הסכרים הקטנים בנהר האמזונס מעמידים בסכנה את תנאי המחייה של ילידי המקום

scidev.net/ רודריגו דה אוליביירה אנדרדה

סכרים קטנים המשמשים לייצור חשמל הידרואלקטרי הוקמו על נהר האמזונס ובשנים האחרונות הדבר נעשה ללא התחשבות בהשפעות המזיקות שלהם על מערכת הנהרות, כולל פגיעה בפרנסה והמחייה של ילידי המקום מספר הסכרים הכפיל את עצמו פי חמישה. על מנת לצמצם את הנזק נדרשות הערכות סביבתיות הנסמכות על הוכחות וראיות. לעת עתה, היקף הנזק לא ידוע וזאת בגלל מדיניות ואמצעי תכנון חסרים. אלו המסקנות של צוות החוקרים שניתח את ההשפעות של סכרים קטנים באגן האמזונס, מערכת הנהרות הגדולה והמורכבת ביותר בכדור הארץ. מיזמי הסכרים הקטנים האלה מסכנים את תפקודי המערכת האקולוגית, את המגוון הביולוגי, וכן את תנאי המחיה של בני המקום והקהילות המסורתיות התלויות בדיג.

הצוות ניתח את הדוחות לרישוי סביבתי המתייחסים למיזמי סכרים קטנים לייצור חשמל הידרואלקטרי בנהר הקופרי (הזורם במזרח אגן האמזונס) – יובל של נהר טפאחוס. הם גילו שלמדינה אין תכניות או כלים המסוגלים להעריך נכונה את ההשפעות הסביבתיות והחברתיות הפוטנציאליות הקשורות להרחבת מיזמי הסכרים הקטנים באמזונס.

ליקויים אלה מעוררים קושי לגבות את הליך קבלת ההחלטות ולייצר מדיניות שתגן על זכויות האדם והסביבה, כך מזהירים עורכי המחקר שפורסם באנרג’י פוליסי.

למרות זאת, בגלל תמריצים ומדיניות רגולטורית מספר הסכרים גדל פי חמישה במספר הסכרים הקטנים בעשרים השנים האחרונות בברזיל, עם 87 סכרים הפועלים כיום ו-256 הרשומים באגן האמזונס.

האגן של נהר טפאחוס נמצא באזור פחות ידוע שבו יש מאגר משמעותי של מגוון ביולוגי, הנמצא בסיכון בשל פעילות האדם ונחשב כאחד האזורים החשובים ביותר של האמזונס בכל הנוגע למגוון וריכוז של מיני דגים וציפורים.

גבר משבט מונדורוקו מתכונן להפגנה נגד בנייה של עוד סכר בכוונה לכתוב באמצעות אבנים על גדת הנהר ‘ישוחרר טפאחוס’. התמונה צולמה ב-2014 ומאז מספר הסכרים הבעייתים רק עלה. מקור: מאריו טמה / גטי אימג’ז

על אף שאומדני הפגיעה בסביבה מעריכים את הפגיעה של הקמת סכרים קטנים על אוכלוסיית הדגים, הם לא מצליחים לדווח על ההשלכות החברתיות של השפעות אלה על מלאי הדגה עבור קהילות מקומיות ומסורתיות הנמצאות בסמוך

בנהר קופארי מתוכננים שמונה מיזמים הידרואלקטריים: ארבעה סכרים הידרואלקטריים קטנים בחלק המזרחי ושלושה אחרים, בתוספת סכר גדול יותר, בצד המערבי. צפוי שמערכות אלה יציפו שטח של 20 קמ”ר וייצרו 157.5  מגה-וואט עבור שלוש רשויות מקומיות. אולם, אין עדיין תאריך יעד לתחילת הבנייה, משום שהמיזם תלוי ועומד באישורן של רשויות הסביבה.

חוקרים טוענים שלמרות ההפקה של שתי דו”חות העוסקים בהערכת הפגיעה בסביבה  (EIAs) במהלך תהליך רישוי המיזם, הם התעלמו מההשפעה המדורגת (cascade effect) של ההקמה של תחנות כוח הידרואלקטריות קטנות באזור זה, המוגדרת כשרשרת אירועים בלתי נמנעת ולפעמים לא צפויה הנגרמת עקב פעולה המשפיעה על המערכת.

דו”חות הערכת הפגיעה בסביבה הם אמצעי מנע שמשתמשים בהם על מנת להבטיח שהשפעות אפשריות של מיזם העלולות לגרום לנזק סביבתי ייבדקו, ושבתהליך אישור המיזם יילקחו בחשבון השפעות אלה.

סימון אטייד, ביולוגית במרכז הלימודים של אמריקה הלטינית באוניברסיטת פלורידה, בארה”ב, ועורכת בכירה של המחקר, אמרה: “אומדני הפגיעה בסביבה לא העריכו את ההשפעות  על היער הלאומי טפאחוס, שטח פדראלי מוגן המשתרע על פני 5.5 מיליון דונם, שמחזיקות בו קהילות מסורתיות היושבות בשפת הנהר, המארחות בשטחן מגוון עשיר של דגה, יונקים וציפורים”.

“על אף שאומדני הפגיעה בסביבה מעריכים את הפגיעה של הקמת סכרים קטנים על אוכלוסיית הדגים, הם לא מצליחים לדווח על ההשלכות החברתיות של השפעות אלה על מלאי הדגה עבור קהילות מקומיות ומסורתיות הנמצאות בסמוך. במובן זה, תהליך הרישוי עבור מערכת הסכרים קופרי סותרת את המדיניות הלאומית של ברזיל וכן את הבריתות הבינלאומיות להגנה על זכויות האדם”.

מריה הלנה לופז, ביוכימאית במכון למדעי הביולוגיה באוניברסיטה הפדראלית של פארה בברזיל, מאמינה שהפגיעה של קופרי לא תהיה מוגבלת לאזור זה בלבד. “עלולות להיות לכך השלכות לאורך כל נהרות האמזונס”, היא אמרה.

לופז ציינה שמספר מחקרים מראים שסכרים עלולים להגביר את הריכוז של מתכות רעילות כמו כספית, ולהדביק במחלות את הדגה שיכולה לנדוד לאורך מיילים רבים ולפגוע באוכלוסיות הצורכות אותם.

“אנחנו לא יודעים בדיוק מה תהיה ההשפעה של כל היוזמות הללו על אגן האמזונס, ועם זאת חייבים לקבל החלטות חשובות. זה מפחיד”, היא אמרה. “אם מקבלי ההחלטות רוצים להפוך מחקרים אלה לכלים שימושיים באמת, הם מוכרחים לאמץ השקפה הרואה את ההשפעות המצטברות של מיזמי תשתית אלה על מערכת נהר האמזונס כולה”.

לא רק הקטנים

גם הסכרים הגדולים מציבים סכנות משמעותיות לבתי הגידול של האמזונס, בעלי החיים ובני האדם כאחד. לפי מחקר שהגיע לידי ‘הגארדיאן’ בתחילת נובמבר השנה, המהנדסים של סכר הענק ‘בלו מונטה’ שבצפון ברזיל, לא השכילו לצפות את ההשפעה של המחסור במים על סכר פימנטל שבבלו מונטה, שנסגר והפך למחסום. הדבר אילץ את המפעילים לבחור בין החלשה מבנית של מחסום צמוד קרקע המשתרע על פני 14 קילומטר והעתקה של מי המאגר, לבין סכר על נהר שינגו, ביתן של קהילות ילידיות, כפרי דייגים ושל כמה מהזנים הנכחדים בעולם. בנהר שינגו ירד מפלס המים בשבועות האחרונים, מה שחשף לסכנה אזור שלם בסכר פימנטל, וכעת הוא מופרד מהמחסום שנמצא ברוב הטורבינות וחשוף לגלים שלעתים נגרמים בסופות טרופיות והרוחות שנושבות בעוצמה במאגר.