הנגיף וההון האנושי

מה היו הממצאים המרכזיים של הסקר שערכת?

באופן לא מפתיע, סדרי העדיפויות במזרח התיכון התמקדו בנצילות ובבקרת עלויות גם במגזר ההולכה וגם במגזר הקידוח וכך גם בחברות השירותים והתפעול של נפט וגז. החברות עדיין מושפעות ממחירי נפט נמוכים של השנה שעברה ועדיין מסתגלות למצב וזה נכון לגבי ההשלכות בכל רחבי העולם.

חברות נפט בינלאומיות למשל, חברת הנפט של אבו דאבי, כפי שמופיע באתר האינטרנט שלה, הן סבורות שממילא לא יוכלו לשלוט במחירי הנפט, אבל כן בעלויות התפעול. כל חברות הנפט הבינלאומיות וענפי השירותים מתמקדים בזה. תחום אחר שמקבל פוקוס הוא הנעת העובדים, לאור ההשלכות של המגפה והעבודה מהבית.

היבט מעניין נוסף שנראה ברחבי העולם וגם כאן באזור הוא רווחת העובד, בעיקר מהבחינה המנטלית. זה לא מפתיע, בגלל המתח הגובר והעובדה שאנשים זמינים לעבודה מסביב לשעון וכולי ואף ביתר שאת, כשכולם עובדים מהבית. אבל די הופתעתי שהנושא הזה הגיע למקום שני בסדר העדיפויות , גם בקרב חברות באזור. זה די מפתיע, משום שבכל הקשור לבריאות הנפש, הנושא מצוי בראש סדר העדיפויות בעיקר באמריקה הצפונית ובאירופה ופחות באזור הזה ובכל זאת, קיבלנו הרבה בקשות לבחון את רווחת העובד כקונספט, כנושא שחברות באמת רוצות להתייחס אליו בכובד ראש ב-2021. מעניין לראות שכששאלנו כמה חברות פעלו ממש מבחינת מדיניות ותוכניות בנושא של רווחה, רק 23 אחוזים מהן עשו זאת. ואז עולה נושא אחר שהופיע גם הוא בראש סדר העדיפויות, אם כי קצת פחות באזור שלנו והוא גיוון והכלה והשתלבות (Inclusion).

היבט מעניין שנראה ברחבי העולם וגם כאן הוא רווחת העובד, בעיקר מהבחינה המנטלית. זה לא מפתיע, בגלל המתח הגובר והזמינות מסביב לשעון וביתר שאת, כשכולם עובדים מהבית

היו תוצאות מפתיעות?

כן. הנקודה השנייה והפוקוס העיקרי השני של הסקר סבבו סביב גמישות בעבודה, סביב השאלה אם החברות הללו ציפו שהמצב ישנה את אופן העבודה וכן אם מדובר בתחום שלטווח הארוך יעלה בסדר העדיפויות של הארגון. בטווח רחב יותר של התוצאות, רק חמישים אחוזים אומרים שיטמיעו עקרונות של גמישות בהיקף גדול יותר ממה שהיה לפני המגפה וזה קורה מעכשיו והלאה. מדובר בחמישים אחוז כאן באזור שלנו, לעומת שבעים אחוז ברחבי העולם. בחברות נפט וגז ברחבי העולם המגפה היוותה זרז לשינוי משום שהמגזר עדיין עבד בצורת עבודה מסורתית מאוד, הן בשווקים מתפתחים והן בשווקים המפותחים. זה היה אחד התחומים שבהם החברות הללו היו בפיגור יחסית למגזר הטכנולוגיה ואחרים.

לדעתך, למה יש פחות פתיחות לעבודה גמישה בטווח הארוך?

גם ברחבי העולם וגם באזור, התשובה הייתה "למנהיגים ולמנהלים שלנו אין הגישה הנכונה או הכישורים הנדרשים לנהל אוכלוסייה שעובדת מרחוק ובצורה גמישה". זו אחת הסיבות המרכזיות שפרקטיקות כאלו לא יוטמעו בהיקף רחב.

באזור עלינו על עוד סוגייה שדווקא לא ראינו במקומות אחרים – לדעתם של רוב הנשאלים, החוקים והממשלים במדינות האזור הם אלו שעומדים בדרכן של פרקטיקות עבודה גמישות. בסופו של דבר, מאחר שמחצית מהאוכלוסייה לא מסוגלת לנהל 'עבודה גמישה', אף אחד לא יעבוד בצורה כזאת. 76 אחוזים אמרו שזו הסיבה שבעתיד לא יוטמעו שיטות עבודה גמישות. ברחבי העולם, רק שלושים אחוז מהחברות הזכירו את זה.

לדעתם של רוב הנשאלים, החוקים והממשלים במדינות האזור הם אלו שעומדים בדרכן של פרקטיקות עבודה גמישות

ומה בקשר לפיטורים וצמצום מצבת כוח האדם?

כארבעים אחוז מהחברות באזור סיפרו שצמצמו את מצבת כוח האדם שלהן ואף מתכננות קיצוצים נוספים. אבל כחמישים אחוז מהחברות הנשאלות כאן מגיעות מענפי השירותים והקידוח של השוק.

מה המסקנה הכי בולטת שלך מכל הדאטה שאספת, במבט כולל על האזור?

המגפה הייתה זרז לשינוי רחב יותר ולאזור הזה לא קל עם שינויים. שינוי דורש השקעה וכיום יש פחות כסף בשבילו. חברות מנסות לאזן את הדחף לנצילות ובקרת עלויות ואת הצורך להשקיע בהכשרות, פיתוח וסוגים אחרים של תשתיות, שינויים חברתיים וכולי, כדי להתכונן ל'נורמלי החדש'. זה דבר שלמגזר הנפט והגז באזור הזה קשה לעשות, אבל זה באופן כללי המצב בכל המגזר הזה ברחבי העולם.