמדינה שרטטה לפיתוח מימן נותנת דגש נכבד לבניית שרשרת אספקה מקומית, החל בייצור אלקטרולייזרים, עבור בהפקה וכלה בלקוחות קצה, כשבפירוש החשיבות של ייבוא פחותה בהרבה.
העובדה הזאת מרמזת על כך שבראש סדר העדיפויות עומד העקרון של אספקה עצמית ויצירת תעשייה מקומית לדלק הזה שהולך ומתפתח. עם זאת, בשל העובדה שסין צרכנית אנרגיה עצומה בגודלה, פירוש הדבר שכושר התפוקה העולמי יגדל משמעותית ואיתו ירדו העלויות.
לדוגמה, לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, כושר הפקה באלקטרוליזה עשוי להגיע בשנת 2030 ל-54-91 ג'יגה ואט, והעלות של הפקת מימן מאנרגיות מתחדשות צפויה לצנוח עוד פחות מ-1.30-3.5 דולר לקילוגרם באזורים שבהם שפע של אנרגיות מתחדשות.
ב'התאחדות המימן של סין' צופים שלפני 2025 ירדו עלויות ההפקה של מימן ירוק בסין, כולל הוצאות הון, מתחת ל 25 יואן לקילוגרם, או בסביבות ארבעה דולר לקילוגרם ול-2.4 דולר לקילוגרם ב-2030 וכושר התפוקה של האלקטרולייזרים תגיע לשמונים ג'יגה ואט שעה ב-2030. אם כל כושר התפוקה הצפוי לסין אכן יצא לפועל, התחזיות העולמיות אמורות גם הן לזנק משמעותית.
בסופו של דבר, המטרה של אסטרטגיית המימן הסינית היא לזרז את החלופות של הדלקים הפוסיליים, לשחרר את התלות הגבוהה בייבוא נפט, גז טבעי וגט"ן. החשיבות של המטרה הזאת עולה כשבוחנים אותה בצל המתיחות הגיאופוליטית כמו גם השבריריות של שגרת המסחר ברחבי העולם.
יתרון לגודל
כרגע סין היא כבר היצרנית והצרכנית הגדולה של מימן בעולם ואחראית לעשרים אחוז מהביקוש העולמי. ב-2020, 63.5 אחוז מהיצע המימן בסין הופק מתהליך גזיפיקציה של פחם, 21.2 אחוז מתהליכים תעשייתיים כגון זיקוק, 13.8 אחוזים מגז טבעי ורק 1.5 אחוז מאלקטרוליזה של מים, שלא תמיד קיבלה את החשמל שלה ממקורות מתחדשים.
התוכנית הסינית לפיתוח מימן מתמקדת במעבר למימן שמבוסס על אנרגיות מתחדשות תוך בקרה הדוקה יותר על מימן שמופק בדלקים פוסיליים.
האנליסט אנקיט סצ'אן ממגזין 'אינסייט' של S&P Global אומר, "כרגע הגורם המעכב הוא עלויות גבוהות של מימן ירוק, לעונת המימן הזול שאותו מיצרים בגזיפיקציה של פחם והיה עד כה הטכנולוגיה הנפוצה ביותר בתעשייה בסין. מגזר התעשייה יכול לשמש כמרכז ביקוש ראשוני בשביל להניע את הצמיחה של יצור מימן נקי, מה שיאפשר את הפיתוח הטכנולוגי הדרוש וכן את הפחתת העלויות וכתוצאה מכך התרחבות של השימוש במימן במגזרים אחרים".
לפי התחזיות של 'התאחדות המימן של סין', מתוך 130.3 מיליון טונות של ביקוש למימן בשנת 2060, 77 אחוזים יגיעו ממימן שמופק מאנרגיות מתחדשות, כמות השווה לכ-16 אחוזים מסך פליטות הפחמן הדו חמצני של סין ב-2021. עד שנת 2025, עלות ההפקה תהיה תחרותית עם פירום מתאן בקיטור ועד 2030, עם גזיפיקציה של פחם בשילוב לכידה של פחמן.
לפי הערכה של S&P Global, ב-24 במרץ המחיר של הפקת מימן בפירום מתאן בקיטור בשילוב לכידה ואחסון של פחמן דו חמצני הגיע ל-6.58 דולר לקילוגרם ו-8.69 ליש"ט בבריטניה. הפקת מימן בא