מי תיאר לעצמו בתחילת שנות האלפיים שבתוך שני עשורים, ברזיל הנחשלת תשאב יותר נפט מאשר המפיקות החזקות, מקסיקו וונצואלה? אבל בשנה שעברה זה בדיוק מה שקרה, הן בזכות העלייה בתפוקה, והן בזכות הירידה בתפוקה של האחרות. השינוי במצב של כל אחת מהמדינות משקף איך שהפטרו-פוליטיקה ההפכפכה של האזור וכמובן, קצת מזל גיאולוגי, עיצבו את הנוף ויקבעו את עתידו.
כיום ונצואלה היא הדוגמה המובהקת לפוליטיקת נפט שעלתה על שרטון. לפני עשרים שנה היא יצאה לדרך חדשה ופתחה את העתודות הנרחבות של 'אורינוקו' להשקעות פרטיות זרות. המזומנים החלו לזרום והתפוקה האמירה, יותר ממיליון חביות ליום נוספו לתפוקה, שהגיעה לשיא, 3.3 מיליון חביות ביום, שכמותו לא נראה מאז תחילת שנות האלפיים. נראה היה שהמדינה תובעת מחדש את מקומה בקרב מעצמות הנפט העולמיות. ואז הגיעה ההלאמה של הוגו צ'אבס ב-2007 ואחריה אחיזת החנק של המדינה בתעשייה. חברות זרות שלהן דריסת רגל בעתודות הרבות העניקו לוונצואלה תדמית של פתיחות ולזמן מה, גם מחירי נפט גבוהים עיכבו ירידה תלולה בתפוקה.
בשנת 2014 צלילת המחירים חשפה חולשה קיצונית. מתחילת 2015 תפוקת הנפט צנחה ב-0.6 מיליון ל-2.1 מיליון, כך לפי מספרים שמסרה לאופ"ק. אין הרבה תקווה לשינוי בקרוב. המשבר הכלכלי במדינה הביא לצמצום הכלכלה ב-25 אחוזים בשלוש השנים האחרונות וערכו של הבוליבר (המטבע המקומי) קוצץ. נדרשות רפורמות כלכליות עמוקות בכדי לחלץ את המדינה מהמיתון, אבל הנשיא ניקולס מאדורו מעוניין דווקא לחכות לגלגל הצלה בדמות מחירי דלק טובים יותר.
מאמצי האופוזיציה להדיח את הנשיא לפני הבחירות שהעלו חרס. הניהול הכושל מייבש את התעשייה מהשקעות הכרחיות כל כך וההשקעות בתשתיות פשוט התפוגגו, והותירו את הצינורות, השידרוגים, בתי הזיקוק, הנמלים ומתקנים נוספים אחרים בתפקוד נמוך בהרבה מכושרם. אלפי בארות בשדות ותיקים נסגרו לגמרי. יש התקדמות מעטה בפרויקטים החדשים של נפט כבד ברצועת הנפט אורינוקו, פרויקטים שאותם מנהלת PDVSA שבבעלות המדינה והם הכרחיים לשיקום התפוקה. גם אם יתחוללו שינויים גורפים במדיניות, תעשיית הנפט במדינה היא עדיין פרויקט שייקח שנים לשקם.
זו הסיבה שכל מי שתומך ברפורמות פוטנציאליות ומחכה לתורו בוונצואלה נושא עיניים לפתיחת השוק במקסיקו. בעקבות עשור של צניחה בתפוקה, אנריקה פנייה נייטו השיק רפורמות שאפתניות כבר ב-2014. מהות המהלך היא לשנות מהיסוד את עסקי הנפט והגז במקסיקו, כך שכל פינה בתעשייה תהיה פתוחה להשקעות חיצוניות, לראשונה זה כמעט שמונים שנה. עד כה ערכה המדינה מספר מכרזים. הרפורמות במגזר ההפקה התחילו ברגל שמאל, כשסבב הענקת הרישיונות הראשון הניב זכייה בשני מכרזים בלבד ל-14 בלוקים.
אבל מאז, הרפורמרים הסתגלו והמאמצים נושאים פרי. עשרות חברות זרות ומקומיות הכניסו למגזר הנפט של מקסיקו מיליארדי דולרים בהשקעות פוטנציאליות והבטחות לקדוח. הבארות הראשונות הן הצלחה מסחררת. קונסורציום בהובלת טאלוס-אנרג'י חשף כשני מיליארד חביות במים הרדודים של שדה 'סאמה' בתחילת השנה, באזור ש'פמקס' החברה שמנהלת המדינה, נטשה שנים קודם לכן. הגילוי היה הוכחה של תומכי הרפורמות שטענו כי נדרשים משקיעים פרטיים על מנת להכניס לא רק הון וטכנולוגיה חדשים, אלא גם רעיונות טובים יותר לשדות הנפט של מקסיקו.
עם זאת, הגברת התפוקה היא עדיין פרויקט לטווח ארוך. גם בתרחישים האופטימיים ביותר, לא נראה התאוששות בחמש השנים הקרובות ולא נגיע לשלושה מיליון חביות ביום אלא בעוד יותר מעשור. זאת בהנחה שתהליך הרפורמות לא ייעצר במקרה שהפוליטיקה שמונעת ממשאבים ולאומנות תחזור לקדמת הבמה. שש שנות כהונתו של פנייה נייטו יסתיימו ב-2018 ואיתו יעזוב רוב הצוות של הרפורמרים שחיו ונשמו את התהליך זה.
כדור הבדולח של הפוליטיקה
עתיד הרפורמות יישאר ביד הממשל הבא, מה שמותיר בעיקר סימני שאלה. ייתכן שהוא יתמוך בהשקעות ויטול את שרביט הרפורמות באותה התלהבות כמו הצוות של נייטו. הקואליציה החזקה הצליחה לעגן את פתיחת שוק האנרגיה בחוקה, כך שלא צפוי שינוי של 180 מעלות בסוגיה זו. עם זאת, הממשל הבא יכול לעשות הרבה על מנת לחתור תחת התהליך, שמצוי עדיין בחיתוליו. ממשל עתידי עשוי לנסות לפתוח מחדש מו"מ על תנאים פיסקליים ולהחזיר ל'פמקס' את מעמד הבכורה שלה במגזר ההפקה, כמו למשל על ידי דרישה מהחברה הלאומית לנפט לקבל על עצמה תפעול של כל הפרויקטים העתידיים במים עמוקים, או להאט את הקצב של חלוקת הזיכיונות. לעת עתה, יש אופטימיות זהירה בקרב המשקיעים הראשונים ברפורמות של מקסיקו – 80 מיליארד דולר הושקעו והם ירדו לטמיון אם יהיה שינוי. אבל הסיכון קיים.
ירידה של 25 אחוזים בתפוקת הנפט מתחילת 2015
גם בברזיל הגורל נתון לכיוון הרוח המנשבת בפוליטיקה. פתיחה רחבה של סקטור הנפט כללה את ההפרטה החלקית של 'פטרובראס' שבבעלות המדינה. ההפרטה הובילה לגילוי עתודות של מרבצי נפט מתחת לשכבות מלח, אבל אחריה הגיע הריטואל הצפוי באזור. ברגע שעלו מחירי הנפט, הממשלים של לולה דה סילבה ושל דילמה רוסף הידקו את אחיזת המדינה בפיתוח, חנקו השקעות ותכנית שאפתנית לנצל את התגליות. גם שערוריית השחיתות שנחשפה עשתה את שלה.
הפיתוח של ברזיל, שהתקדם לאט מהמתוכנן, נחשב עדיין הצלחה בהשוואה לפיתוחים אחרים באזור. תפוקת הנפט עלתה מ-0.5 מיליון חביות ביום מאז 2010 ל-2.6 מיליון, בעיקר בזכות התגליות מתחת למלח. עם זאת, השנים האחרונות משקפות החמצה גדולה מאוד של הזדמנות בברזיל. הנשיא הנוכחי, מישל טמר ביטל הרבה מהתקנות שבעבר הרתיעו משקיעים פרטיים. 'פטרובראס' כבר לא נדרשת להפעיל את כל הפרויקטים החדשים, יש הקלות בחוקים המקומיים והכרזה על סבב זיכיונות חדש.
לפטרו-פוליטיקה ההפכפכה של האזור מחיר גבוה. ב-2006, אמריקה הלטינית כולה הפיקה 11 מיליון חביות ביום, מיליון חביות יותר מארה"ב וקנדה גם יחד בשעתו. כעבור עשור, התפוקה שלה צללה אל מתחת ל-10 מיליון וארה"ב וקנדה, שהן אבן שואבת להשקעות בתעשייה, מפיקות בסביבות 17 מיליון ח/י. למצב הזה אין שום קשר למה ששוכן מתחת לאדמה (העתודות של אמריקה הלטינית הן ברמה עולמית) והרבה מאוד קשר למה שמתרחש דווקא מעליה. רבים באזור תוהים מה יכול היה לקרות. עם בחירות קריטיות בשנה הקרובה, לאזור יש סיכוי להפסיק את מעגל ההרס העצמי של לאומנות נפט.