הוויכוח על כמה ליתיום יצרוך העולם הופך לשאלה משנית בלבד. השאלה מי ישלוט בו, כבר מכתיבה מדיניות, חוקי השקעות וסכסוכים מסחריים בין המעצמות הגדולות. מנכ"ל אחת מחברות הליתיום הסיניות הגדולות מציג לפייננשל טיימס את הנרטיב של ענף שמנסה לשכנע עולם שכבר חושד בו: הביקוש רק בתחילת דרכו.
פרנק הא, מנכ"ל 'טיאנצ'י ליתיום', טוען שתחזיות הביקוש לליתיום, היסוד המשמש לייצור סוללות חשמליות, מחמיצות את ההתרחבות המהירה של תחום הסוללות למשאיות, לציוד כרייה ולאוניות. "זאת תהיה צמיחה עצומה", אמר לפייננשל טיימס במשרדו בצ'נגדו. יש לזכור שהא מייצג ספק ליתיום, כלומר, יש לו אינטרס ברור לנפח תחזיות ביקוש. אבל כפי שמראים הנתונים, גם בלי הקטגוריות השנויות במחלוקת, כבר מדובר בצמיחה היסטורית.
טיאנצ'י משתייכת למספר קטן של חברות שהפכו לעמוד התווך של השליטה הסינית בשרשראות האספקה של טכנולוגיה נקייה. חברות סיניות ובהן 'גנפנג ליתיום', אחת מיריבותיה של טיאנצ'י, שולטות לפי ההערכות בחצי משוק הפקת הליתיום העולמי. סין, ובעיקר CATL ו־BYD, שולטת גם בערך ב־80 אחוז מייצור תאי הסוללות בעולם.
לטענתו של הא, דווקא כשהעולם התחיל להפנים את חשיבותו המרכזית של הליתיום במעבר הגלובלי למערכות תובלה חשמליות, מדינות רבות סגרו את השערים בפני חברות הכרייה. הביקוש לליתיום היה בפריחה עוד לפני מלחמת איראן, אבל בשל הזינוק במחירי הבנזין הא עצמו שוקל להחליף את המרצדס שלו ב־BYD חשמלית.
לפי נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, הביקוש למינרל הקריטי הזה עלה בעשור הנוכחי ב-30 אחוז בממוצע לשנה, זאת בהשוואה לצמיחה שנתית ממוצעת של עשרה אחוזים בעשור הקודם. ב'ווד מקנזי' ודומותיה חוזות שהביקוש השנתי, שבשנה שעברה עמד על 1.1 מיליון טונה, יזנק בעשור הבא ל 3.6 עד 6.3 מיליון טונה. במרץ הזהירה החברה שנכסי ההפקה הקיימים לא יעמדו בביקוש אחרי אמצע העשור הבא, וחזתה גם שהביקוש השנתי לליתיום עשוי להגיע ל־13 מיליון טונה ויותר עד 2050.
פרנק הא טוען שרוב התחזיות הנמוכות התבססו על הצמיחה בביקוש של כלי הרכב החשמליים, אבל לא שקללו באופן מלא את הביקוש מתחומים מתפתחים כמו אחסון אנרגיה, מרכזי נתונים של בינה מלאכותית, רובוטים דמויי אדם ורחפנים. חלק מהקטגוריות האלה מוצקות יותר מאחרות: ביקוש לאחסון אנרגיה ברשתות חשמל כבר מתממש.
את הליתיום מפיקים בכרייה מסלעים או במיצוי מתמלחות. טיאנצ'י, הרשומה גם בבורסה בשנג'ן וגם בבורסה בהונג קונג, מחזיקה מניות במיזמי כרייה באוסטרליה ובצ'ילה ובבעלותה מתקני הפקה בכמה אזורים בסין. טיאנצ'י שולטת במיזם משותף עם חברת הכרייה האוסטרלית IGO המחזיקה מפעל ליתיום הידרוקסידי בקווינאנה שבדרום פרת', וגם מחזיקה מניות בגְרינבּוּשֶס, אחד ממרבצי הליתיום הסלעיים הגדולים בעולם.
הפסדיו של בית הזיקוק בקווינאנה גרמו לחיכוך בין החברות. IGO ביצעה מחיקה (write-off) של כל ערך הבעלות שלה בפרויקט וקראה לסגירתו, ואילו טיאנצ'י טענה שהוא יהפוך לנכס רב ערך במגזר הכרייה באוסטרליה.
מיזם גרינבושס הוא בבעלות טיאנצ'י, IGO ואַלבֶּרמרל האמריקאית, מפיקת הליתיום הגדולה בעולם. המיזם נקלע למצוקה נוספת אחרי שבאפריל הנמיכה IGO את תחזית ההפקה בשל בעיות "מערכתיות".
חברות סיניות מול מדינות
לדברי פרנק הא, החברה שלו פתוחה לעסקאות שבמסגרתן תעזור לחברות ליתיום אוסטרליות לדאוג לאספקה של המינרל ולהאיץ את הפיתוח שלהן, אבל בשל ההחמרה בחוקי ההשקעות הזרות במדינה, לא סביר שירשו לטיאנצ'י לרכוש באופן ישיר את המכרות.
ממשלת אוסטרליה הקשיחה את חוקי הבעלות הזרה על מכרות ונכסים אסטרטגיים קריטיים, זאת על רקע הניסיון לבנות שרשרת אספקה שלא תהיה כפופה לסין. זה הסיפור האמיתי: לא כמה ליתיום יצרוך העולם, אלא מי ישלוט בהפקתו. התחרות על נכסי ליתיום גדולה יותר מתמיד ומשקיעים מקומיים, כולל ג'ינה ריינהרט, האישה העשירה באוסטרליה, קונים עוד ועוד מניות.
חרף העלייה הגדולה בביקוש העולמי, שווקים מתפתחים כמו צ'ילה וארגנטינה סובלים מהלאמת משאבים וסיכונים פוליטיים. ב־2018 שילמה טיאנצ'י 4 מיליארד דולר כדי להפוך לבעלת המניות השנייה בגודלה ב־SQM הצ'יליאנית. ההימור הזה נועד להשיג דריסת רגל אסטרטגית באחד ממאגרי הליתיום האיכותיים ביותר בעולם.
אבל המאמץ לבצר את עמדתה באמריקה הלטינית הסתבך כאשר צ'ילה פתחה ב־2024 במהלך להגדיל את השליטה של המדינה בליתיום. בין היתר, SQM חתמה על מיזם משותף עם החברה הממשלתית קודלקו. המיזם מכסה את כל פעילותה במדבר אטקמה, המניב חמישית מתפוקת הליתיום העולמית. המיזם המשותף הזה עלול לצמצם את שליטתה של טיאנצ'י בעסקי הליתיום של SQM ולהרחיק אותה מגישה אפשרית עתידית למאגרי ליתיום איכותיים.
אפילו במגרש הביתי שלה, בסין, חברות פרטיות מתקשות לא אחת להשיג גישה למשאבים קריטיים. אמנם בטיבט יש מרבצי ליתיום עצומים, אבל רובם נמצאים ככל הנראה בשליטת חברות ממשלתיות.
לטיאנצ'י יש כמעט עשרות אחוזי בעלות בחברת שנגחאי טכנולוגיות חשמל וב־2018 רכשה גם 2.9 אחוזי בעלות בסטארט אפ מוביל המפתח סוללות היברידיות (מוצקות-נוזליות) וסוללות מצב-מוצק מליתיום. שתי החברות הקימו מיזם משותף בשנג'ן, ושם מחזיקה החברה הסינית ב–58.5 אחוזי בעלות. השקעות אלה אמורות למתן את תנודות הרווח החדות של טיאנצ'י, הנובעות מהתלות בגרף המחיר של הליתיום.
ב-2022 גרפה החברה כ־3.5 מיליארד דולר כשמחירי הליתיום קרבונט הגיעו גם הם לשיא, אבל ב־2024 התרסקו המחירים ביותר משמונים אחוז והחברה הפסידה כמעט 1.7 מיליארד דולר. כעת השוק התאושש הודות לתחזיות אופטימיות בנוגע לביקוש של ליתיום משולב בבינה מלאכותית, והרווחים של טיאנצ'י ברבעון הראשון של השנה קפצו ל-280 מיליון דולר.
רפורמה בשיטת התמחור
מנכ"ל Tianqi Lithium קורא לרפורמה בשיטות התמחור בשוק הליתיום, לאחר שהפער בין מחירי הספוט לחוזים העתידיים פוגע בחברות ההולכה והאחסון שנאלצות לרכוש חומרי גלם ביוקר ולמכור במחירים נמוכים ללקוחות ענק כמו CATL ו־BYD . השיחה איתו מדגישה עד כמה שרשרת האספקה של תעשיית האנרגיה הנקייה נשלטת כיום בידי סין, בעוד מדינות וחברות אחרות עדיין מנסות לצמצם את הפער.