האם ניתן להימנע מסיכון בכל מחיר? אפס תוספת סיכון: מושג שגוי

יוסי אריה, ד"ר אריק סמל – המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה

בכל פעולה בחיים שלנו אפילו במקרה של עלייה לכביש ובכל צעד אנחנו לוקחים סיכון ויש לכך משמעות, אך בכל פעולה נדרש לנהל את הסיכון ולהקטינו ככל האפשר.

בתקופה האחרונה עולה לכותרות נושא 'אפס תוספת סיכון' בתחום ניהול הסיכונים במדינת ישראל בנוגע למדיניות המשרד להגנת הסביבה בנוגע לפעילות חברת קצא"א במפרץ אילת. אולם, ניתוח מעמיק מעלה ספקות רבים לגבי התועלת, המעשיות וההיגיון שמאחורי מדיניות זו והרלוונטיות שלה בנוגע למשק האנרגיה של מדינת ישראל.

מחסור בהגדרות ובתקדימים בינלאומיים

ראשית, צריך לזכור, שמדיניות זאת של 'אפס תוספת סיכון' לא קיימת באף מדינה בעולם ובוודאי לא בנוגע למשק האנרגיה המתבסס על צורך בביטחון אנרגטי. הנוהג המקובל במדינות רבות בעולם ובעיקר בחברות אנרגיה הוא לבצע סקרי סיכונים ולקבוע על פיהם את רמת הבטיחות וההגנה הנדרשת כדי לנהל את הסיכון. ועל כן, האמירה כי "לא יינתן מעבר למה שהיה עד היום" ללא התבססות על סקר סיכונים מקצועי, היא קביעה שרירותית ואינה מבוססת מדעית, פוגעת בשוק ואף במקרים רבים יכולה לפגוע בביטחון האנרגטי.

סיכון קביל: העקרון הרווח בעולם

במדינות רבות נהוג להגדיר 'סיכון קביל', המשמש כנקודת ייחוס לסיכוני הפרויקטים. כך, לדוגמה, כאשר מתכננים הקמת מפעל חדש, מבצעים סקר סיכונים ומעריכים אם רמת הסיכון שהוא מציב נמוכה או גבוהה יחסית לסיכון הקביל שהוגדר. במקרים שבהם רמת הסיכון גבוהה מדי, נדרשים המפעילים להוסיף אמצעי הגנה נוספים.

בישראל אין הגדרה ברורה

במשך שנים, המדינה לא הגדירה באופן ברור מה הוא 'סיכון קביל'. לאחרונה, המשרד להגנת הסביבה התייחס למנגנון Protective Action Criteria  האמריקאי כהגדרה לסיכון קביל, אך מתברר שה-PAC אינו עונה להגדרה המקובלת בעולם לסיכון קביל אלא משמש כאינדיקטור במצבי חירום.

חשוב שמדינת ישראל תגדיר את הסיכון הקביל בהתאם למקובל בעולם, ואת זה יש לעשות בעזרת סקרי סיכונים המעניקים השוואה עם מתקנים דומים בעולם ועם מקרים או אירועים שהתרחשו במקומות אחרים. מכיוון שאירועים קטסטרופליים הם די נדירים  אי אפשר לסמוך רק על תאוריה שאינה מבוססת מקצועית בתחום של סקרי סיכונים. הערכת סיכונים מתבססת במידה רבה על למידה מהיסטוריית האירועים וזו הסיבה שחשוב שנדבר באותה השפה ששאר העולם משתמש בה,  עולם שמבין שאם יתנהלו רק בפריזמה של אפס סיכונים, התעשיה והכלכלה ילכו אחורה.

מדיניות חסרת תועלת

הבחירה במדיניות 'אפס תוספת סיכון' למעשה מהווה בריחה  מהתמודדות של סיכון מול תועלת, אפילו אם המשרד להגנת הסביבה ירצה לקדם מדיניות כזאת, לא ברור לאיזה קריטריון הוא ישווה ויחבר את התוספת של הסיכון הקיים. במסגרת השיחות עם המשרד להגנת הסביבה הובהר, שהדרך להגדיר את הסוגייה היא בקביעת סף מקסימלי שנתי לכמויות חומרים מסוכנים בנמל. קביעה זו אינה מעשית מבחינה מקצועית, שכן גודל האירוע יהיה תלוי בכמות החומרים המעורבים באותו רגע נתון, ולא בכמות השנתית.

במדיניות הנוכחית של 'אפס תוספת סיכון' בנוגע לפעילות חברת קצא"א במפרץ אילת, קיימות מגבלות שהוטלו על הנמל אבל לא קיימות באף נמל נפט אחר בעולם. דוגמה מצוינת היא נמל עקבה, השוכן באותו מפרץ ובמרחק של כארבעה קילומטר בלבד, פועל ללא מגבלות ומנהל פעילות ענפה של 200 מכליות נפט וכ-2,000 אוניות משא בשנה. 

ועדת ברקן, שהוקמה בלשכת רה"מ כוועדה מקצועית בין-משרדית ומונתה כדי לבחון את מדיניות 'אפס תוספת סיכון' במפרץ אילת, כתבה שיש לבטלה: "ממשלת ישראל אינה נוקטת גישה של הימנעות מוחלטת מסיכון – לא בביטחון, לא באנרגיה ולא בסביבה. ניתן להצדיק מדיניות של הימנעות מסיכון שנובע מפעילות כלשהי רק כאשר היא צפויה שלא להניב תועלת כלל. כאשר צפויה תועלת מהפעילות, יש לנהל את הסיכונים הכרוכים בה בהתחשב בהסתברות להתממשותם ובתועלת הצפויה מהפעילות".

מהמשרד להגנת הסביבה והעוסקים בתחום ניהול הסיכונים נדרש לבצע את המוטל עליהם, לבחון את סקרי הסיכונים המוגשים להם ועל פיהם לקבוע מהם הדרישות והאמצעים הנדרשים במטרה למנוע ולצמצם את הסיכון ובכך לנהל אותו בדרך הנכונה. – כך נדרש מהמשרד להגנ"ס לבחון דוגמאות לנמלים ונמלי נפט פעילים בעולם המערבי המנהלים את הסיכונים באופן מקצועי והמתקדם ביותר ולפעול בהתאם לדירקטיבות (ההנחיות הרגולטוריות) המתקדמות שביניהן הנהוגות בעולם. על  כן ההמלצה היא לבטל את המדיניות האמורה, להמשיך ולבסס את המדיניות על סקרי סיכונים מקצועיים, כפי שמקובל בעולם המודרני, ולאמץ את הגדרות ה'סיכון הקביל' בצורה ברורה ומדידה.

ולבסוף, בהתייחס למדיניות 'אפס תוספת סיכון' שהושתה על מפרץ אילת – אסור להתעלם מהסיכון בפגיעה בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל שהביאה מדיניות זאת . אירועי מלחמת חרבות ברזל שבו והוכיחו את החיוניות האסטרטגית של שימור פעילות מסוף הנפט באילת לאספקה סדירה ולגיבוי מערכת הפריקה המוגבלת לחופי הים התיכון ועל כן מדינת ישראל בהיותה, מדינת מוכת מלחמות ואיומים השיקול של הביטחון והביטחון האנרגטי שלה חייב  לקבל עדיפות וקדימות.

מאמרים נוספים

תחזית הטווח הקרוב של מנהל המידע של מחלקת האנרגיה, ארה"ב

מנהל המידע של מחלקת האנרגיה של ארה"ב הוא יחידת הסטטיסטיקה של הממשל, יחידה שאוספת נתונים על מלאי האנרגיה, היצור, הצריכה וההפצה, על מחירים, טכנולוגיות וכן על שוקי האנרגיה ברחבי העולם. מנהל המידע עורך גם ניתוחי…

גרמניה: המודל שהתקלקל

המטה של BASF בלודוויגסהפן הוא מקום סואן ושוקק חיים. זו תשלובת הכימיקלים הגדולה בעולם, בגודל של עיירה קטנה, עם אחד ממתקני טיהור השפכים הגדולים באירופה, בית חולים ותחנת כיבוי אש משלו. גז טבעי הוא עורק…

ים אחד של מכליות נפט ושני תעריפים שונים

ים אחד של מכליות נפט ושני תעריפים שונים ויקי דו וסמיר צ'. מוהינדרו: הפלישה הרוסית לאוקראינה מפלגת את צי המכליות העולמי ומסבכת את העניינים ביבשה ובים Commodity Insights S&P Global / מאי 2023 מלחמת רוסיה-אוקראינה…