המשמעות האמיתית של מחירי נפט נמוכים

(כותבי המאמר הם ברנרד הרטמן וסג’י סם השותפים במשרד האנרגיה של אוליבר ווימן)

זה כבר אינו שפל זמני, אלא מצב נורמלי חדש. מחירי הנפט מגיבים לשינוי מבני בשוק, שגרמו יצרני הפצלים

מאז תחילת 2016, מחירי הנפט התנדנדו בין 27 דולר ל-45 דולר לחבית, כרבע ממחיר השיא לנפט גולמי שעמד ב-2008 על 145 דולר לחבית. ב-16 בפברואר, שרי הנפט של סעודיה, רוסיה, קטאר וונצואלה הגיעו להסכם לא סופי להקפאת התפוקה שלהן בניסיון לדחוף את המחירים כלפי מעלה. זה היה מהלך אופייני ומתבקש, כי כך עובדים עסקי הנפט כבר כמה עשורים: היצרנים מווסתים בזהירות את הייצור בניסיון להתאים את ההיצע לביקוש.

בתגובה להקפאה, מחירי הנפט, לא במפתיע, קפצו ב-5%. אך ביום הבא, הם ירדו חזרה אל מתחת ל-30 דולר. שבוע מאוחר יותר, שר הנפט של איראן, מדינה שלא היו לה כוונות להצטרף להקפאה, ולאמיתו של דבר עדיין מתכננת להכפיל את ייצור הנפט שלה, כינה את ההקפאה “בדיחה”.

אף אחד לא יודע מה יהיו מחירי הנפט בעתיד, אך אנו סבורים שמדינות וחברות צריכות להתכונן בעתיד הנראה לעין למחירי נפט המסתובבים סביב ה-50 דולר לחבית. היסטורית זה אינו מחיר חריג כלל. למעשה, מחירי הנפט “הנמוכים” של היום קרובים למחיר הממוצע הריאלי של חבית נפט ב-150 השנים האחרונות: 35 דולר (במחירי דולר של 2014).

מה שבכל זאת מפתיע הוא השינוי היסודי שאנו סבורים שקורה. סביבת מחירי הנפט הנמוכים הנוכחיים אינה תוצאה של מחזור רגיל של גאות ושפל. במקום זאת, נראה שאנחנו נכנסים למצב נורמלי חדש של מחירי נפט נמוכים יותר שישפיעו לא רק על יצרני הנפט והגז אלא גם על כל מדינה, חברה, ואדם התלויים בנפט ודלקים.

מצב נורמלי חדש זה הינו תוצאה של שינוי מבני “המשבש” את עסקי הנפט.

שוברים את השוק

בעבר, רווחה ההנחה שעתודות הנפט הקונבנציונאליות  יפותחו על ידי חברות נפט ממלכתיות וחברות נפט וגז גדולות יספקו כמעט את כל הביקוש העולמי לנפט. הניחו שייקח להן בין 5 ל-10 שנים לחפש, לפתח, ולאחר מכן להביא את התפוקה לשוק אחרי השקעה של מיליארדי דולרים בשדות חדשים. אלה הן כמה מההנחות הבסיסיות שעמדו מאחורי המודל המנחה את תעשיית הנפט והגז כבר עשורים.

אך במהלך העשור הקודם, יצרני פצלי הנפט והגז האמריקאים סללו את הדרך למודל עסקי חדש שניפץ את הגישה הקיימת. יצרני פצלי הנפט של ארה”ב שיפרו את טכנולוגיית הקידוח והשבירה ההידראולית, והגדילו את התפוקה בתוך פרק זמן מוערך של כששה חודשים באחוז זעיר מהוצאות ההון שהיו נדרשות על ידי מתחריהם הקונבנציונאליים. כתוצאה מכך, הנפט מפצלים נסק מכ-10% מתפוקת הנפט הגולמי הכוללת של ארה”ב לכ-50%. זה איפשר לתעשיית הנפט האמריקאית בכללותה לייצר עוד 4 מיליון חביות של נפט גולמי ליום בהשוואה ל-2008, מה שסגר את הפער בין תפוקת הנפט האמריקאית ובין שתי המדינות מפיקות הנפט האחרות הגדולות בעולם, רוסיה וערב הסעודית. בינואר השנה ארה”ב ביטלה איסור בן 40 שנה על יצוא נפט גולמי והמשלוחים הראשונים מצאו את דרכם לשווקים העולמיים, מה שאיפשר ליצרני הנפט האמריקאים לנצל את השווקים שנתנו מחירי netback (סך כל ההכנסות מנפט בניכוי העלויות הכרוכות בהבאת הנפט לשוק) גבוהים יותר.

“יצרני נפט וגז לא קונבנציונליים” אלה מתנהגים לכאורה כמו swing producer, כלומר יצרן השולט על המאגרים העולמיים ובעל עודף כושר תפוקה גדול, המסוגל להגדיל או להפחית את אספקת הסחורות שלו בעלות נוספת מינימלית, ולכן מסוגל להשפיע על המחיר, לאזן את התנודות בשווקים ולספק הגנה ממחסור בטווח הקצר והבינוני. יצרני נפט וגז אלה מהווים משקל נגד לעודף כושר התפוקה המסורתי המוחזק ברובו ע”י אופ”ק ובראשה ערב הסעודית. במקביל, מדינות נוספות כמו סין וארגנטינה מתחילות לפתח את מאגרי פצלי הנפט והגז שלהן ע”י אימוץ הטכנולוגיה והמודל העסקי האמריקאי, וגם מקימות מערכת אקולוגית של השקעה ושרשרת אספקה שיתמכו בפיתוח זה.

כוכה של ערב הסעודית כיצרנית הנדנדה ירד משמעותית. אם המחיר עולה, יצרני הפצלים יכולים לנטרל את ההחלטות של היצרנים הגדולים לקצץ בתפוקה בתוך חודשים ספורים, במקום שנים. זוהי הסיבה שההחלטה של היצרנים הגדולים להקפיא את הייצור בפברואר, צעד צפוי לפי המודל העסקי הישן של התעשייה, היתה בעייתית. אם היצרנים המסורתיים מקפיאים את הייצור ומאפשרים למחירים לעלות, המשבשים מתעשיית הפצלים יהפכו לתחרותיים, ימהרו למלא את החלל שהותירו היצרנים המסורתיים וינגסו בנתח השוק שלהם.

אז מה יכולה להיות המשמעות של עשור של מחירי נפט נמוכים יותר?

אתגרים חדשים עבור היצרנים

תלוי באופן שבו המדינות יגיבו. מחיר נפט נמוך יותר לחבית יכול להביא למאזן כוחות חדש בתעשיית הנפט. כותבי המאמר ערכו לאחרונה מחקר הבוחן את ההשפעה של מחיר נפט מתמשך של 50 דולר על מדינות מפיקות נפט. התוצאות הראו שמחיר נפט של 50 דולר לחבית מציב חלק מהמדינות היצרניות במצב של לחץ ומצוקה גדולים היות שהן צריכות להתמודד עם הכנסות נפט קטנות יותר בתקציבים הלאומיים שלהם. ונצואלה, ניגריה, עיראק, איראן, ורוסיה עלולות להיאלץ לטפל בגירעונות תקציביים גדולים בתוך חמש השנים הבאות.

יצרניות חברות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) כמו סעודיה, איחוד האמירויות, כווית, וקטאר צברו עושר משמעותי במהלך העשור הקודם באמצעות רזרבות כספיות וקרנות הון ממשלתיות המשקיעות בנדל”ן ובנכסים פיננסיים. אך אפילו מדינות אלה עלולות להיות נתונות במצוקה במידה והמצב הנוכחי יימשך.

כתוצאה מכך, כמה ממדינות אלה מתכוננות להיפרד מההרגלים הקודמים שלהן. את מהפכת הפצלים האמריקאית יהיה קשה לחקות, אך יצרניות נפט מסורתיות כמו סעודיה מגוונות את תמהיל האנרגיה שלהן באמצעות הפקת גז מפצלים וצורות אחרות של אנרגיה מתחדשת ובמקביל ממשיכות לייצא נפט למרות הביקוש המקומי הגואה שלהן לחשמל.

פנים חדשות כמו דרום אפריקה, סין וארגנטינה מתכוננות גם הן לנסות לפתח את המאגרים שלהן בניסיון להגיע לעצמאות אנרגטית. ארגנטינה מחזיקה בכ-801 טריליון רגל מעוקבת של גז פצלים וב-27 מיליארד חביות של עתודות נפט דחוס הניתנות להפקה מבחינה טכנית. סין מחזיקה, על פי ההערכות, 1,115 טריליון ר”מ של גז פצלים ו-32 מיליארד חביות שווה ערך נפט. לשם השוואה, לארה”ב יש 622 טריליון ר”מ של גז פצלים ו-78 מיליארד חביות של נפט דחוס, לפי מנהל מידע האנרגיה של ארה”ב.

חברות נפט ממלכתיות וחברות נפט וגז גדולות מתחילות גם הן לשנות את דרך פעולתן. כדי להתחרות עם יצרני הפצלים, שחקני הנפט הקונבנציונאלי משפרים את הפריון של השדות שלהן באמצעות התמקדות בעתודות הניתנות להפקה ביותר קלות. באותו זמן הם משלבים את הטכנולוגיה, הפעילויות והארגונים שלהם באופן הדוק יותר.

החברות הקיימות והמדינות העומדות מאחוריהן מצפות להחזיר את האיזון לשוק. מדינות התלויות מאוד בנפט המסורתי חייבות לגוון את המשקים שלהן, ורבים התחילו בכך. אותו דבר אמור לגבי חברות הנפט הגדולות. למשל, הרכישה של בריטיש גז על ידי של גרמה לכך ששל כבר לא נחשבת לחברת נפט קלאסית.

מרווחים חדשים עבור הצרכנים

בקצה האחר של הקשת, מדינות המייבאות נפט מפיקות תועלת משיפור ניכר בחוזק הפיננסי שלהן ומהשיפור במאזן התשלומים. הגירעון של הודו הצטמצם כיוון שהמדינה חסכה ב-2015 כמעט 70 מיליארד דולר על יבוא של נפט גולמי ותזקיקי נפט. הממשלה יכלה לקצץ את הסובסידיות לנפט ולהגדיל את מיסי הבלו שלה על הבנזין והסולר, ויכולה כעת לפרוס מחדש את 70 מיליארד הדולר למטרות מועילות.

תעשיות עתירות אנרגיה מחקלאות ועד חברות תעופה מרוויחות גם הן. הודות לירידה במחירי האנרגיה, תעשיית התעופה האמריקאית נהנית ממרווחים תפעוליים של מעל 15%, על פי ניתוח כלכלי שנערך לאחרונה. זה נחשב מרווח טוב עבור כל תעשייה, ובמיוחד עבור חברות תעופה שנאבקו בשנים האחרונות להפוך לרווחיות.

נושא מעניין אחר הוא מה הנפט, שהפך בעקביות לבר השגה מבחינה פיננסית, מבשר לגבי אנרגיה מתחדשת. אסטרטגיות לאומיות ותוכניות צמיחה רבות שיועדו להגדיל את השימוש באנרגיות מתחדשות בוצעו תחת ההנחה של עתודות נפט מידלדלות ויקרות. למרות שמחירי הנפט הנמוכים משנים את הערך של אנרגיות מתחדשות ומדינות עלולות להשתכנע להעריך מחדש את האסטרטגיות שלהן, שתי מגמות ממשיכות לתמוך ולהעדיף אנרגיות מתחדשות: הראשונה, ההתקדמות הטכנולוגית הנמשכת והפחתה בעלויות של מקורות מתחדשים כמו אנרגיה סולארית ורוח ביבשה השומרים מקורות אנרגיה אלה תחרותיים; השנייה, ההתחייבויות שנטלו על עצמן מדינות מפותחות ומתפתחות לקצץ בפליטות ה- ²CO במהלך ועידת האקלים האחרונה בפריס, מה שדורש מהן תמהיל אנרגיה מאוזן הכולל אנרגיות מתחדשות.

אנו נכנסים לעידן של נפט זול יותר הצפוי להימשך בעתיד הנראה לעין. למעשה, הכוח המפריע של נפט וגז לא קונבנציונאליים גרם לעולם להסיר את החשש שלו לגבי “מחירי שיא לנפט.” ההתמקדות היא כבר לא על הידלדלות הדלק הפוסילי בעתיד הנראה לעין, אלא דווקא מי ישלוט בעתיד שלו ואיך ומתי העולם יבצע מעבר מדלקי המאובנים. ההשפעה של כוח משבש זה על רווחי החברות המפיקות נפט, ואלו הצורכות אותו, צפויה להיות ניכרת ובת קיימא. מנהיגים לא רק של עסקים, אלא גם של מדינות, מוכרחים לפעול כעת ולעשות את המיטב של מה שבקרוב ייחשב כדרכי פעולה חדשות.

Harvard Business Review