התרחיש שלפני חודשים ספורים נראה בלתי אפשרי למפיקי הנפט מחולות הזפת בקנדה, קורם עור וגידים. קנדה, שסבלה מחסור חמור באמצעי הולכה בצנרת ברשת המתבלה שלה, עלולה למצוא את עצמה במצב של עודף באמצעי שינוע. הרחבות של שני מיזמי צנרת גדולים אושרו, כאשר השלישי עובר כעת תהליך אישור רגולטורי. אם נוסיף את מיזם קיסטון XL (KXL) שקם לתחייה, לפתע יצרנים מקבלים כושר הולכה חדש של 2 מיליון חביות ביום שזורמות למזרח, למערב ולדרום.
הכול החל בסוף נובמבר כאשר ראש הממשלה ג'סטין טרודו אישר מיזם הרחבה שנוי במחלוקת של קו צינור טרנס מאונטיין ((TMX של 'קינדר מורגן' שעלותו 5.2 מיליארד דולר. המיזם ישלש את כושר ההולכה של הקו הקיים, המחבר בין חולות הנפט של אלברטה לוונקובר, ל-0.9 מיליון ח/י ויספק הרבה יותר מהדרוש לנקודת המוצא לאסיה. חרף המחאות וההתנגדויות העזות, ממשלת קולומביה הבריטית ויתרה על האישורים הסביבתיים הנחוצים זמן קצר אחרי האישור, ולמעשה הבטיחה את הקמתו.
לא בכושר
פחות שנוי במחלוקת היה האישור של טרודו בנוגע להרחבה דרומה לארה"ב של ליין 3 של 'אנברידג" בעלות שבעה מיליארד דולר קנדי. הוא יחליף את החיבור למערכת US lakehead של החברה, שב-2010 התבקע וזיהם את נהר קלמאזו במישיגן. כחלק מההסדר עם הסוכנות של ארה"ב להגנת הסביבה (EPA), הורידה החברה את הלחץ המרבי לתפעול קו הצינור, שלמעשה הפחית את כושר ההולכה למחצית לסביבות 380,000 ח/י. מבין החלופות שה-EPA הציבה בפניה וכללו את החלפת הצינור או נטישתו על הקרקע, היא בחרה להחליפו ולהרחיב את ליין 3. ההשקעה החדשה תחזיר את קיבולת הצינור להיקפה המקורי, 0.76 מיליון ח/י ותאפשר הרחבה נוספת ל-0.915 מיליון ח/י.
אי אפשר שלא להזכיר את המהפך הסמלי כל כך בעמדת ארה"ב לגבי קו צינור קיסטון XL. הצינור שאמור לצאת מחולות הזפת הקנדיים ובסטיל סיטי בנברסקה להתחבר למערך צינורות שמגיע עד לבתי הזיקוק במפרץ מקסיקו, אמור להימתח לאורך 2700 קילומטרים ולחצות שש מדינות בארה"ב. אחרי הפגנות ענק, דיונים בנושא אנרגיה, כלכלה ובעיקר פוליטיקה, וכן נראות גבוהה בדעת הקהל האמריקאי קבע הנשיא הקודם כי הצינור לא יונח (כתבה בנושא פורסמה ברבעון זה בדצמבר 2015). הנשיא החדש, שגישתו לסוגיות איכות הסביבה ידועה, הוציא עוד בינואר עם היכנסו לתפקיד, צו נשיאותי ונתן אור ירוק להתנעה מחודשת של מיזם KXL שיוסיף כושר הולכה נוסף של 0.83 מיליון ח/י.
קנדה שולחת יותר מ-98 אחוזים מהנפט שלה לארה"ב ונאלצת להעניק הנחות מוגזמות לחביות היקרות שלה. בתקופות של עודף היצע, כאשר יצרנים מתחרים ביניהם על שינוע נפט בצינור, ההנחה יכולה להגיע ל-50 אחוזים ממחירי הבנצ'מרק העולמיים.
מנקודת מבט כלכלית, יש נימוק הגיוני לצינורות חדשים. כרגע שני שלישים מהחביות הקנדיות נשלחים לקומץ בתי זיקוק במערב התיכון של ארה"ב, ולמעשה מביאים לעומס יתר על השוק ומחמירים את הפרשי המחיר. במצב כזה, היצרנים מפסידים 15 דולר על כל חבית. כאשר WTI נסחר במאה דולר לחבית, ההנחה הייתה 45 דולר לחבית.
בקושי עשרה אחוזים מהנפט הקנדי נוחת בחופי מפרץ מקסיקו, שוק הזיקוק הגדול בעולם והיכן שהנפט הכבד של קנדה מועדף על פני הנפט הגולמי של 'אורינוקו' מוונצואלה ו'מאיאן' המקסיקנית. לשתי חברות הנפט הממלכתיות של ונצואלה ומקסיקו יש בתי זיקוק בחופי המפרץ ודריסת רגל בשוק. לעומתן, קנדה עובדת רק עם תריסר בתי זיקוק המפוזרים ברחבי ארה"ב, רובם מיושנים ולא מתאימים לנפט כבד.
צינור עם מטען
על פי הערכות כמה אנליסטים, יצרנים קנדים יראו באופן מיידי פרמיה נוספת של חמישה דולר לחבית על מחיר המכירה של נפט גולמי. מקור מצוין להכנסה נוספת, אם יותר נפט גולמי ימצא את דרכו לחופי המפרץ.
למרות כל השמחה בקלגרי, ההחלטה של טראמפ לגבי KXL תעמיד בספק את גורל המיזם הרביעי של חולות הזפת – צינור 'אנרג'י איסט' של 'טרנס קנדה' לסיינט ג'ון, בניו ברנסוויק, בחוף המזרחי – ולמעשה, תפגע באסטרטגיית גיוון השוק של קנדה.
קנדה היא אמנם יצואנית בעיקר, אבל נאלצת לייבא 0.75 מיליון ח/י לפרובינציות הימיות שלה ולקוויבק, בעלות של יותר ממיליארד דולר בחודש. צינור לחוף המזרחי יכול תיאורטית להקל את נטל היבוא, אף שזה תלוי במחיר של סוגי נפט שונים ותחרותיים ששטים להם ברחבי האגן האטלנטי. הצינור יכול גם לאפשר משלוחים לאירופה ואסיה דרך האוקיאנוס האטלנטי.
אחרי התחלה קשה שנרשמה בה התפטרות קולקטיבית של צוות הרגולציה על רקע טענות של ניגודי עניינים, נפתחו שוב דיונים ציבוריים בנושא צינור 'אנרג'י איסט'. העיכובים דחו את תאריך התחלה ל-2020 לכל הפחות.
זה כנראה לא משנה. לא סביר ש'טרנס קנדה' תניח שני צינורות. לחברה תמיד הייתה העדפה ברורה לצינור KXL, המיזם היותר רווחי, והיא הפנתה את תשומת ליבה ל'אנרג'י איסט' בתור תחליף, כשנראה היה שמיזם KXL מת ונקבר סופית. כל מפעיל צינור יודע שהנתיב המשתלם לשיווק הוא הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות. 'אנרג'י איסט' הוא כמובן נתיב פחות מומלץ בגלל הערוץ הארוך יותר.
קיסטון XL היה לעצם בגרון של יחסי סחר האנרגיה הדו-צדדיים בהיקף הגדול בעולם. אחרי שמונה שנים של שתדלנות אינטנסיבית, המהפך של טראמפ קצר שירי הלל ושבח מצד יצרנים ופוליטיקאים קנדים, כולל ראש הממשלה. כל זה עדיין עלול להתברר כניצחון פירוס. טראמפ גם איים לקרוע לגזרים את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) ורמז על נכונות להטיל מכסי מגן על חביות קנדיות מיובאות, למרות שבפסגה בוושינגטון בין טרודו והנשיא באמצע פברואר צצו ניצני פיוס. עדיין, לא ברור אם ל-KXL יש ערך כלכלי במסגרת ההערכה מחדש שמבצע ממשל טראמפ, במיוחד בהתחשב ברעיון נוסף שעלה – שכל הבנייה תבוצע בפלדה מתוצרת אמריקאית. בדרג הביצוע בקלגרי אומרים שזה עלול להפוך את המיזם ללא כלכלי, אם יצרני הפלדה של ארה"ב יוכלו בכלל לספק את הביקוש. השחקנים מצפון לגבול מוטרדים גם מההפכפכות באישיות של הנשיא החדש. ההבטחה של טראמפ להקטין את התלות האמריקאית בנפט מהמזרח התיכון עשויה גם לפתוח את הדלת לספקים הקנדיים, אך גם לחמם את יחסי הבית הלבן עם ערב הסעודית, שיש לה תכניות משלה להרחיב את פעילותה בארה"ב.