לאחרונה מצאו את עצמם שלושת הבנקים הלאומיים למסחר, חקלאות ופיתוח בסין במצב ביש, משום שכמה מההלוואות היותר גדולות שהעניקו להגברת תפוקת הנפט מהים נתקלו בקשיים בשל בעיות פוליטיות וכלכליות במדינות הלקוחות. בגלל נפילת מחירי הנפט הגולמי, מלווים כגון 'בנק סין לפיתוח' (CBD) ו'אקסים בנק' מבזבזים עוד ועוד כסף, כמו בבור ללא תחתית.
אחרי עשור של ניסיונות לצמצם כמה שיותר את ההפרעות לאספקה המקומית באמצעות ייבוא מחו"ל, דבקה בייג'ין בשתי טכניקות השקעה שונות. באחת, מדיניות בנקים עם כיסים עמוקים החליפה חובות בענף התשתיות, בתמורה למשלוחי ייצוא של נפט גולמי שיגיעו לסין היישר מן היצרניות במדינות הלקוחות, כמעט באופן בלעדי. בשנייה, חברות הנפט בבעלות המדינה מימנו השקעות הפקה וקידוח בים.
עד 2015 הסידורים האלה הניבו כ-2.2 מיליון חביות נפט גולמי ביום, מה שהפחית באופן משמעותי את מידת הפגיעות של סין. אבל צניחת מחירי הנפט "סיבכה את המצב", כפי שמציין מכון אוקספורד ללימודי אנרגיה בדוח חד-משמעי שיצא בדצמבר. בוונצואלה, הנתונה במשבר, התפוקה ירדה משמעותית. אקוודור, שהחברה הלאומית שלה 'פטרו-אקוודור' מייצרת סוג של נפט גולמי שבתי הזיקוק בסין נמנעים ממנו בדרך כלל, מתקשה לשמור על רמות התפוקה שסוכמו. ובמדינות שבהן סין עצמה משקיעה בקידוחים ימיים יש לא מעט גורמים שמאיימים על התפוקה שאמורה להיות ההכנסה אשר תכסה את החוב. לדוגמה, הירידה ברווחים מנפט במדינות אחרות כגון עיראק ואנגולה, וגם הקיצוץ של אופ"ק שתורם את חלקו.
ויש גם הלוואות אחרות, כאלה שמיועדות לתשתיות כתמיכה במיזם "חגורה אחת, דרך אחת". מטרת המיזם, שנחשף ב-2013 היא אסטרטגיית פיתוח המתמקדת בשת"פ בין מדינות, בעיקר בין סין לשאר אירו-אסיה ולה שני מרכיבים עיקריים- קרקעי וימי. לפי פרנסיס פוקויאמה, "הפרויקט נועד להגדיל את רמות הצריכה והתפוקה התעשייתית מחוץ לסין. במקום לייצא חומרי גלם, סין מעוניינת להעביר את התעשייה הכבדה שלה למדינות מפותחות פחות, ובאופן זה להפוך אותן לעשירות יותר, ולהגביר את הביקוש למוצרים סיניים". גם במיזם הזה מתחילה להתעורר הספקנות. בסוף ינואר השנה, חברת הדירוג FITCH הביעה חשש בקשר לפירעון ההלוואות הללו ואף ציינה את דירוג האשראי הנמוך של כמה מהמדינות הלוות. היעדר תמריצים מסחריים שיעמדו בבסיס המיזמים של 'חגורה אחת, דרך אחת' מביא לכך שכלל לא בטוח אם ההכנסות העתידיות יספיקו לכסות את התשלומים למלווים הסינים.
אבל עם כל כך הרבה הון בסיכון, סין לא ממש יכולה לסגת כעת. "אחרי שהשקיעה כל כך הרבה, לבייג'ין יש אפשרויות ספורות בלבד להמשיך ולתמוך במדינות האלו במטרה לשמור על רמה של תפוקת הנפט, וכן שתבטיח החזר הלוואות ותפוקת הון", כך לפי מכון המחקר באוקסופורד.
ברזיל היא דוגמה טובה. באפריל 2016, לבנק סין לפיתוח היו מעט מאוד בררות והוא נאלץ להסכים להלוואה חדשה בשווי עשרה מיליארד דולר ל'פטרובראס', מוכת השחיתות ונטולת המזומנים, אחרי האוברטורה שלה.
הגברת האספקה הברזילאית
סין אולי לא התכוונה לשפוך כל כך הרבה כסף על ברזיל, אבל 'פטרובראס' לפחות מספקת את הכמויות כמוסכם. במחצית הראשונה של 2016, משלוחי ייבוא מברזיל הגיעו ל-340 אלף חביות ביום, עלייה של 130 אלף ח/י מהמחצית הראשונה של 2015, כך לפי מידע מרשויות המכס של סין. וכפיצוי על מחירי נפט נמוכים יותר ברחבי העולם, ברזיל הגבירה לאחרונה את כמות המשלוחים לסין.
חרף חוסר הוודאות, שהולך וגובר, בקשר לערך הלוואות הנפט, הבנקים הסיניים דווקא לא נוקטים מדיניות של הידוק חגורה. למשל, הם ממשיכים לממן מיזם גדול באיראן שלפי התקשורת האיראנית, יושקעו בו 1.3 מיליארד דולר לחידוש בית הזיקוק אבדן בדרום מערב המדינה וכן עוד 1.7 מיליארד, הלוואה שתהיה זמינה עוד השנה. רוב העבודה באבדן, בית הזיקוק הוותיק ביותר באיראן, שהקיבולת הנוכחית שלו עומדת על 350 אלף חביות ביום, תיעשה בעיקר בידי 'סינופק' (תאגיד הדלק והכימיקלים של סין).
חיבוק דוב לוונצואלה
חרף כישלונה של ונצואלה לעמוד בהתחייבויות החוזיות שלה, נראה כי סין נכונה להמשיך את המעורבות המסוכנת שלה בתעשיית הנפט של המדינה. באמצע פברואר הסכימה סין ללא פחות מ-22 עסקאות, שלדברי הנשיא ניקולס מדורו, יעלו כ-2.7 מיליארד דולר. עסקאות אלה כוללות חוזה להגברת תפוקת נפט גולמי כבד בפטרולאו סינובנזה, פיתוח של פטרוזומאנו לנפט ולגז וכן פרויקט ניסיוני לבחינת באר חדשה כחלק ממיזם פטרוריקה.
בנק סין לפיתוח יממן את כל התוכניות האלה. מדורו אמנם אפיין את העסקאות כ"מבשרות את ההתאוששות הכלכלית של המדינה", אולם נראה שהמחיר הוא שסין עכשיו לופתת ממש את תעשיית הנפט של ונצואלה. בינתיים, תנאי ההלוואות לוונצואלה הולכים ומידרדרים מיום ליום. החברה PdV, שמחזיקה המדינה, מפגרת כבר חודשים בלוח הזמנים שנקבע למשלוחים.
בשורה התחתונה, מסתמן שאם מחירי הנפט הגולמי לא יעלו, יותר ויותר הלוואות הנפט של סין מתבררות כהימורים גרועים. לפי מכון המחקר באוקספורד, בסופו של דבר "חרף המיליארדים שהושקעו בשוקי הנפט העולמיים, סין מסתמכת על רוסיה, ערב הסעודית, עיראק, אנגולה, עומאן ואיראן שמספקות שני שלישים מייבוא הנפט שלה".
סין קיבלה לפחות ערך מסוים ממפולת האשראי הזאת. משום שהיא רכשה גם נכסים במגזר הקידוח וההפקה – בעיקר ברוסיה, עיראק, איראן ואנגולה – במקום סתם לקנות נפט, היא כעת מפיקה חלק מהנפט שהיא מייבאת מהים.