החטא ועונשו

רוסיה מבודדת פוליטית, המימון הבינלאומי נעצר וגזפרום נאלצת להזיע כדי לשקם את מעמדה בשוק.

נייג'ל בנס- פטרוליום רוויו

"מלחמה קרה חדשה", כך תיאר במינכן דימיטרי מדבדב, ראש ממשלת רוסיה, את היחסים עם המערב. הסנקציות שהטיל האיחוד האירופי על רוסיה, אחרי שסיפחה את חצי האי קרים ב-2014 והגבלות נוספות שארה"ב נקטה אחרי שרוסיה תמכה צבאית בבדלנים במזרח אוקראינה, פגעו משמעותית בכל ענפי הכלכלה הרוסית. תעשיית הגז ברוסיה פטורה אמנם מהסנקציות, אך העיצומים מכוונים במיוחד כלפי תעשיית הנפט – דהיינו כלפי רוזנפט, טרנסנפט וגזפרום נפט, זרוע ייצור הנפט של גזפרום. כעת, אחרי שרוסיה הושעתה מהחברות בארגון המדינות המתועשות ה-G8, היא מוצאת את עצמה במדבר פוליטי.

מדבדב התייחס בנאומו במינכן ל-1962, שנה שהייתה אבן דרך ביחסים המרים בין מזרח ומערב כשעל תושבי ברלין נכפתה חומה המפרידה בין שני חלקי העיר והאפשרות של טילים סובייטיים בקובה הובילה את היחסים למאזן אימה גרעיני. אז ועכשיו, מדבדב טען, המערב אשם בצרות של רוסיה. אבל ב-1962 רוסיה מילאה את השווקים בעודפי נפט במחירי היצף. בנוסף, מוסקבה מכרה בפרמיה גבוהה לגוש הסובייטי, נוהג שהרגיז אפילו את החברות הצייתניות ביותר.

אותן מדינות, שכיום חברות באיחוד, מנצלות את העיצומים כדי להפחית באופן ניכר את דריסת הרגל הכלכלית של מוסקבה: פולין תפסה את מקומה של רוסיה מול סין כשותפת הסחר הגדולה שלה, בבולגריה, חברות גרמניות ניצלו את הסנקציות והיקף הסחר הרוסי הצטמצם מאוד לעומת שנים קודמות. דפוס דומה קורה בליטא, שתלויה ברוסיה יותר מחברותיה.

מאזן רזה, חוב שמן

ההלוואות הבנקאיות שבכל זאת התאפשרו, הולכות ופוחתות ואיתן גם האשראי לייצוא. חברות המספקות כיסוי פיננסי לסיכונים פוליטיים ומסחריים ערבו ל-3.1 מיליארד אירו מתוך 3.9 מיליארד שגויסו ב-2010 לבניית צינור הזרם הצפוני הראשון. המיזם המוצע "נורד סטרים 2", שאמור להכפיל את כושר ההולכה של הגז הרוסי דרך הים הבלטי לגרמניה ואל מעבר לה לנפח של 110 מיליארד ממ"ק בשנה, ייפגע במאזן של גזפרום.

הסנקציות הפיננסיות שחקו את היכולת של חברות האנרגיה הרוסיות לגייס חוב חיצוני. בשילוב עם מחירי נפט נמוכים, הסיכויים של מגזר האנרגיה הרוסי, המהווה כ-70% מהתמ"ג, נראים קודרים, למרות התחזיות האופטימיות של שר האנרגיה אלכסנדר נובקין. השר צופה שיצוא הנפט יגדל בשנה זאת, וישבור את השיא של 2015 שהגיע ל-534 מיליון טון. ה"קרנגי סנטר" במוסקבה העריך שבמחיר של פחות מ-50$ לחבית, ההפסד של 160 מיליארד דולר בהכנסות שבא כתוצאה מכך תרם לירידה של 3.7% בתוצר המקומי הגולמי הריאלי ב-2015. לא צפוי גידול בשנה הנוכחית.

לא זורם

גזפרום בצרה כפולה: שוקי ההון הבינלאומיים חסמו את האשראי של גזפרום וגם רוזנפט מתמודדת איתה במישור המקומי. בשנה שעברה, תפוקת הגז של רוזנפט טיפסה ל-62.5 מיליארד ממ"ק, שווה ערך ל-14%מהתפוקה של גזפרום שהסתכמה ב-444 מיליארד ממ"ק. גזפרום כבר לא מדורגת כחברת האנרגיה הרוסית בעלת השווי הגדול ביותר בשוק המניות, כי רוזנפט עקפה אותה.

כעת מוקמים צינורות הגז הטבעי Power of Siberia לשינוע גז ממזרח סיביר לסין ונבדקות אפשרויות להולכת גז מהמזרח הרחוק הרוסי לתוך סין. זו תגובת רוסיה לאיחוד האירופי, שאותו מאשים מדבדב במלחמה הקרה החדשה שלו, ושבו גזפרום מתכוונת למצות עסקים נוספים בטווח הקצר והבינוני, כשוק העיקרי שלה והיעד הסופי עבור 80% ממשלוחי יצוא הגז של החברה.

אך היו גם הצלחות. חברת האנרגיה הממלכתית של אוסטריה, לקוחה וותיקה של גזפרום חתמה על חוזה לאספקת נפט גולמי. גם יצוא הגז לאוסטריה גדל ב-70% בתחילת השנה, המשך לעלייה של 11.5% ב-2015. גזפרום מחזיקה גם ב-66.7% ממתקן אחסון הגז התת קרקעי האסטרטגי (UGS) של אוסטריה, השני בגודלו במרכז אירופה עם כושר אחסון של 2.98 מיליארד ממ"ק. המתקן מבטיח אספקה מהימנה למרכז סחר הגז אומגרטן, מרכז לקבלה ולמדידה של גז, המחובר בצינור לסלובניה, קרואטיה, הונגריה, גרמניה, סלובקיה ואיטליה. מנכ"ל גזפרום ,שביקר לאחרונה בפריס, אמר שגם היצוא של גזפרום לצרפת גדל ב-150% ב-2015. בפריס הוא פגש גם באנשי חברת החשמל הצרפתית, שותפה במיזם הצינור נורד סטרים 2.

המיזם, אם אכן יתקדם, פטור מ"חבילת האנרגיה השלישית" של האיחוד, רגולציה מעוררת מחלוקת המכוונת בעיקר כנגד גזפרום ולפיה ספקית גז לא תהיה בעלת הצינור שמשמש אותה להולכה. כלומר, ניתוק פעילויות הייצור והמכירה של חברה מרשת ההולכה שלה. גזפרום מנסה זה זמן רב להימנע מקיום הדרישות הרגולטוריות של האיחוד האירופי, מה שהוביל אותה לביטול "צינור הזרם הדרומי" ב-2013 וגם זה "הטורקי" בשנה שעברה.

מלחמות ושליחים

כל מניע מעורר כעת חשד והעובדה שבאפריל מסרה רוסיה טילי קרקע אוויר ארוכי טווח לאיראן, מגבירה את חששות המערב באשר לתמיכה הפוליטית והצבאית הכמעט מוחלטת של פוטין במשטר אסד בסוריה. האיראנים השלימו בניית צינור גז שאורכו 100 ק"מ לגבול העיראקי ועוררו מחדש את מיזם צינור מאיראן לעיראק ולסוריה. הרעיון עלה ב-2013  בעקבות ההצעה הקטארית שפורסמה באגרסיביות ב-2009 וביקשה להשתמש בסוריה כמרכז למעבר של גז סעודי וקטארי לדרום מזרח אירופה ולתוך טורקיה. בלחץ מוסקבה, אסד סירב לתמוך בהצעה של בעלות בריתה של ארה"ב. מוסקבה העדיפה את אופציית הגז האיראנית, אך זהו הוא האופי הגיאופוליטי של הולכת הגז, תגובת נגד לארה"ב. אם אסד ישתלט מחדש על סוריה, בסיוע צבאי של פוטין, הנתיב האיראני דרך הים התיכון עשוי עוד להתממש. אולם המשך הצינור וטיפוסו צפונה לעבר טורקיה וממנה לאירופה יישאר כנראה בגדר חזון.

Petroleum Review 6/2016