למרגלות הר אתנה, אזור פורה במיוחד, אנדריאה פאסאניסי סוקר את מטע האבוקדו שלו תחת השמיים הכחולים של סיציליה. הוא התחיל לגדל את הפרי הטרופי במה שהיה בעבר הכרם של סבא שלו ובסיוע מזג האוויר המתחמם נהפך למטע שממנו יוצאת תבואה לרחבי אירופה.
פאסאניסי גילה חיבה לאבוקדו בטיול לברזיל שערך כנער, לפני כעשרים שנה והחליט בשובו הביתה להתנסות בגידולו בסיציליה. הוא נטש את תוכניתו ללמוד משפטים, טיפל באדמה של סבו והקים חווה לגידול אבוקדו כמו גם פסיפלורה וליצ'י, לצד עצי הלימון הוותיקים שלו.
"סבא שלי גידל ענבים ליין, אבל היום כבר חם מדי בגלל שינוי האקלים. בצד הזה של ההר חם מדי לענבים, צריך לטפס יותר למעלה". אבל מזג האוויר באזור התברר כמושלם לפירות טרופיים, מה שהוביל מגדלים-יזמים לפנות לגידולים הכוללים אבוקדו ומנגו.
בעקבות האקלים המשתנה משתנים גם האזורים שבהם מגדלים סוגי מזון שונים, וחקלאים ועסקים בענף החקלאות מסתגלים לטמפרטורות גבוהות יותר ברחבי העולם. יש אזורים שבהם בגלל החום והבצורת יהיה קשה לעבד יבולים מסוימים, מה שמעלה את החששות בכל הקשור לביטחון תזונתי. באזורים אחרים, התחממות כדור הארץ איפשרה למגדלים לעבד יבולים חדשים ומגוון שסביר להניח שבעשורים קודמים לא היו מצליחים לגדל.
אנדריאה, בן ה-37, הוא מבין המגדלים בסיציליה שעובר לפירות טרופיים. פרנצ'סקו ויולה, פרופסור מאוניברסיטת קגליארי, שחוקר את המערכת האקולוגית של האי ושל הים התיכון מספר שבשלושים השנים האחרונות התחמם האזור במעלה אחת.
לדברי אטורה פראנדיני, נשיא איגוד החקלאים של איטליה, חקלאים רבים באיטליה מתקשים בגלל גלי החום, אחרי שבחודש יוני הגיעו הטמפרטורות ל-45 מעלות צלזיוס בדרום המדינה, כחלק משינוי ארוך טווח. "מדי שנה מתארכת התקופה של הימים החמים, הטמפרטורות גבוהות באופן קיצוני ומזג אוויר טרופי".
מהאבוקדו, המנגו והבננה שגדלים לצד תפוזים, לימונים בדרום ועד לשמן זית מהעצים שגדלים בהרים האלפים שבצפון, אזורי הגידול באיטליה משתנים. החקלאים ניצלו "את ההזדמנויות, כפי שבאו לידי ביטוי עם הגעתם של הפירות הטרופיים הראשונים בסיציליה ועצי הזית בעמקים האלפיים בלומברדי", כך לפי פראדיני.
באיגוד החקלאים מספרים שיותר מזה, בעשור האחרון חקלאים רבים שלא הצליחו לנצל את ההזדמנות פשוט פשטו רגל. פאסאניסי, למשל, הבין שהמיקרו-אקלים בג'ארי, שם נמצאת החווה שלו, הגשם הרב והלחות, מזג האוויר אידיאלי לפירות טרופיים. כעת הוא מגדל שם יותר מ-1,400 טונות של אבוקדו בשנה ומייצא את הפירות שלו יחד עם חקלאים סיציליאנים נוספים שהצטרפו לענף בזכות ההצלחה שלו.
מחקרים רבים על האופן שבו משפיע שינוי האקלים על יבולים שונים מראים שגידול הגפנים הוא למשל ענף שבו הטמפרטורות משנות את מפת גידול הענבים וייצור היין. חוקרים טוענים שענבי היין הם כמו "הקנריות במכרות הפחם של שינוי האקלים" משום התגובתיות שלהם לשינויים בטמפרטורות.
"ענבים הם היבול הפנולוגי ביותר שיש" מספרת אליזבת וולקוביץ', פרופסור באוניברסיטת קולומביה הבריטית, קנדה. לפי מחקר שערכה, עלייה של שתי מעלות בשנים הקרובות תהפוך 56 אחוזים מאזורי גידול הענבים ליין לבלתי מתאימים ליבול הזה יותר.
ענבי היין הם כמו "הקנריות במכרות הפחם של שינוי האקלים" משום התגובתיות שלהם לשינויים בטמפרטורות
התמונה הזאת צולמה בשנת 2008, כשדידייה פיירסו, יצרן השמפניה, שתל את גפניו בכרם באנגליה. כיום הוא מנהל את היקב שלו ושל אחרים באזור. תמונה: אדריאן דניס, גטי אימג'ז
אזורי הגידול החדשים של המזון
גבולות היבולים נמתחים צפונה והאזורים שבהם מגדלים ענבים ליין הצפינו גם באירופה וגם באמריקה הצפונית. בקנדה, לדוגמה, התקדמו מאוד בגידול פינו נואר. חצי האי ניאגרה שבאונטריו וכן אוקנגן שבקולומביה הבריטית נמצאים בחזית השינוי.
מארק תורנטון, אוצר יין מלונדון טוען ש"פינו נואר הוא ענב 'מזגי' בצורה קיצונית. העלייה של הטמפרטורות משפיעה על איכות היין המיוצר בקנדה והוא השתפר פלאים. מספר היקבים באוקנגן עמד ב-1990 על כ-24 וכיום יש שם מאתיים".
בריטניה, וגם דנמרק, הן עכשיו חזית היין הצפונית של אירופה. בשנת 2006, הנרי וורד, שמשפחתו מנהלת חיים חקלאיים בקנט, שבדרום לונדון כבר 300 שנה, הסב 10,200 דונם מהשטח שלו לכרמים, אחרי שביקר בשמפיין שבצרפת.
אחרי שבקיץ 2003 חרך הקיץ את הענבים והרקיב אותם, יצרני השמפניה החלו לחפש אזורים חלופיים לגידול הענבים. "הקרקע בקנט דומה לזו שבמחוז שמפיין ותנאי האקלים שם מצאו חן בעיניהם", מספר וורד. אחרי בדיקת נאותות מלאה של השטחים של משפחת וורד, יקב השמפניה פרש מהעסקה, מה שהוביל את וורד ואת אביו לקבל החלטה ולשתול כרמים בעצמם. "אנחנו לא מתחרטים אף לא לרגע", הוא מספר.
וורד מספר שכאשר אביו בן ה-81 החל לעבוד בחקלאות בשנת 1963, היו קוצרים את הדגן מתחילת ספטמבר ועד אמצע החודש. התקופה הזאת התחילה להתארך לשמונה שבועות, החל ביולי ועד תחילת אוגוסט. הטמפרטורות הממוצעות בדרום מזרח ובמרכז אנגליה בשלושים השנים האחרונות גבוהות במעלה אחת מאלו ששררו בין 1961-1990, כך לפי השירות המטרולוגי של בריטניה.
בזכות דאטה על מאות שנים של בציר, קל יותר לאתר את שינויי האקלים. בתקופת החום של ימי הביניים (950-1250 לספירה) התרחשו שינויים גדולים וגם בעידן הקרח הקטן שהגיע אחריה, כמו גם בתקופה של התפרצויות וולקניות באינדונזיה במאה ה-19. וולקוביץ' טוענת שלאף אחת מהתקופות האלה לא היה את אותו אימפקט על בציר וקציר, כמו ארבעים השנים האחרונות. המשמעות של טמפרטורות גבוהות יותר היא בציר מוקדם יותר והמגמה היא "דרמטית" היא מספרת ומוסיפה ש"זו רכבת שסטתה מהמסלול".
בשנים האחרונות הוביל האקלים המשתנה מספר בתי שמפניה להשקיע משמעותית בדרום אנגליה. מהמפשיר ועד קנט. לענף בבריטניה נכנסים לא מעט שחקנים חדשים ורבים מהם מציעים יינות מבעבעים ודונמים של כרמים הכפילו את מספרם פי ארבעה מאז שנת 2000, כך לפי 'יין בריטניה', אחד מהאיגודים בענף.
אם ההתחממות והפליטות ימשיכו בקצב הנוכחי, בסוף המאה הזאת בריטניה עשויה להיות חמה יותר בחמש מעלות. מזג האוויר צפוי להיות חם ויבש יותר, אולם רמות הפחמן הדו חמצני ופעילות הפוטוסינתזה של הצמחים עשויות להביא לכך שתהיה עלייה כוללת בתוצרי היבול ברחבי בריטניה.
לשינויים תהיה השלכה לא פרופורציונלית על הביטחון התזונתי של המדינות העניות יותר
שינויים טכנולוגיים, במיומנויות ובמימון לחקלאים קטנים יהיו קריטיים למדינות הלא מפותחות וצריך שהם יהיו חלק מכל דיון על מדיניות
גם רוסיה נהפכת ליצרנית החיטה הגדולה בעולם ואחת הסיבות לכך היא שינוי האקלים. אנדריי סיזוב, מנכ"ל SovEcon, חברת ייעוץ חקלאית במוסקבה מספר שהחורפים ברוסיה מתונים יותר, מה שמאפשר לחקלאים לשתול יותר חיטת חורף שאותה הם זורעים בסתיו וקוצרים בקיץ ויש לה יבול רב יותר מאשר חיטת האביב.
מאז שנת 2015 מייצרת רוסיה באופן עקבי יותר משישים מיליון טונות חיטה בשנה וכך נהפכה למגדלת והמייצאת הראשונה בגודלה בעולם. עליית הטמפרטורות היא המניע העיקרי להגדלת התפוקה ברוסיה.
כשיבגני אגושקין, מנהל עסקי חקלאות ברוסיה שמע מחבר לפני שלוש או ארבע שנים שבשביל לגדל חיטה הוא מצפין מ"אזור הארץ השחורה", משם יוצאת החיטה ללחם של רוסיה כולה והיה בטוח שהחבר יצא מדעתו. "הוא אמר, כאן זה מסוכן ואתה יודע את זה".
אחרי כמה שנים קשות שבהן ירד מעט מאוד גשם, מה שהוביל לירידה ביבול החיטה, אגושקין מכר את החווה שלו והחליט להצפין בעקבות חברו, לאוליאנובסק, 850 קילומטרים ממזרח למוסקבה. הוא קנה כמאה דונם ונתלה בנתונים של הממשלה שמראים שהתבואה בצפון המדינה הולכת וגדלה.
כידוע, שינוי האקלים הוביל לכך שהפרמה-פרוסט (קפאת-עד) שבצפון רוסיה נמס בהיקף עצום ועליית הטמפרטורות שם הקדימה את הממוצע ברחבי העולם, כשבשנה שעברה חוותה סיביר שיא של טמפרטורות.
"שינוי אקלים זה לא רק דיבורים באוויר. בהתחלה הייתי סקפטי וחשבתי שזה משהו שמדברים עליו רק בחדשות. אבל שמתי לב שמזג האוויר נעשה פחות צפוי והמשקעים יורדים".
אגושקין שמע מחבר לפני שלוש או ארבע שנים שבשביל לגדל חיטה הוא מצפין מ"אזור הארץ השחורה", משם יוצאת החיטה ללחם של רוסיה כולה, והיה בטוח שהחבר יצא מדעתו
איום של "פצצת אקלים"
שתי מדינות – קנדה ורוסיה – אחראיות ליותר ממחצית מהאזורים החקלאיים החדשים, כך לפי מחקר שפרסמה עמותת 'הספרייה הציבורית למדע'.
לי האנה, אחד הכותבים במחקר וחוקר בכיר בארגון הלא-ממשלתי 'קונסרביישן אינטרנשיונל': "האקלים הגביל את החקלאות אבל עוד נראה התרחבות עצומה במאה הקרובה. היא תשתנה על פני רחבי העולם, השינוי המשמעותי יתרחש ברוסיה ובקנדה.
גידול תבואה באזורים האלה יגדיל את תפוקת המזון העולמית, נתון חשוב כי מומחים מעריכים שב-2050 תידרש כמות מזון הגדולה בשבעים אחוז יותר מהכמות שמספיקה כיום, שכן בשלושים השנים הקרובות צפויה אוכלוסיית כדור הארץ לגדול בשני מיליארד איש. אבל, האנה מזהיר, המצב הזה עשוי להפעיל 'פצצת אקלים' משום שגזי חממה נוספים ייפלטו מאדמת כבול שבעבר לא עובדה. ההשפעה על מים ועל המגוון הביולוגי תהיה הרסנית גם היא.
האנה, שחקר את השפעות שינויי האקלים על יבולים כמו קפה ויין כמו גם על דבורים, שהן קריטיות לחקלאות, מספר שההשפעות של הפליטות יגיעו גם לרוסיה ולקנדה. "צריך רק לגבש מדיניות סדורה. להפסיק לראות באזורים הצפוניים האלה מעין חצר אחורית שדורשת סובסידיות לשם הפיתוח.
"ממשלות צריכות להתמקד בפיתוח בר קיימא. יש דרך אחראית להגביר את יצור המזון שמצמצם את הנזקים של שינוי האקלים ולעומת זאת, יש גיבוב של שטחי חקלאות לא מתוכננים, בלתי אחראיים שמסכנים את כדור הארץ".
חוקרים מזהירים שלשינויים תהיה השלכה לא פרופורציונלית על הביטחון התזונתי של המדינות העניות יותר. הרבה מהמדינות האלה שמעולם לא חוו "מהפכה ירוקה" כמו זו של החיטה בשנות השישים, כשהתפוקה של היבול במדינות המתפתחות עלתה תודות לשימוש מגוון ורחב יותר של חומרי הדברה ודשנים. המדינות האלה ייפגעו בצורה הקשה ביותר, מספר פאולו אגנולוצ'י, חוקר משאבים ואנרגיה בלונדון.
באמצעות מודלים של מידע על 18 יבולים ובהם גם חיטה, תירס ואורז, אגנולוצ'י והקולגות שלו מצאו שמדינות שבהן נהנים כבר מתשואה גבוהה ביבול ספציפי, בדרך כלל מרוויחים מעלייה של טמפרטורה אחת, בעוד שמדינות שבהן מגזר החקלאות יעיל פחות ייפגעו פגיעה קשה יותר. גידול חיטה בגרמניה, למשל, יעלה בשלושה אחוזים אם הטמפרטורות יעלו במעלה אחת, אבל במצרים התפוקה תרד בשבעה אחוזים, ומצרים היא צרכנית חיטה גדולה מאוד.
"אלה בדיוק התוצאות שלא רצינו לראות" הוא אומר ומוסיף שעל מנת להימנע ממשבר בביטחון תזונתי, שינויים טכנולוגיים ובמיומנויות כמו גם מימון לחקלאים קטנים "יהיו קריטיים לאותן מדינות וצריך שהם יהיו חלק מכל דיון על מדיניות".
ובחזרה באיטליה, בעוד שינוי האקלים מביא איתו את היתרונות שלו לחלק מהחקלאים, הוא גם זרע הרס במטה לחמם של אחרים.
"העלייה בטמפרטורות משנה את העבודה שלנו עם העונות המטורפות ואירועי מזג האוויר הקיצוניים שהולכים ונעשים תכופים" אומר קולדירטי פראנדיני ומוסיף שבשנת 2020 "היו בממוצע ארבעה אירועי מזג אוויר קיצוני ביום באיטליה, כולל סופות, ברד, גלי חום וטורנדו".
מגדל האבוקדו הסיציליאני פאסאדיני אומר שההתמודדות עם חוסר ודאות נוסף בסוגיית האקלים תהיה קשה מאוד. "זה בא לידי ביטוי בעונות שהמאפיינים שלהן משתנים. החורף בסיציליה, למשל, היה מגיע בדצמבר וכיום הוא מגיע רק בפברואר וגשמי הסתיו מגיעים חודש לפני כן". הוא החל לגלגל בראשו את הרעיון של גידול פירות טרופיים כששינויי האקלים בראש מעייניו, אבל אז הוא הבין שבשינויי האקלים חוסר הוודאות הוא הקבוע.
הים התיכון הוא אזור רגיש מבחינת שינוי אקלים. מדרום אירופה ועד המדינות בצפון אפריקה מתמודדים עם ירידה חריפה בכמות המשקעים בעשורים האחרונים.
הטמפרטורות בסיציליה עולות, אבל במקביל, יש ירידה בכמות הגשמים. העלייה בטמפרטורות פירושה שאפשר לגדל פירות טרופיים כמו מנגו וקיווי, אבל היבולים האלה דורשים הרבה מאוד מים". יש מקומות יוצאים מן הכלל, אבל רוב אזורי החקלאות בסיציליה דורשים השקיה וזו בעיה גדולה".
באחוזה בקנט, וורד נוקט גם הוא זהירות מדפוסים בלתי צפויים של מזג אוויר אחרי אביב שהחל באופן חריג כקר מאוד בבריטניה ואחריו חודש של גשם.
עם זאת, הוא נשאר אופטימי לגבי התנודתיות. "אנחנו כל הזמן לומדים" הוא אומר ומוסיף, "חודש אפריל היה קר בצורה קיצונית ועם זאת, חודש מאי היה רטוב אבל כשמערבבים את כל זה, כמו שאבא שלי היה אומר, בסופו של דבר הכול מסתדר".
הוא די בטוח שלעסק שלו יהיו חיים ארוכים ואומר "לא הייתי שותל את הגפנים האלה אם לא הייתי מתכנן שיצמחו כאן מאה שנה".