המזג הוא המסר

מזג האוויר משמש נשק של ממש במלחמות על דעת הקהל בנושא שינוי האקלים

The New York Times / מרץ 2019

טראמפ לפני שנוסע לבחון את נזקי הסופה
בניתוח הסיקור החדשותי במונחים של דקות שידור כל הרשתות בארה”ב, רוב הדיווחים על שינוי האקלים היו תגובה להתקפות של טראמפ על תיאורית האקלים והשארית הזעומה הייתה דיווח על אירועי מזג אוויר קיצוניים או חידושים במחקר. בתמונה: נשיא ארה”ב יוצא מהבית הלבן לסקור את נזקי הטורנדו באלבמה, מרץ 2019. מקור: מרק ווילסון, גטי אימג’ז

וושינגטון. בקיץ, כשגלי החום חורכים את הערים או כשגשמי זלעפות מציפים את החופים, יהיו מדעני אקלים ואיכות הסביבה שיצביעו על כל קשר אפשרי להתחממות כדור הארץ, בתקווה שמזג האוויר של היום יעזור לאנשים להבין את הסכנות של מחר – שינוי האקלים.

החורף מגיע. כמו שעון, אלו שמבקשים להכחיש את המדע המבוסס שלפיו בני האדם מחממים את כדור הארץ, ינסו להפוך את התסריט. בינואר, כאשר חלקים רחבים בארץ נקלעו לקור אכזרי, הנשיא טראמפ פנה לטוויטר, כמובן, ולעג לחששות בקשר לאקלים, “לא יהיה נורא כל כך לזכות עכשיו באיזו התחממות גלובלית מהזן המשובח והמוכר שלה”.

ברוכים הבאים למלחמות מזג האוויר. בעוד צדי המתרס מתחזקים בקרב תומכים מול מתנגדים, שני הצדדים משתמשים בימים של מזג אוויר קיצוני ככלי נשק לנסות ולגייס עוד תומכים לצד שלהם. אחרי הכול, לאנשים קל מאוד לדבר על מזג האוויר ולקטר עליו, זו שיחת חולין וחוויה משותפת שבזכותם נוצרת הזדמנות פשוטה אך עוצמתית לדבר על התחממות כדור הארץ.

אבל כפי שמוכיחות מילותיו של טראמפ, מדובר גם בסיפור מסגרת שאפשר בקלות להשתמש בו לרעה. הדבר מעלה את הסיכון לאופן שבו מדענים, אשר שנים רבות ניסו להבחין בין תנודות מזג האוויר בטווח הקצר לבין שינויי אקלים לטווח ארוך, מחברים את הקו בין השניים וכיצד הם דנים בו.

“מזג אוויר, במיוחד קיצוני, הוא האופן שבו רוב האנשים יחוו את שינויי האקלים”, אומרת סוזן ג’וי האסול, מנהלת קבוצת המדענים ‘קליימט קומיוניקיישן’. “לא מרגישים את השינוי האטי בטמפרטורה הממוצעת. מרגישים את השינויים של מזג האוויר הקיצוני. לכן חשוב מאוד לשים לב איך מדברים על זה”.

אחת הסיבות שמזג האוויר משמש הזדמנות פז שכזאת לפמפם שוב את “המסר”, היא למעשה הפסיכולוגיה האנושית. לעתים קרובות, מדע האקלים הוא מורכב ומופשט. ברמה של תחושת בטן, קשה מאוד להרגיש את הטבלאות שמראות שהטמפרטורה ברחבי העולם מטפסת מעלה עם הזמן, או סטטיסטיקות שמראות כי הימים שבהם יש גשמי זלעפות או לחילופין, הטמפרטורה מזנקת ל-35 מעלות צלזיוס (המאמר נכתב בוושינגטון) תכופים יותר ויותר.

אבל אירועי מזג אוויר קיצוני שמכים בנו כיום, גל חום מהגיהינום או סערה קשה, נכנסים ישר לתודעה שלנו. בניסויים שנערכו במעבדות נוכחו המדענים כי האמונות של אנשים בכל הקשור בהתחממות כדור הארץ תלויות בסביבה המיידית שלהם. שימו אדם בחדר חם והסבירות שהוא יקבל את התיאוריה על התחממות כדור הארץ תהיה גדולה יותר. אנשים צמאים נבהלים יותר מהמחשבות על בצורת.

פסיכולוגים אפילו טענו שחוויות שקל לנו להפנים מקלות על המוח שלנו לדמיין את המצב העתידי של העולם ולפיכך, הן מצטיירות כסבירות יותר. לפי מחקרים אחרים, ימים חמים או קרים משמעותית, (בצמיחה אקספוננציאלית), ימלאו את אותו התפקיד.

מפרסמים רבים הבינו מזמן שרגש ותחושת דחיפות עשויים להיות כוח חזק מאין כמותו.

“טראמפ הוא אדם שמבין מיתוג”, אומר דיוויד ב. סררה, בכיר במשרד מיתוג חשוב. “הוא מכיר את הקהל שלו ומבין איך לספר סיפור פשוט וברור. האנשים של התחממות כדור הארץ וכן הקהילה המדעית מוכרחים להבין טוב יותר את הקהל שלהם ולהבין איך לספר סיפור פשוט משל עצמם, כזה שניתן לחזור עליו”.

בשנים האחרונות, חלק ממדעני האקלים התמקדו בניסיון להפוך כל התפרצות קיצונית של מזג האוויר להזדמנות חינוכית. “ככה נראית התחממות כדור הארץ” אמרו המדענים בקיץ 2012, עונה שבה הורגשו בצורת נרחבת, שריפות ענק ותחזיות על חום קיצוני.

לאט לאט, לא הייתה להם שום בעיה לעשות את הקישור הזה. אבל אי שם, אי שם, ב-2005, אחרי שהוריקן קטרינה החריבה את ניו אורלינס, חוקרים טענו בזהירות שקשה לייחס אירוע יחיד להתחממות כדור הארץ. היו שציינו שבעתיד, בגלל עליית הטמפרטורה של האוקיינוס סופות ההוריקן יהיו הרסניות יותר, אבל גם זה נשמע ערטילאי.

הציוץ של טראמפ

עם הזמן, המסר הלך והשתנה

אחת הסיבות לחידוד המסר על הקשר הגורדי בין ההתחממות למזג אוויר קיצוני היא שמדענים הצליחו להביא דוגמאות מוצקות יותר לאופן שבו פליטות גזי החממה מגדילות את הסיכוי לגלי חום או בצורת חזקים יותר – תחום מתפתח שמכונה בשם “יחוס מזג אוויר קיצוני”. המדענים גם שיפרו את אסטרטגיות התקשורת שלהם בשביל לדבר על כך שהולכת וגדלה הסבירות כי התחממות הגלובאלית היא שגורמת את אירועי מזג האוויר הקיצוניים.

“כיום השיח שונה לחלוטין ממה שהיה לפני עשור”, אומר האנטר קאטינג, דובר ואסטרטג של ‘קליימט נקסוס’, עמותה שמתמקדת בסוגיות האקלים. “בזמנו, במקרה הטוב, אפשר היה להביא מדענים לדבר על ההשפעות שנראה בשנת 2100. כיום ניתן למצוא מנהיגים שמחברים את הנקודות מהר ובאופן ישיר הרבה יותר”.

אבל האסטרטגיה הזאת היא דו כיוונית. אלו שמכחישים את שינוי האקלים עשויים לנצל את מזג האוויר היומי בשביל לעצב דעת קהל. הסנטור ג’יימס אינהוף, רפובליקני מאוקלהומה הביא פעם כדור שלג לאולם הסנאט כדי לרמוז שההתחממות הגלובאלית היא לא בעיה אמיתית. כשגלי קור מכים, טרמאפ מנצל את ההזדמנות ללעוג לחוששים מהשינויים ומצייץ “אני נמצא במערב התיכון היפהפה, הטמפרטורות צונחות כאן למינוס חמישים מעלות, הכי קר שהיה כאן אי פעם. בימים הקרובים צפוי להיות כאן קר עוד יותר. אי אפשר לשהות בחוץ אפילו דקה. מה קורה עם ההתחממות הגלובאלית, לעזאזל? תחזרי מהר, אנחנו צריכים אותך!”

אמנם קשה להתחרות בציוצים של טראמפ ורבים אכן ויתרו מראש. הוא זה שמנווט את השיח: ‘מדיה מאטרס’, קבוצת ניטור ליברלית, מצאה שברשתות הברודקאסט בארה”ב נדיר שמתנהל דיון על ההתחממות הגלובלית, אבל הן דווקא כן מתייחסות להערות של הנשיא בסוגיה זו.

ג'ים קנטור מדווח על הוריקן איירין

ג’ים קנטור מדווח על הוריקן איירין בניו יורק. בשנים האחרונות החזאים מקשרים אירועי מזג אוויר קיצוני להתחממות הגלובלית, אך זו התחלה בלבד. מקור: ג’ונתן סרוק, גטי אימג’ז

מדענים ושוחרי איכות הסביבה ניסו מספר טקטיקות בשביל להשיב מלחמה. הם מציינים, למשל, שימים שבהם נרשמת טמפרטורת שיא גבוהה במיוחד הם תכופים לעומת כאלו של שיא הקור וכי איש הרי לא מצפה שהתחממות כדור הארץ תעלים לחלוטין את השלג ברחבי העולם. לפעמים הם חוזרים על כך שהתנודות הקיצוניות במזג האוויר אינן דומות לשינויים ארוכי טווח באקלים העולמי וכי יום קר בודד לא יכול להפריך את ההתחממות בדיוק כפי שיום חם בודד לא יכול להוכיח אותה.

ובכל זאת, צופה מן הצד עשוי להיוותר מבולבל אחרי הקביעה הזאת. אחרי הכול, האם לא חזרו ואמרו לנו שמזג אוויר קיצוני הוא התגלמות של שינוי האקלים כאשר חם בחוץ?

מרשל שפרד, פרופסור למדעי האטמוספירה באוניברסיטת ג’ורג’יה לא משוכנע שהציוצים של הנשיא על מזג האוויר הקר מחזיקים מעמד. “אני רואה את הציוצים של טראמפ כהזדמנות לדון במדע. מבחינתם של תשעה או עשרה אחוזים מהאוכלוסייה שיפקפקו בעניין ההתחממות ויהי מה, אין הרבה מה לומר להם. אבל יש הרבה אנשים שכאשר קר בחוץ הם באמת תוהים לגבי ההתחממות הגלובאלית”.

הדבר מעלה את השאלה האם קטטות המסרים הללו סביב מזג אוויר קיצוני והתחממות כדור הארץ משנות את דעת הקהל או שכל צד ממשיך להטיף לאלו שכבר ממילא בצד שלו?

יש כמה סימנים לכך שדעת הקהל משתנה. במחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטאות יל וג’ורג’ מייסון התברר ש-69 אחוזים מהאמריקאים “מודאגים” בגלל התחממות כדור הארץ, עלייה של שמונה אחוזים מהשנה שעברה. אחד ההסברים שהחוקרים מציעים הוא המבול של אסונות אקלימיים ב-2018, החל בשריפות וכלה בהוריקנים, יחד עם מאמצים ניכרים של מדענים ואפילו חזאים מקומיים בטלוויזיה להכניס את כל אלו להקשר של שינוי האקלים.

“במשך המון זמן האמריקאים ראו בשינויי האקלים איום מרוחק” אומר אדוארד מיילבאך, מרצה ב’ג’ורג’ מייסון’ “אבל במחקר העדכני ביותר שלנו הבנו שזה כבר השתנה מאוד. אנשים מבינים שזה קורה”.

אחרים נזהרים יותר בדבריהם בכל הקשור בניתוח מגמות. במחקר שנערך ב-2017, למשל, נמצא כי אנשים שחווים מזג אוויר קיצוני יתמכו לזמן מה בנקיטת אמצעים להתגוננות מפני שינוי האקלים. אבל בחלוף הזמן, השפעת האירוע מתפוגגת.

ייתכן שאנשים מסתגלים מנטלית במהירות לדפוסים חדשים של מזג האוויר ומעדכנים את מה שהם תופסים כנורמלי. גם הפוליטיקה משחקת פה תפקיד ורבים הקשיחו עמדות לאחרונה.

גם בגלל הסיבה הזאת, דיוויד מ. קוניסקי, חוקר מאוניברסיטת אינדיאנה, תוהה האם אכן שיוף וחידוד המסרים יצליחו לשנות את דעת הקהל משמעותית. “ייתכן שסוגיית האקלים כרוכה כל כך בזהות של האדם ובתפיסת העולם שלו עד כדי כך שזה לא מסוג הדברים שמסר ברור יותר ישנה אותם”.