הימים הקודרים של הנפט הכורדי

תמו ימי ירח הדבש של האזור הכורדי שבצפון עיראק – לפחות נכון להיום. הירידה התלולה בהכנסות מנפט בשל ירידת המחירים היא גורם שלילי אחד מיני רבים שבפניהם עומד הממשל האזורי הכורדי (KRG).

אחת הדאגות העיקריות של הכורדים העיראקים היא התלות בערוץ יחיד ליצוא נפט: הצינור העיראקי-טורקי (ITP) לשיהאן, השוכנת לחופי הים התיכון. הצינור היה סגור לשלושה שבועות (מאמצע פברואר) ומנע מ"האוטונומיה הכורדית" הכנסה פוטנציאלית מיצוא של 0.6 מיליון חביות נפט ליום, קצב הזרימה הרגיל בצינור זה. לאורך כל חודש מארס, יצוא הנפט הכורדי עמד על ממוצע של כ- 327,000 ח/י בלבד. להשבתת הצינור אחראי הדרג הצבאי בטורקיה שהחל בפעילות נגד הארגון הבדלני הכורדי PKK  סמוך לצינור במחוז סירנק. כעת הצבא הטורקי וה-PKK מצויים שוב במצב מלחמה וייתכנו שיבושים נוספים ביצוא, במיוחד על רקע המלחמה שפתחה טורקיה בגבולה נגד דאעש. נוסף על כך, מפקדי הצבא הטורקי במזרח, שמעולם לא השתכנעו בהיגיון שמאחורי סיוע לכורדים העיראקים לייצא את הנפט שלהם, הם אלו שיחליטו על גורל הצינור, ולא הממשלה. השלטונות באנקרה טרודים בשורה של עניינים אחרים, לרבות ניסיון ההפיכה וכן נקיטת קו תקיף יותר כנגד ארגון המדינה האסלאמית – כך שיצוא הנפט מצפון עיראק אינו בראש מעייניהם.

הקיבולת של ITP מוערכת ב-0.7 מיליון חביות ליום. אך בשל בעיות ביטחון, ספק אם הצינור יופעל ברמה כזאת בעתיד הקרוב. במידה מסוימת, הדבר נובע גם מאילוצים כספיים שנכפו על ה-KRG בעקבות מחירי הנפט הנמוכים, שבגללם החברות הבינלאומיות צימצמו את תכניות החיפוש והפיתוח. כיום פועלים באזור רק שני מתקני קידוח, בהשוואה ליותר מ-25 לפני שנתיים.

המשבר הכלכלי פגע באופן ישיר בתפוקת הנפט. התפוקה מהשדה טק-טק ירדה מ-185,000 ח/י באמצע 2015 ל-83,500 ח/י בינואר 2016, בעוד שהתפוקה משדה Tawke עמדה על ממוצע של קצת יותר מ- 120,000 ח/י בינואר, ירידה מ-150,000 ח/י בדצמבר. במקביל, אילוצים כספיים מונעים מגולף קיסטון פטרוליום להשקיע בשדה Shaikan בהגדלת כושר הייצור אל מעל ל-35,000 ח/י.

המשמעות היא לא בהכרח שכושר התפוקה של KRG יוותר ברמה של 0.65 מיליון ח/י, גם אם היעד המוצהר של הגעה למיליון ח/י עד 2016 (היעד המקורי היה סוף 2015) נראה כעת בלתי אפשרי. ייצור חדש משדה אטרש, שמפעילה חברת האנרגיה של אבו דאבי, צפוי להיכנס בסוף שנה זאת, 20,000 ח/י נוספות מ-Tawke וכמויות בסדר גודל זה מיצרנים נוספים קטנים יותר יגדילו את התפוקה. כושר הייצור ימשיך לגדול, אך בקצב איטי יחסית.

בטווח הקצר, המחסור במזומנים יהיה מגבלה עד שיתאוששו מחירי הנפט, אולם עולה חשש לטווח הארוך יותר. עתודות הנפט של האזור הכורדי קטנות באופן משמעותי מכפי שהעריכו משום שהקידוח שם נתקל בהרבה יותר מים מהצפוי. ג'נל ו-DNO היו החברות האחרונות שהורידו את דירוג העתודות שלהן, ג'נל ב-48%, בעקבות מול, אפרן וגולף קייסטון פטרוליום. התוצאה היא שהעתודות המוכחות והמסתברות (P1/P2) באזור הכורדי ירדו מ-45 מיליארד חביות בשנות הגאות עד 2013 לשישה מיליארד כיום.

יחסים מעורערים

מה שהחמיר את בעיות האנרגיה של KRG היה הפסקת שיתוף הפעולה בין ארביל (בירת כורדיסטאן העיראקית) לבגדד. ביוני 2014, כאשר דאעש השתלט בכוח על שטחים רבים, המיליציה הכורדית של KRG ניצלה את המצב שבו נמלטו כוחות הממשלה של עיראק מכירכוכ (העיר העיקרית של תעשיית הנפט העיראקית) והשתלטה עליה.

השתלטות המיליציה אילצה את חברת הנפט הצפונית הפדראלית של עיראק (NOC) "למסור" את ניהול שדות הנפט של כירכוכ ובאי חסן, אשר להם כושר ייצור כולל של 300,000 ח/י המיוצאות דרך הצינור העיראקי-טורקי (ITP). עד חודש מארס, ה-KRG הפיקה תועלת מכ-150,000 ח/י שיוצרו ע"י NOC מבאבא דום בכירכוכ ומשדות Jumbor ו-Khabaz. כמות זו התווספה לנפט שזרם לשיהאן, אבל הממשלה הפדראלית לא ראתה ממנו אף לא אגורה אחת.

באמצע מארס התריעו שלטונות בגדד על מצב זה, והורו לחברת הנפט הצפונית של עיראק להפסיק את אספקת הנפט לצינור ITP. הממשל הכורדי נותר עם בעיה קשה ונאלץ לנסות ולהרגיע את הלקוחות שקנו נפט גולמי בחוזים עתידיים.

הסכם נוסף שהתקווה למימושו קלושה נחתם בדצמבר 2014 בין בגדד לארביל ולפיו את הנפט שמופק בצפון עיראק יש לייצא באמצעות צינור הנפט לשיהאן תחת הפיקוח של ממשלת עיראק הפדראלית. בתמורה לכך, כורדיסטן העיראקית אמורה לזכות בנתח של 17% מהכנסות הנפט המגיעות לממשלה הפדראלית.

בפועל, מאז יוני 2015 ה-KRG מייצא נפט באופן עצמאי, ללא תלות בממשלה הפדראלית. אך השילוב של מחירי נפט עולמיים נמוכים, תפוקת נפט הקופאת על שמריה, ובעיות מתמשכות עם ITP פירושו הכנסה שלא מכסה את ההוצאות הכספיות.

למרות הנהגה הדרגתית של רפורמות פיסקליות, ה-KRG פועלת בגירעון של יותר מ-100 מיליון דולר מדי חודש, וכך עובדי המדינה ממתינים לתשלום שכרם שזמן פירעונו כבר עבר ולכן, הממשלה האזורית של כורדיסטאן מצויה בסכנה של תסיסה חברתית.

מי שחייבים גם להן מיליוני דולרים הן חברות הנפט הבינלאומיות (IOCs) הפועלות באזור הכורדי. נכון לעכשיו, החברות הגדולות אומרות שאין להן תכניות לנטוש את האזור. אך הלחץ של בעלי המניות גובר, וגולף קייסטון אמרה במארס שספק אם תישאר.

על רקע כל הבעיות הללו ה-KRG תצטרך לחשוב היטב לפני שתחליט איך לייצב ולאזן בדרך הטובה ביותר את יחסיה עם אנקרה מצד אחד ועם בגדד בצד השני.