הביקוש לנפט: זהירות פער

שכחו משיא בביקוש – הירידה בתפוקה של שדות קיימים היא כיום הנושא הכי חם בשוק

ג’יימי וובסטר, גיליון התחזיות של Petroleum Economist

שיאי הביקוש לנפט הפכו במהירות ממושג ערטילאי למעין קמע סימבולי, שלו משמעויות שונות לאנשים שונים. רבים תוהים באיזו שנה זה יקרה ובימים אלה אין דיון שבו לא מוזכרים כלי הרכב החשמליים, אשר לפי ההערכות, ינגסו בנתח ניכר מנוכחות הנפט בשוק.
אבל יש דברים אחרים חשובים יותר לדאוג להם בטווח הקצר יותר. הניסיון לזהות את שנת השיא – ומה יקרה לעשרים האחוזים של נתח השוק שהתחבורה החשמלית תשפיע עליו – הוא פשוט לא מפורט, לא שימושי ומתעלם ממה שקורה בשוק. הצמיחה בביקוש לנפט בשנת 2018 צפויה להסתכם ב- 1.6 מיליון חביות ביום, מספר גבוה בהרבה מהממוצע ההיסטורי האחרון.
מבחינת שוקי הנפט, כדאי לפרק גם את המספר הזה. אנו האנליסטים משקיעים יותר מדי בצמיחה בביקוש ומעט מדי בבחינת נתון הבסיס. להגנתנו ייאמר, זו נטייה הגיונית. לכמות הגידול בהיצע או בביקוש (או ההצטמצמות של אחד מהם) יש חשיבות עליונה בבחינת התפתחותו של מתווה המחיר. לפיכך, לעתים קרובות החישובים שלנו מתחילים מאפס – מבחינת השינוי נטו לעומת התקופה הקודמת. כך בהתבסס על תחזית הצמיחה בביקוש לנפט, כי העולם יזדקק להיצע נוסף של מיליון או 1.6 מיליון חביות ביום בשנה הבאה, נוכל להדריך את המפיקים בנוגע לכמות נפט הנדרשת לשמירה על איזון.
במסגרת זו אם כן, הפוטנציאל לביקוש שיא חשוב מאוד: הוא מאותת לשוק שאין צורך בנפט נוסף, וכשהוא יורד, יש לצמצם את המלאים. למי שמתמקד רק ביתרונות של השינויים בצריכת האנרגיה ובירידה בביקוש לנפט, זה באמת משמח.
אבל יש בעיה עם מסגרת כזאת. היא מתעלמת ממרכיב מכריע במשוואה – קצב התנוונות השדות שנעשה דינאמי יותר ויותר. חשוב שחברות לא תתעלמנה משינוי זה לא השנה ולא אחריה. המדד הזה יהיה חשוב הרבה יותר מאשר (כנראה) שיא הצריכה האבסולוטי, הרחוק וקשה כל כך לחיזוי.
זה לא חדש שיש ירידה בתפוקה של בארות ושדות. המצב ידוע, אבל קשה לבטא אותו במספרים. כלל האצבע מציע טווח של 3-6 אחוז בשנה. הירידה בתפוקה בים גבוהה יותר מהיבשה, בשדות ותיקים הקצב גבוה מהחדשים, ופצלים בשיעור גבוה מכולם.
נראה כי ההאטה השתנתה מאז אמצע 2014 ושיעוריה פחתו בשלבים הראשונים של ירידת המחירים, כאשר חברות ביקשו להפיק ברמה הגבוהה ביותר על ידי ייעול התחזוקה ומיקוד ההון. קיזוז הירידה בתפוקה של שדה או באר הוא, אחרי הכול, החבית הזולה ביותר שהחברה יכולה להציע לשוק. זו הייתה דרכם של היצרנים להישאר עם הראש מעל המים ולצלוח את מה שנחשב בתחילה “היחלשות מחירים קצרת מועד”.
ככל שהתבסס הרעיון שהמחירים יישארו נמוכים יותר לזמן רב יותר, מאמצים זמניים אלו נפגעו מהקיצוץ החד בהוצאות ההון. התוצאה הייתה ירידה בקצב התפוקה. בחברת Rystad מעריכים שקצב ההתנוונות הכי גבוה בדור האחרון היה ב- 2016. כל זה צפוי עוד להחמיר, לאור הקיצוץ האחרון בהוצאות, שבגללו עקומת הירידה תלולה יותר בשנתיים הקרובות. יתר על כן, ניתן לצפות לעלייה מבנית ארוכת טווח, כי רוב השדות ותיקים. בשנת 2017, הערכנו את קצב ההתנוונות בתשעה אחוזים ויותר, השווה לכ- 8.8 מיליון חביות ביום, פי חמישה מתוספת הביקוש לשנת 2017.
המגזר שרוב הגורמים בשוק מסתמכים עליו שיבצע מאמץ ניכר יותר כדי לענות על הביקוש החדש הוא פצלי נפט. באר נפט טובה יכולה לחוות ירידה של עד 50 אחוז בתפוקה בשנה הראשונה ולאחר מכן קצב הירידה מאט ככל שהשדה מתבגר. אך גם אז, התפוקה עדיין תהיה במגמת ירידה בקצב מהיר בהרבה מהממוצע העולמי, בלי קשר למסגרת הזמן שבה נבדקה.

צניחה במחירי הנפט 2016

הצמיחה בייצור נפט מפצלים עוצרת נשימה (ומתועדת היטב), עם עלייה בתפוקה מ- 1.4 מיליון חביות ביום בלבד בשנת 2007 לשישה מיליון חביות ביום בשנת 2017. עם זאת, אפילו עלייה אבסולוטית של יותר מפי שלושה בהפקה, מחווירה לעומת הצמיחה בשיעור הידלדלות המשאבים. בשנת 2007, שיעור הירידה בתפוקה של פצלי נפט נאמד ב-300,000 חביות ביום. עשור לאחר מכן, שיעור הירידה הוא כמעט 4.3 מיליון חביות ביום.
אחת הסיבות להתנוונות המהירה של השדות קשורה לקצב הצמיחה המהיר ביסודו, משום שבארות חדשות הן אלה החוות את הירידה המשמעותית ביותר בשנה הראשונה לפעילותן. עם זאת, גם כאשר אין צמיחה (במונחי תפוקה נטו), לוקח זמן עד ששיעור הירידה קטן. לדוגמה, התפוקה של חברות מחוץ לאגן פרמיאן ירדה בכ- 0.8 מיליון חביות ביום ב-2016, כשהתעשייה צמצמה את פעילותה לאור המחירים הנמוכים. קצב הירידה לאורך התקופה פחת בכ- 0.6 מיליון חביות ביום – התכווצות מהירה, אבל במצטבר, הנתון עדיין מהווה פער של 3.7 מיליון.
אנליסטים מתמקדים לאחרונה ביכולת של המפיקים מפצלים לספק מענה פוטנציאלי למחסור בהיצע ולשמור על מחירים נמוכים ויציבים יחסית. לדעתי, פצלי הנפט הניבו תפוקה מעל ומעבר למצופה אפילו בתחזיות האופטימיות ביותר. הצמיחה בתפוקה מסוג זה ב- 2011-2014 ועמידותה בפני ירידת המחירים תבסס אולי את הרעיון שהמגמה תימשך. אלא שלפצלים נתח קטן יחסית מההיצע העולמי והקצב הגבוה של הירידה בתפוקה מסוג זה, מגדיל את הסיכון למחסור בהיצע, במיוחד אם תימשך הצמיחה בפיתוח שלו. במונחים של נפח, מדובר בעניין חשוב יותר מאשר הגידול בביקוש.
ב-2018, מבחינתן של חברות הנפט, זהו עצם העניין. בעידן של עודף היצע (שלמעשה כבר מצטמצם) עליהן לשים לב להשלכות ארוכות הטווח של השינויים בשיעורי הירידה, על אחת כמה וכמה על רקע הירידה בתפוקה לאורך השנים או השקעה בלתי מספקת. ככל שחברות מתמקדות באסטרטגיות שלהן בתוכניות להחלפת מקורות אנרגיה, וכיצד הן יכולות להתחרות, הן יוכלו להרוויח גם מהתמקדות בשיעורי הירידה בתפוקה שלהן – ולחשוף אותם – תוך שמירה על עלויות הפקה נמוכות כדי לקזז את הירידה. היכולת להשוות ביצועים עם חברות אחרות תאפשר קבלת תמונה מלאה ושלמה יותר של תפקיד הצמיחה בביקוש עבור התעשייה.