המטרה ידועה, האמצעים פחות

הגישור בין האינטרסים המנוגדים של מדינות אירופה נותר האתגר הקשה של האיחוד האירופי
Petroleum Economist / מאי 2019

כאשר חברות האנרגיה באירופה דנות באסטרטגיות שלהן לטווח ארוך, הן תמיד מביאות בחשבון את המדיניות של האיחוד האירופי להגיע למצב של אפס פליטות פחמן עד 2050. אבל בתהליך הפוליטי שיש לעבור על מנת להגשים את המטרה הזאת יש הרבה מהמורות ומכשולים בדמות מאבקי כוח שעד כה פשוט חיבלו בהסכמה על יעדים מחייבים.
בנובמבר 2018 פרסמה הנציבות האירופית מסמך שכותרתו A Clean Planet for All, אסטרטגיה לטווח ארוך שלפיו: “פעולה אקלימית מידית וחד משמעית” הינה כורח השעה. במסמך חוזרים ומדגישים כי מדינות האיחוד צריכות להפסיק לחלוטין את הפליטות עד 2050, וזאת על מנת לעמוד ביעדים של הסכם האקלים של פריז, “הרבה מתחת” לשתי מעלות צלזיוס יותר מימי המהפכה התעשייתית, תוך ניסיון להגביל את העלייה ל-1.5 מעלות צלזיוס, במידת האפשר.
המושג ניטרליות אקלימית מרמז שבשנה אחת, האיחוד האירופי יצטרך להגיע לאפס פליטות נטו של גזי חממה מעשי ידי אדם. זה יצריך או איזון פליטות הפחמן באמצעות נקיטת אמצעים לסילוק פחמן מהאטמוספרה, או סילוק מוחלט של פליטות הפחמן.
“הסטטוס קוו הוא לא אופציה” אומרים בנציבות. “מדינות צריכות לפעול יחד על מנת להגן על תושביהן כנגד שינוי האקלים. על מנת להגשים את המעבר לאפס פליטות של גזי חממה נדרש תכנון ארוך טווח ובהקדם, צריך להכיר טוב יותר את האפשרויות בכדי להעביר את כל הכלכלה שלנו ולכונן אמון בין החברה האנושית לבין כל השחקניות בזירה הכלכלית, שאכן, השינוי הזה אפשרי ונכון”.
עם זאת, דיוויד רובינזון, מומחה למדיניות אנרגיה ושינוי אקלים במכון למחקרי אנרגיה של אוקספורד מציין שהאסטרטגיה של הנציבות לא כוללת חקיקה או התחייבות קשיחה להשגת יעד של אפס פליטות פחמן עד 2050.
בסוף חודש מרץ, בישיבה של המועצה האירופית, שהיא למעשה הפורום האסטרטגי-הפוליטי של הגוש, מנהיגים אישרו שהאיחוד צריך לאמץ אסטרטגיה שאפתנית וארוכת טווח בנושא האקלים עד 2020, במטרה לחתור לניטרליות אקלימית, ובה בעת לשמור על הייחודיות של מדינות האיחוד ועל התחרותיות של התעשייה האירופית. אבל גם הישיבה הזאת לא התקדמה כמעט בכל הקשור בקביעת מועד מוגדר ליישום.

האיחוד צריך לאמץ אסטרטגיה שאפתנית וארוכת טווח בנושא האקלים עד 2020, במטרה לחתור לניטרליות אקלימית, ובמקביל לשמור על הייחודיות של מדינות האיחוד ועל התחרותיות של התעשייה האירופית

מועצה חלוקה

“יש חלוקה ברורה בתוך המועצה, כאשר חלק מהמדינות, כמו הולנד, צרפת, שוודיה, דנמרק, לוקסמבורג, ספרד, סלובניה, פורטוגל ופינלנד, תומכות מאוד בהצעות של הנציבות. מדינות אלה דוחפות למימוש היעד השאפתני ארוך הטווח של 2050” אומר קלאוס רוהריג, מתאם מדיניות האקלים והאנרגיה של האיחוד האירופי ברשת הפעולה האקלימית ((CAN. מדובר ברשת גלובלית של ארגונים שאינם ממשלתיים הפועלים לקידום פעילות ממשלתית ואישית להגבלת שינוי אקלים הנגרם בידי אדם. אבל אחרות, כולל פולין, הונגריה, סלובקיה ובולגריה- שבעיקר תלויות כלכלית בפחם או בתעשייה הכבדה- מהססות יותר ואף מתקשות לתמוך ביעדים שהגוש כבר הסכים עליהם.

רובינזון מנתח זאת כך: בספרד, הממשלה “מזהה את התועלת שבפעולה אקלימית תוקפנית יותר, הן בגלל הפוטנציאל להפחתת יבוא דלקי פחמימנים והן מפני שלספרד יש תנאים מצוינים לאנרגיה סולארית, רוח ומקורות מתחדשים נוספים. פולין תרצה להתקדם באיטיות, במיוחד בגלל ההישענות הגדולה שלה על פחם שהיא כורה בתחומיה וכן משום שאינה רוצה להיות תלויה בגז הרוסי, כחלופה לפחם”.

גרמניה, הכלכלה החזקה ביותר באירופה, גם היא עומדת מול דעות חלוקות בנושא שינוי האקלים ברמה הלאומית. בזמן שהמדינה השקיעה רבות באנרגיה סולארית ורוח, ההחלטה לחסל בהדרגה את התכניות לייצור חשמל מפחם ואנרגיה גרעינית מובילה לגידול בשימוש בגז טבעי בתחנות כוח, שהוא מצד אחד נקי יותר מפחם, אך מצד שני עדיין מקור הפולט פחמן.

המהלך להחלפת הגז בתמהיל ייצור החשמל עלול להתברר כקשה לביצוע. “לשדולות של התעשייה, שבמידה רבה נשענות על דלקים פחמימניים, במיוחד על גז טבעי, יש השפעה עצומה על מדיניות הממשלה בגרמניה”, אומר רובינזון.

בתכנית הפולנית יש נתונים המתייחסים לפליטות גזי חממה והם לא הולמים את הנתונים שיש בידי הסוכנות האירופית לסביבה. מקור: פלוריאן גרטנר / גטי אימג’ז

 

 

הלחץ גובר

למרות כל האמור לעיל, ממשלות אירופה נתונות ללחץ ציבורי הולך וגובר שיגבשו עמדה החלטית בנושא שינוי האקלים. המחאות נגד שינוי האקלים מתרחבות ואת הבולטת ביותר שבהן מארגנים ילדים מבתי הספר ברחבי אירופה ואף מחוצה לה. המוחים והמוחות קוראים לנקיטת צעדים קשוחים יותר כנגד ההתחממות הגלובלית ובאפריל היו מפגינים שאף שיבשו את השגרה במרכז לונדון.

” לא ציפינו שמדינות יסכימו לתאריך קבוע לנטרול הפחמן בפגישת המועצה האירופית במרץ, אבל אנחנו בהחלט מייחלים להסכם בפגישה המתוכננת ביוני. זה יקשיח את עמדת האיחוד האירופי לקראת הפסגה לשינוי האקלים של האו”ם שאמורה להיערך בספטמבר”. (הערת עורכת – הכתבה נכתבה לפני הכינוס בנציבות, שבסופו של דבר הוריד את הקביעה הזאת להערת שוליים בלבד).

האיחוד האירופי נערך להשיג את היעד לטווח קצר יותר, קיצוץ של 40 אחוז בפליטות גזי החממה בהשוואה לרמות של 1990 עד 2030, ועשוי אף לצמצם 45 אחוז. אבל רוהריג טוען שזה לא יספיק כדי לעמוד ביעדים לטווח ארוך יותר שנקבעו בהסכם פריז. הפרלמנט האירופי קרא לצמצם 55 אחוז עד 2030 ורשת הפעולה האקלימית האירופית מנהלת קמפיין לקיצוץ פליטות שאפתני יותר, בסביבות 65 אחוז.

הפאנל לשינוי האקלים של האו”ם הדגיש בדו”ח שלו מאוקטובר 2018 שצריך להפחית את פליטות הפחמן באופן מהיר יותר עד 2030, אם עליית הטמפרטורה עד 2050 תוגבל ל-1.5 מעלות צלזיוס.

פליטות שליליות
רובינזון סבור שמדינות האיחוד האירופי עלולות לא להתחייב לאפס פליטות נטו של גזי חממה עד 2050, אך עשויות להסכים על אסטרטגיה להגברת השאיפות האירופיות. זה יכול להשתקף באסטרטגיות הלאומיות ארוכות הטווח שלהן.
“פרט להפחתת פליטות מעבר לתכנון המקורי, שאיפות אקלימיות גדולות יותר יכולות להוביל למדיניות שתעודד שימוש בטכנולוגיות פליטה שליליות, כאלו שיסלקו את גזי החממה מהאטמוספירה”, הוא אומר. התהליך המכונה פליטה שלילית הוא יניקת גזי החממה מן האוויר באמצעים טכנולוגיים ובכך למזער את ההתחממות. יש סבורים שזו האפשרות היחידה לעמוד ביעדי האקלים שנקבעו.
אמצעים אלה כוללים נטיעה נרחבת של יערות חדשים או שימוש גדול יותר בגידולי ביו דלקים, הקולטים פליטות פחמן מהאטמוספרה בזמן הצמיחה (הפחמן משמש לבניית הצמח). אולם, פתרונות אלה אינם חפים מבעיות.
“ההסתמכות על טכנולוגיות פליטה שלילית שנויה במחלוקת משתי סיבות. הראשונה, השימוש בהן עלול לרופף את המשמעת והלחץ להפחית את הפליטות. השנייה, טכנולוגיות אלה אף פעם לא פעלו בהיקף גדול מספיק ולכן מדובר בסימני שאלה משמעותיים הן מבחינה כלכלית והן מבחינה טכנית”, אומר רובינזון.

“ההסתמכות על טכנולוגיות פליטה שלילית שנויה במחלוקת: השימוש בהן עלול לרופף את המשמעת והלחץ להפחית את הפליטות. והטכנולוגיות האלה מעולם לא פעלו בהיקף גדול מספיק “

תכניות לאומיות

מדינות האיחוד האירופי אמורות היו להגיש לנציבות תכניות לאומיות בתחום האנרגיה והאקלים עד דצמבר 2018. תכניות אלה מספקות את הבסיס לאסטרטגיות ארוכות טווח שלגביהן התנהל משא ומתן בין האיחוד האירופי למדינות האיחוד. תכניות אלה נבחנות כעת והנציבות תפרסם את המלצותיה למדינות עד סוף יוני 2019.

המדינות החברות יצטרכו להגיש תכניות סופיות, וברגע שתהיה הסכמה לגביהן, הם יהפכו למחייבות עד סוף 2019. אבל נראה שהטיוטות שהוגשו עד כה מעוררות דאגה. “תכניות רבות לא שלמות ולא מציעות אמצעים יעילים להגשמת היעדים. התכנית שהגישה רומניה, למשל, לא כוללת נתונים ומידע ממשי, בעוד שבתכנית הפולנית יש נתונים המתייחסים לפליטות גזי חממה והם לא הולמים את הנתונים שיש בידי הסוכנות האירופית לסביבה, שהם ללא ספק מדאיגים יותר”. שתי המדינות גם צופות שהפחם יהווה נתח משמעותי בתמהיל החשמל של 2030, תכניות שממש לא עולות בקנה אחד עם הסכם פריז ויגבו מחיר גבוה מאוד מהאזרחים של אותן מדינות.

פעילת איכות הסביבה בלגית מאזינה לנשיא הצרפתי בוועידה לא רשמית ברומניה בנושא איכות הסביבה, מאי 2019. מקור: בנואה דופני/גטי אימג’ז

הניסיונות של בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי מספקים אלמנט נוסף של אי ודאות, שהולך וגובר לאור העובדה שבריטניה מילאה תפקיד מיוחד בדחיפת האג’נדה האקלימית

הברקזיט מוטל בספק

הניסיונות של בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי מספקים אלמנט נוסף של אי ודאות, שהולך וגובר לאור העובדה שבריטניה מילאה תפקיד מיוחד בדחיפת האג’נדה האקלימית. רוהריג מסביר, “לבריטניה הייתה אמירה חזקה בנקיטת עמדה יותר פרוגרסיבית בתוך המועצה האירופית, כך שמההיבט הזה, העזיבה שלה מדאיגה מאוד”.

ממשלת בריטניה, באתר האינטרנט שלה, טוענת בתוקף שגם אחרי הברקזיט, לא יהיה שום שינוי במחויבות העמוקה שלה למאמצים המקומיים והבינלאומיים לטיפול בשינוי האקלים, כאשר ‘החוק לשינוי האקלים’ של בריטניה Climate Change Act הוא חקיקה מקומית שלא תושפע מהיציאה מגוש האירו.

“מדינות צריכות לפעול יחד על מנת להגן על תושביהן משינוי האקלים.” בנוסף בריטניה “תישאר צד להסכמים הבינלאומיים לשינוי האקלים ותמשיך לנקוט צעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי החממה”.

מה יהיה האופי של הקשרים העתידיים של בריטניה עם מדיניות שינוי האקלים של האיחוד האירופי? זה תלוי בדיונים שיקבעו את היחסים העתידיים עם הגוש. התוצאה הבעייתית ביותר תהיה במקרה שבריטניה תעזוב את הגוש ללא הסכם על האופן שבו היא תסחור עם האיחוד האירופי בעתיד, מה שמכונה אופציית “נו דיל”. המשמעות היא שבריטניה עלולה לעזוב את תכנית הסחר בפליטות האירופאית  ETS – Emissions Trading System לצמיתות. בריטניה הושעתה מה-ETS בינואר 2019 וביטול ההשעיה מותנה כעת בתוצאות השיחות על הברקזיט.

האופציה של “נו דיל” נראית כעת פחות סבירה מכפי שהייתה בתחילת 2019, בעקבות ההחלטה של האיחוד האירופי מחודש אפריל, להאריך את המועד האחרון ליציאה של בריטניה מהגוש ל-31 באוקטובר 2019. ההחלטה, שתגיע בעקבות השיחות על הסכם הפרישה של בריטניה תספק ודאות גדולה יותר בכל הקשור לאמצעים העתידיים שיינקטו לשנוי האקלים. היא גם תסלק את ההפרעה והסחת הדעת מהאיחוד האירופי, שמנהיגיה נדרשים להתמקד בברקזיט על חשבון נושאים חשובים אחרים, כולל שינוי האקלים.