לפני כשנה אמר מנכ"ל אני קלאודיו דסקלצי שמחירי הנפט יזנקו ל-200 דולר לחבית בתוך עשור באם אופ"ק לא תצליח לקצץ בתפוקה. במחירים של היום, הנעים סביב 30 דולר לחבית, התחזית הזאת נראית רחוקה מאוד ממימוש, אך היא מתאימה לאסטרטגיה של אני, הנשענת במידה רבה על חיפוש והפקה. בהתחשב בהצלחות הגדולות האחרונות בתחום, החברה ממוקמת במקום טוב מאי פעם כדי לנצל את עליות המחירים שיגיעו.
אבל החברה חווה גם מכשולים בדרך. ספינת הדגל שלה, מיזם המתקן הצף להנזלת גז טבעי במוזמביק, המבוסס על 0.811 מיליארד חביות שוות ערך חבית נפט (שעח"ן), התעכב, למרות שאני טרם אישרה זאת. מתקן ה-LNG הצף (FLNG) הראשון בעל כושר הנזלה של 2.5 מיליון טון לשנה אמור להיכנס לייצור ב-2019, כאשר בי.פי. מועמדת להיות הקונה העיקרית שלו. המתקן השני, בהיקף של 10 מיליון טון לשנה היה אמור להיות מוקם ביבשה, ולהתחיל בהפקה ב-2021.
בעיות במימון תכנית פיתוח גדולה כזאת בתחום החיפוש וההפקה בתקופה של מחירים נמוכים היו אמורות לעכב מיזמים אחרים. אני קיצצה את הוצאות ההון שלה ב-17% לכ-12 מיליארד יורו (13.1 מיליארד דולר) בתחילת 2015, אך שיפורים בנצילות היו צפויים למנוע דחיות והחברה חשפה תכנית אסטרטגית חדשה במרץ. אני לא הייתה מאוד מדויקת בתחזיות השוק שלה. במאי האחרון, דסקלצי צפה שהנפט ייסחר ב-55-60 דולר לחבית ב-2015 וב-70 דולר לחבית בשנה הנוכחית.
החברה נפגעה גם מהחשיפה ללוב. תפוקת המדינה ירדה באופן תלול והכאוס הפוליטי שם מפחית את הצפי להתאוששות בטווח הקצר. אני מפעילה את שדה הנפט אל פיל המפיק 150 אלף חביות ליום, הממוקם בדרום מערב המדינה, בשיתוף עם חברת הנפט הלאומית של לוב. סכסוכים מקומיים הותירו את השדה מושבת לתקופה של למעלה משנה. השדה הימי Bourri, שבו אני מחזיקה ב-50% מהזכויות, עדיין מפיק כ-35 אלף ח/י. גרין סטרים, הצינור המוביל גז לובי לאיטליה ושבו אני שותפה עם NOC, פועל היום ב-60% מכושר ההזרמה שלו, העומד על 11 מיליארד ממ"ק בשנה או כ-1 מיליארד רגל מעוקבת ביום, אומר דסקלצי. עם זאת, הוא זהיר ביחס ליכולת לשאת שיעורי שימוש כאלה. דסקלצי גם תמך בהסכם שלום בהובלת האו"ם בדצמבר, למרות שהפלגים במדינה לא הסכימו עדיין לקבל אותו.
קפוא בים הצפוני, לוהט במצריים
אני חווה קשיים גם באזור הארקטי. החברה עדיין מתכננת להתחיל בייצור ממיזם גוליית הממוקם בים ברנט בחלק שבו מחזיקה נורווגיה, שעלות פיתוחו נאמדת ב-6 מיליארד דולר, ואמור להפיק 100 אלף שעח"ן ליום, למרות שחברות אחרות יוצאות מהאזור. אך המיזם מפגר בשנתיים אחרי לוח הזמנים המתוכנן וחורג מהתקציב, מה שמוביל לכך שהוא עלול להזדקק למחיר של 100 דולר לחבית כדי להגיע לנקודת האיזון. למרות זאת, אני רחוקה מלסגת מאזור הים הארקטי, ובשנה שעברה אף מיהרה לרכוש 40% מהזיכיון על גוש 806 בים ברנט וכן זיכיון להפעלה משותפת שלו, ובנוסף רכשה חלקים מהזיכיונות של נורווגיה ובריטניה בים הצפוני.
אך עסקי החיפוש וההפקה שלה ממשיכים להצליח במקומות אחרים. בשנים האחרונות אני מציגה את הרקורד הטוב ביותר מבין ענקיות האנרגיה המערביות. ב-2015 היא גילתה את שדה הגז הענק זור מול חופיה הצפוניים של מצריים, האוצר בתוכו 30 טריליון רגל מעוקבת של גז שמשנה את דינמיקת האנרגיה במזרח התיכון כולו. השדה צפוי לספק גז הן למצריים והן לדרום אירופה, ויעודד בסבירות גבוהה פיתוח של שדות נוספים במזרח הים התיכון. אני כיוונה לתגליות של חצי מיליארד חביות שעח"ן ב-2015, אך תגלית זור לבדה מספקת מעל ל-5.5 מיליארד חביות שעח"ן.
אני רוצה שהשדה ייכנס לשלב הייצור עד 2018, ומשערת שזור יניב שיעור תשואה פנימי של 25%, שיצדיק פיתוח מהיר בעלות של 7.69 מיליארד דולר. התוכניות המקוריות כללו הבאת שמונה בארות לשלב הייצור בכל שנה מ-2018 עד 2026, כאשר התפוקה אמורה להגיע לשיא של יותר מ-3 מיליארד ר"מ ליום. תגלית זור מגדילה את עתודות הגז הטבעי המוכחות של מצריים, הנאמדות ב-77 טריליון ר"מ, כמעט במחצית.
החברה ביצעה בנוסף תגלית חשובה של גז מצרי וקונדנסט בפרוספקט החיפוש במורוס שבדלתת הנילוס. השדה נכנס להפקה אחרי חודשיים בלבד באמצעות חיבור למתקן טיפול בגז שממוקם באבו מאדי, 25 ק"מ משם. אני סיכמה סופית הסכם בהיקף של 5 מיליארד דולר עם מצריים ב-2015 לפיתוח עתודות יחד עם הסכמים לזיכיונות חיפוש נוספים.
אפילו לפני זור, ההצלחות של אני בתחום החיפוש בשבע השנים האחרונות הגדילו את העתודות שלה ביותר מ-10 מיליארד חביות שעח"ן, שייצרו גידול של 35% בבסיס העתודות של החברה.
הגידול בתפוקה עלה על הציפיות של החברה עצמה. החברה כיוונה לעלייה שנתית ממוצעת של 3.5% עד 2024, שתכניס לשלב הייצור 2 מיליארד חביות בעלות נמוכה של 2.6 דולר לחבית שעח"ן. אך במשך תשעת החודשים הראשונים של 2015 התפוקה עלתה ב-8.7% ל-1.703 מיליון חביות שעח"ן ליום. בשנה כולה, אני מצפה לעלייה של 9% בתפוקה. במקביל, הוצאות התפעול יורדות והיו צפויות לרדת ב-12% ל-7.3 דולר לחבית ב-2015. הרחבת התפוקה מתבססת על 16 סטארט-אפים גדולים, שאני מקווה שיוסיפו לה יותר מ-650 אלף חביות שעח"ן ליום עד 2024. שלושה רבעים מהגידול יבואו משדות הממוקמים ביבשה או במים רדודים. המיזמים החדשים אמורים להגיע לנקודת האיזון במחיר של 45 דולר לחבית, כולל עלויות חיפוש מתחת ל-2 דולר לחבית, הוצאות תפעול של כ-8 דולר לחבית ועלויות פיתוח ממוצעות נמוכות מ-20 דולר לחבית.
המפיקה הגדולה באפריקה
שיפורים בנצילות, אומרת אני, משמעותם שהקיצוץ של 17% בהוצאותיה ההוניות שעליו הכריזה בתחילת השנה שעברה לא ישפיע על תכניותיה להרחבת הייצור. שלא כמו אצל חלק ממתחרותיה, החברה חווה מחזוריות גבוהה בהשקעה, שמשמעותה גם שהיא זקוקה למחירי נפט גבוהים כדי לכסות את הוצאות ההון, הוצאות התפעול והדיווידנדים. האחרון שבהם היה קיצוץ בתחילת השנה הקודמת- אני הייתה הראשונה מבין החברות במעמדה שנקטה בצעד זה- יחד עם תכנית לקנייה בחזרה של מניותיה. היא גם מוכרת נכסים לא מהותיים עבורה, קיצצה את הוצאות החיפוש שלה ב-35% ב-2015, ומתכוונת לקצץ עוד 25% מהן בין 2015 ל-2018. בטווח הקצר, לפחות 70% מהפעילות של אני תתמקד בביצוע קידוחי הערכה ואימות ((Appraisals
אני מקווה שהתאוששות במחיר תתגמל אותה במוקד חיפוש זה. זה גם מה שעומד מאחורי העמדה שלה באפריקה, שבה היא המפיקה הגדולה ביותר ביבשת ומקווה לנצל את התחזיות לצמיחה כלכלית חדה ולגידול באוכלוסייה לגריפת רווחים. יחד עם המיזמים הגדולים ביותר שלה במוזמביק ובמצריים, החברה ושותפותיה החליטו בשנה שעברה להמשיך במרץ במיזם הנפט והגז הימי המשולב בגאנה Offshore Cape Three Point (OCTP), שאני הינה המפעילה שלו עם חלק של 47.22% במיזם. הקידוח צפוי להתחיל להפיק ב-2017.
בסוף יוני גילתה אני בגוש שבע הממוקם במי הים של קונגו 250-350 מיליון חביות שעח"ן של גז וקונדנסט. התגלית מצויה בסמוך לשדה הימי שלה Nene Marine, שבו הגיעה התפוקה לכ-15 אלף חביות ליום באמצע 2015. מתוכננים קידוחי בארות נוספים מחוץ לגבולות באר התגלית על מנת לקבוע את היקף העתודות, אומדן שיעור התפוקה והיקף השדה החדש (delineation wells), יחד עם אופציות לפיתוח תגליות בגוש שיוסיפו כ-5.8 מיליארד חביות שעח"ן. באנגולה, אני אישרה הארכה בת שלוש שנים לבלוק החיפוש 15/06, סמוך למיזם הנפט ווסט האב, למרות שבסבב האחרון של מענקי הפיתוח של המדינה בסוף 2015 ניתנו כל המענקים לחברות מקומיות ואני נותרה בחוץ.
גז באמריקה הלטינית וחזרה לאיראן
ביבשת אמריקה, אני השקיעה במקסיקו בפעם הראשונה ב-2015 כשחתמה על הסכם לחלוקת תפוקה שבו היא המפעילה ומחזיקה ב-100% מהזיכיון לפיתוח שדות הנפט במים רדודים של Amoca,ו- Mizton e Tecoalli. השדות עשויים להכיל 0.8 מיליארד חביות של נפט ו-480 מיליארד ר"מ של גז. בנוסף, אני החלה בשנה שעברה בהפקה משדה הגז הענק פרלה שבוונצואלה, שהוא הגדול ביותר באמריקה הלטינית. פיתוח השדה ארך חמש שנים, הוא הפיק 450 מיליון ר"מ ביום ב-2015 ואמור להגיע ל-1.2 מיליארד ר"מ ב-2020. ייצור הגז הנקי של אני הסתכם כבר אז ב-110 אלף חביות שעח"ן ביום. הגז נמכר לחברה הממלכתית PDV במחיר של 3.69 דולר למיליון יחידות תרמיות בריטיות (BTU).
איראן של אחרי הסרת הסנקציות מהווה גם היא יעד עבור אני, שהייתה פעילה במדינה במשך 15 שנה בתקופה שלפני הטלת הסנקציות ופיתחה בה שני שדות גדולים. דסקלצי אומר שכל החלטה להשקיע תהיה תלויה בחוזים החדשים שיחליפו את הישנים יותר ובתנאי ה-buy-back המושמצים של איראן.
בעיצומן של כל פעילויות החיפוש וההפקה, אני מוציאה לפועל שינויים מבניים, משילה נכסים שאין לה בהם צורך ומגייסת כספים למיזמי חיפוש והפקה. ברבעון הרביעי של 2015 היא מכרה את החלק שלה המסתכם ב-4% ב-Galp הפורטוגזית, החברה המובילה בפורטוגל בתחום הזיקוק והשיווק של מוצרי נפט. היא נסוגה מתחום הזיקוק, ומקטינה במחצית את כושר הזיקוק שלה בהשוואה ל-2012, ובו בזמן גם מוכרת נכסים קמעונאיים במזרח אירופה. בשנה שעברה אני מכרה את חלקה בקבוצת ההנדסה Saipem המסתכם ב-12.5%, כדי להסיר את החוב של החברה ממאזן התשלומים שלה.
אך אני אינה נוטשת לגמרי את תחום ההנדסה. דסקלצי אומר שהתעשייה זקוקה ליכולות הנדסיות בתוך הארגון, ושמחירי נפט נמוכים יותר יוצרים הזדמנות לדון שוב בהסכמים. "בשנות ה-80, לא השתמשנו בחוזי הנדסה-רכישה-הקמה (EPC) שבהם קבלן המיזם אחראי על תכנון, רכישה ובניית הפרויקט, ולכן ביצענו בעצמנו חלק גדול מהמטלות בתוך החברה. בשנות ה-2000 העברנו הרבה מהמטלות לגורמים חיצוניים והפכנו לחלשים יותר בתחום ההנדסה". מאז אני שכרה 2,000 איש כדי לתגבר את מאגר המהנדסים שלה.
במגזר הגז לחשמל האירופי, שבו אני מוכרת 50 מיליארד ממ"ק בשנה לתעשייה ומפעילה מעל 4,000 מגה-ואט של כושר ייצור חשמל המונע בגז, החברה הפחיתה בהצלחה את החשיפה שלה לחוזי שלם-או-קח ארוכי טווח הצמודים לנפט, שבהם הצדדים בחוזה למכירת גז טבעי מסכימים על כמות של גז שתירכש בכל שנה, ואם הקונה צורך פחות מכמות זו, הוא ישלם גם עבור היתרה שלא נצרכה. עם ביקוש נמוך וירידה במחירים במרכזי הסחר בגז, החוזים ארוכי הטווח התבררו כמעמסה גדולה על החברות. כעת 70% מחוזים אלה מותאמים למחירי השוק. דסקלצי עסוק בדחיפת הגז באירופה ותומך בהחלפת הפחם, מה שיאפשר להתמודד בהצלחה עם יעדי הפליטה של האיחוד האירופי. אני וחברות אחרות מאמינות שמערכת תמחור פחמן היא הפתרון היעיל ביותר, והן משדלות את מוסדות האו"ם ואת האיחוד האירופי לתמוך בכך. מהלך זה יתמוך בייצור חשמל מונע בגז שיהפוך למרכיב שיאזן את האופי התנודתי של האנרגיות המתחדשות.
הגידול הפוטנציאלי בביקוש האירופי לגז מסביר את ההיגיון מאחורי האסטרטגיה של אני להמשיך בתוכנית הפיתוח והחיפוש האגרסיבית. אך הצלחה גדולה יותר של תכנית זאת תלויה בהתאוששות מחיר הנפט. אם המחיר יישאר נמוך לזמן ארוך מידי, אני עלולה לגלות שתזרים המזומנים שלה אינו מספיק לפתח את כל תגליות הענק שלה על פי התכנון.