איטליה תלויה בייבוא גז והיא גם יושבת בראש "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה". שר החוץ האיטלקי שם לעצמו למטרה לפתור מחלוקת רבת שנים בין אזרבייג'ן וארמניה על נגורנו-קרבאך. את הטריטוריה, שסטאלין סיפח לאזרבייג'ן, מאכלסים בעיקר ארמנים אבל באקו (בירת אזרבייג'ן) שולטת בה כשמוסקבה ברקע, מקפידה שהסכסוכים יישארו במצב "הפרד ומשול" מסורתי, כמו בכל אזורי ברית המועצות לשעבר. בראיון ל'רי"א נובוסטי' אמר השר אנג'לינו אלפאנו: "איטליה, כחלק מתפקידה כיו"ר בארגון, מתכננת להקדיש כמה שיותר תשומת לב להסכם בין ארמניה לאזרבייג'ן בנושא נגורנו-קרבאך וכן סכסוכים נוספים באזור שבו פועל הארגון". אחד הפתרונות שהוצעו היה לשכנע את ירוואן (בירת ארמניה) לאפשר לנגורנו-קרבאך להשתלב בתוך אזרבייג'ן עם אוטונומיה נרחבת ביותר. באחד מעיתוני איטליה ציינו שהיא יכולה לסייע לפתרון הסכסוך אם תציע את המודל שיישמה באלטו אדיג'ה, מה שאומר החזרת השטחים הכבושים של אזרבייג'ן, השבת הרצף הטריטוריאלי שלה ושיבת העקורים האזארים למולדתם, כמו גם הענקת ערבויות בינלאומיות לנגורנו-קרבאך, לאוטונומיה רחבה שתבטיח את ביטחונם של המיעוטים הארמניים".
המעורבות של איטליה קשורה קשר ישיר לניסויים שנערכים ב"מסדרון הגז הדרומי" – Southern Gas Corridor (SGC) להעברת גז לאיטליה ולהעמקת המעמד שלה כמרכז סחר של גז. אזרבייג'ן היא ספקית הנפט העיקרית של איטליה, כך לפי הכתבה, ומסדרון הגז הדרומי מתחיל באזור האזארי של הים הכספי והחלק האחרון של המסדרון – הצינור הטרנס אדריאטי (TAP) – יהפוך את איטליה למרכז סחר של גז טבעי לכל דרום אירופה. חברת הנפט של מדינת אזרבייג'ן Socar מושקעת בכל חוליה של המסדרון המדובר. רומא ביטאה כבר רצון עז לסייע לבאקו וזאת חרף העובדה שמדינות אירופה מודאגות מהרקורד הבעייתי של זכויות האדם לפי באקו: וגם הגולים הארמנים ניסו להפעיל לחץ על ממשלת איטליה.
אכן, לתפוצה הארמנית יש קרדיט על ההחלטה של הפרלמנט האירופי משנת 2015 שלא רק מכירה ברצח העם הארמני בשנת 1915 אלא אף מפצירה בטורקיה להכיר בו. יותר מזה, הממשלות הצרפתית והגרמנית מתייחסות כעבירה פלילית למי שמכחיש את רצח העם, מה שמרחיק מהן את טורקיה עוד יותר. עם זאת, מספר ממשלות אירופיות, לרבות איטליה, שכחו כנראה את הביקורת שלהן וכעת מגבות היטב את באקו ואנקרה.
באופן מעניין למדי, רוסיה הלכה בעקבות איטליה. היא המשיכה לספק לאזרבייג'ן נשק מתקדם שעשוי בהחלט לשמש נגד ארמניה, שהיא כביכול בעלת בריתה ואחת הסיבות עשויה להיות היכולת של אזרבייג'ן לאפשר מעבר של עוד גז רוסי לתוך אירופה.
מקורות הבעיה בנגורנו-קרבאך
עם התרופפות האחיזה הסובייטית בימי מיכאיל גורבצ'וב, בדמדומיה של ברית המועצות, התפרצה אלימות בנגורנו-קרנבאך ב-1988 ומאוחר יותר בבאקו, ב-1990, מה שהוביל לפרעות בארמנים המקומיים והתערבות צבאית מצד מוסקבה. ארמניה ואזרבייג'ן היו נתונות במלחמה, חרף העובדה ששתיהן היו בעבר חלק מרה"מ. אחרי לחימה עקובה מדם, ארמניה ניצחה. נגורנו-קרבאך נעשתה למדינה עצמאית, או באת-כוחה של ארמניה. כוחות ארמניים השתלטו על חלק ניכר מטריטוריית אזרבייג'ן מחוץ לנגורנו-קרבאך. למרות השאיפה, באקו לא הצליחה להחזיר לעצמה את השליטה בשטח שנשלט בסיוע מוסקבה. לבאקו יש נשק חזק ביותר – עתודות הגז העשירות שלה שיכולות להיות אספקה משמעותית באירופה. זה התחיל בשנת 2006 עם הצינור של דרום הקווקז, שהוביל את הגז לטורקיה. קו הצינור השני העביר גז נוסף לאירופה, בעקבות הסכם שנחתם ב-2013.
מדינות שעשויות להרוויח מהגז הזה הביאו בחשבון את הצרכים של באקו, במיוחד איטליה, שבה נגמר הצינור. הצינור יהיה תחרות ל'גזפרום' ו'סונטראץ". אבל עדיין יש סיכון שצינור הגז ישנה כיוון ולכן הרצון העז להשביע את רצונה של באקו.
מסדרון הגז הדרומי ויתרונותיו לדרום אירופה
בבריסל ובוושינגטון עדיין מתנגדים נחרצות לטורק-סטרים 2, בבריסל בעיקר בגלל לחץ ממדינות במזרח אירופה כמו פולין ואוקראינה. אוקראינה תפסיד את רוב עמלות המעבר שלה. כתוצאה מכך, עדיין יש ספק שהצינור, שיספק גז לאירופה, יונח מתישהו. מוסקבה בעצמה לא בטוחה בקשר לתוצאות הסופיות של הפרויקט.
בנוסף, יש בעיה עם נורד סטרים 2. אם הפרויקט יושלם, תיווצר בעיה בדרום אירופה, כשגרמניה עשויה להשפיע על זרימת הגז לשאר האיחוד האירופי.
גרמניה היא ללא ספק הכוח השולט באירופה ולא מעט מדינות במזרח ובדרום אירופה מתרעמות על עמדתה, כפי שעולה מהוויכוח על נורד סטרים 2. במקביל, פרויקט מסדרון הגז הדרומי מצביע על כך שגז יגיע לאיטליה, שבאופן תיאורטי עשויה להיות מסוף גז משמעותי לחלק ניכר מאירופה. ואחרון חביב, ארה"ב מעניקה תמיכה מלאה לפרויקט הזה. זו הסיבה שרומא ועוד בירות באירופה מרוצות מהעובדה שהפרויקט נכנס לשלב אחרון ובאופק כבר אפשר לראות אספקת גז. זו גם הסיבה שרומא ובירות אחרות רוצות כל כך להשביע את רצונה של באקו.
כרגע, 45 אחוז מהגז האיטלקי מגיע מרוסיה. הפרויקט המדובר יפחית את התלות הזאת ואין זה מפתיע שמומחים סבורים שיהיו לו השלכות חיוביות על האיטלקים.
לרצות את באקו ולהימנע מסכנה
סביר להניח שאיטליה לא תקבל את הגז לפני 2020. האיחוד האירופי ורומא נחושים למנוע מבאקו לשנות את דעתה ולהסיט את צינור הגז לכיוון אחר. והאפשרות הזאת אכן קיימת. במקום שהצינור ימשיך מערבה לאיטליה – מה שדורש הנחת צינור גז בקרקעית הים – אפשר למצוא נתיב קל וזול הרבה יותר לצינור. הוא יכול לעבור דרך הונגריה ומשם לאוסטריה. זה התוואי המתוכנן של טורק-סטרים. בכדי להימנע מתרחיש מעין זה, רומא הבטיחה לבאקו שתשים את כובד משקלה בארגון השת"פ OSCE ותעשה כמיטב יכולתה לפתור את הבעיה בנגורנו-קרבאך.
היה גם החשד שהשינוי שסחף את האיחוד האירופי נגרם מהשאיפה לראות גז מאזרבייג'ן לאירופה ולכן הנכונות להעלים עין מההפרות של זכויות האדם בבאקו, אלא גם בשל הכסף שהיא מזרימה.
השינוי לא מיוחס אך ורק לאנשים בבירות המערב. גם הרוסים שינו את סדר העדיפויות שלהם. מוסקבה רמזה שחרף ההסכם שנחתם בין טורקמניסטן לאזרבייג'ן, וההכרזה ה"סנסציונית" של סרגיי לברוב, שר החוץ של רוסיה על "הסכם בין חמש מדינות לחוף הים על נוסח האמנה שתבסס את הריבונות בים הכספי", צינור הגז הטרנס-כספי הוא עדיין לא עסקה סגורה ורוסיה עשויה לספק גז נוסף דרך טורק-סטרים. מסדרון הגז הדרומי וטורק-סטרים 2 מוכנים להתחבר ו'גזפרום' הודיעה שתוכל לשנע גז בצינור הטרנס-אדריאטי.
יש שמדווחים ש'גזפרום' כבר סיכמה עם 'דפה' היוונית ו'אני' האיטלקית שתשתמש בצינור פוסידון, שהוא חלק מהמסדרון הדרומי, להעברת גז דרך טורקיה ליוון ומשם לאיטליה.