החלטת הממשלה ממרץ 2022 לסגור את התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה תוך עשור, כולל בתי הזיקוק, מתגלה כשגיאה אסטרטגית חמורה שתפגע בכלכלת ישראל ובביטחון האנרגטי שלה. ההחלטה, שהתקבלה ביוזמת המועצה הלאומית לכלכלה, לא רק שחסרה לוחות זמנים מחייבים, תקציב מוגדר ומנגנון פיקוח אפקטיבי, אלא גם מתעלמת מהתמורות הדרמטיות המתרחשות בשוק האנרגיה העולמי. החלופות המוצעות, כמו הקמת חוות מכלים ומאגרי חירום במקומות אחרים, נותרו על הנייר בלבד והן מהות פתרון חלקי בלבד לחוסן האנרגטי של ישראל.
המציאות הגלובלית מציבה בפנינו פרדוקס מרתק שמחייב חשיבה מחודשת. למרות ההצהרות שהעולם כולו עובר מהפכה ירוקה ומאמץ אנרגיות מתחדשות בקצב מואץ, הביקוש לתוצרים פטרוכימיים דווקא גדל באופן משמעותי. הסיבה לכך פשוטה אך מפתיעה: טורבינות רוח, פאנלים סולאריים, סוללות מתקדמות לרכבים חשמליים ומערכות אגירת אנרגיה כולם זקוקים לחומרים מתקדמים המיוצרים אך ורק בתעשייה הפטרוכימית. פולימרים מהונדסים, סיבי פחמן מתקדמים, חומרים מרוכבים וכימיקלים מיוחדים הם למעשה אבני היסוד של המהפכה הירוקה. ללא תעשייה פטרוכימית מתקדמת, פשוט אי אפשר לייצר את הטכנולוגיות הנקיות של המחר.
נתונים עדכניים מחברת S&P Global Commodity Insights חושפים תמונה מפתיעה עוד יותר. שלושה מגזרים מרכזיים מובילים את המהפכה האנרגטית העולמית, ובהם תחבורה חשמלית, בנייה ירוקה ואנרגיה מתחדשת לייצור חשמל. כל אחד מהמגזרים הללו דורש כמויות עצומות וגדלות של תוצרים פטרוכימיים מתקדמים. התחזיות המקצועיות מצביעות על כך שעד שנת 2050, חלקם של כימיקלים נגזרי פחמימנים בתמהיל האנרגיה העולמי צפוי לזנק מ-15% כיום ל-25% לפחות. זהו גידול דרמטי שמשנה לחלוטין את כללי המשחק ומחייב אותנו להתבונן מחדש על תפקידה של התעשייה הפטרוכימית בעתיד.
המשמעות עבור מדינת ישראל ברורה וחד משמעית. בעידן של אי ודאות גיאופוליטית גוברת, מתיחויות ביטחוניות מתמשכות ואיומים על שרשרת האספקה הגלובלית, סגירת התעשייה הפטרוכימית המקומית תהפוך אותנו לתלויים לחלוטין ביבוא. ישראל, כאי אנרגטי מבודד שאינו מחובר לרשתות אנרגיה בינלאומיות, פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על יכולות ייצור קריטיות אלו. המלחמה האחרונה עם איראן הוכיחה בצורה הברורה ביותר עד כמה חיוני הביטחון האנרגטי שלנו, וכיצד תלות מוחלטת ביבוא עלולה להפוך במהירות לנקודת תורפה אסטרטגית מסוכנת. עוד חשוב להדגיש כי המשך הפעלת בית הזיקוק בחיפה היא קריטית לקיום תעשייה פטרוכמית בישראל כמו גם ליכולתנו לייצר בעתיד מימן ודלקים מתקדמים שחיוניים לשוק האזרחי והבטחוני.
במקום הכוונה לסגור את בתי הזיקוק בחיפה, עלינו לחשוב באופן יצירתי כיצד להתאימם לעידן החדש ואיך להפוך אותם למנוע צמיחה. מדובר בהזדמנות היסטורית לפתח טכנולוגיות נקיות יותר, לייצר חומרים חדשניים למהפכה הירוקה ולמצב את ישראל כשחקנית מובילה בתחום החומרים המתקדמים. תעשייה פטרוכימית מודרנית ומתקדמת יכולה להיות מנוע צמיחה כלכלי משמעותי, לספק אלפי מקומות עבודה איכותיים ולתרום מיליארדים לתוצר המקומי, תוך עמידה בסטנדרטים הסביבתיים המחמירים ביותר.
הזמן לחשיבה אסטרטגית מחודשת הגיע. החלטת הממשלה מ-2022 התבססה על הנחות יסוד שכבר אינן רלוונטיות למציאות המשתנה. התמורות הגלובליות המהירות, המציאות הביטחונית המורכבת והצרכים הכלכליים הדחופים של ישראל מחייבים אותנו לבחון מחדש ובאופן מעמיק את העתיד של התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. זו אינה שאלה של בחירה בינארית בין כלכלה לסביבה, אלא של מציאת האיזון החכם והנכון שיבטיח את עתידנו הכלכלי, הביטחוני והסביבתי גם יחד.