האמנה הסביבתית שרבים בעולם היללוה יכולה לרשום לזכותה הצלחה חדשה. ב-1974 מדענים גילו שפחמני כלורו-פלואורי ((CFCS, כימיקלים שמשמשים בתהליך הקירור וכחומרים הודפים במוצרים כמו ספריי לשיער, משחררים כלור לתוך הסטרטוספרה כאשר הם מתפרקים. תהליך זה מדלל את האוזון המגן על כדור הארץ מקרינה אולטרה-סגולה. ה-CFCS הם גם סוג של גזי חממה רבי עוצמה, הקולטים קרינה סולארית המוחזרת מפני כדור הארץ ובכך לוכדים חום באטמוספרה.
בתחילה, ההשלכות על שכבת האוזון עוררו דאגה. ב-1985 נתגלה מעל אנטרקטיקה חור פעור באוזון. שנתיים מאוחר יותר, מנהיגים מרחבי העולם פעלו בהחלטיות. הם חתמו על אמנת מונטריאול, לביטול הדרגתי בשימוש ב- CFCS שנועדה להגן על האוזון מפני פגיעה באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותו. ההסכם שאושרר על ידי 197 מדינות, מנע עד היום פליטות של יותר מ-135 מיליארד טון של פחמן דו חמצני, ומנע קריסה מוחלטת של שכבת האוזון באמצע המאה ומנקודה זאת החור באוזון יכול אפילו להיסגר.
כעת, ארצות הברית וסין מנסות לנצל את האמנה כדי לפתור בעיה דחופה אחרת שהיא בעצם תולדה של ההצלחה המקורית שלה. ברק אובמה ושי ג'ינפינג הם בין הנשיאים וראשי הממשלות שדחפו להסכם להרחבת אמנת מונטריאול במפגש ברואנדה באוקטובר 2016. כדי להימנע מ- CFCS, חברות השתמשו בפחמנים הידרו-פלואוריים (HFCS) מלאכותיים בקירור, מיזוג אוויר ובידוד. חומרים אלה לא מדלדלים את האוזון ומחזיקים מעמד באטמוספרה רק לזמן קצר. אולם, הם עדיין תורמים הרבה מאוד להתחממות הגלובלית. משך החיים האטמוספרי הממוצע של ה-HFCS המשמשים באופן המסחרי ביותר הוא 15 שנה או פחות. פחמן דו חמצני יכול להישאר באטמוספרה לתקופה של יותר מ-500 שנה. אך, בדומה ל- CFCS, HFCS גורמים אפקט חממה בעוצמה שנעה בין פי מאות לאלפים בהשוואה לפחמן דו חמצני בזמן שהייתם באטמוספרה. סך כל הפליטות עדיין נמוך יחסית, אבל הוא גדל ב-7-15% בשנה.
בקרה על פליטות של פחמן הידרו-פלואורי
אמריקה וסין, שתי המזהמות הגדולות בעולם הגיעו להסכם בנושא ב-2013, מה שסלל את הדרך לשיתוף פעולה להגבלת פליטות פחמן בוועידת האקלים בפריז, שם הסכימו מנהיגים לשמור על שיעור התחממות נמוך בהרבה מרמות קטסטרופליות.
הצמיחה הגדולה בביקוש למיזוג אוויר, שהיא תולדה של עיור, חשמל נגיש והמהפכה התעשייתית, היא הבעיה ואולי גם פתרון. במדינות גדולות וחמות יש צמיחה בשיעור שנתי של 10-15% במכירות יחידות מיזוג, שפירושן מחצית מכמות הפליטות של המרכולים הגדולים, למשל. גם חנויות המזון המהיר פולטות כמויות של הגז. לפי הערכה, עד סוף השנה תעשיית המזון המהיר של הודו תכפיל את עצמה בהשוואה לפני ארבע שנים. מתקני הקירור בעולם יפלטו בכמות המקבילה לפליטות של 8.8 ג'יגה טון של פחמן דו חמצני עד 2050 – רמה גבוהה כמעט כמו רמת השיא של CFCS בסוף שנות ה-80.
בבקשה, להתקדם
ארה"ב רוצה לפעול בנושא HFCS במהירות, כך שהפליטות יגיעו לשיאן ב-2021 ולאחר מכן ירדו; אחרי השיחות האחרונות בין אובמה ושי ג'ינפינג, סין מוכנה להתחייב להגיע לנקודת השיא עד 2023. ברזיל, אינדונזיה ומלזיה מעדיפות את 2025, והודו תומכת בתאריך מאוחר יותר, קרוב ל-2030. אך מדינות אפריקאיות ומדינות אי, המודאגות כבר משינוי האקלים, דוחקות להקדמת הלו"ז. יהיה אשר יהיה תאריך היעד, וכמה שלא יהיו הקיצוצים חדים, התכנית תדרוש מהמדינות העשירות לפעול מהר יותר, בזמן שיאפשרו למדינות העניות יותר זמן להסתגל.
ההסכם על ה-HFCS יועיל במהירות לאקלים. הסכם שאפתני שידרוש ממדינות לבטל בהדרגה את השימוש בחומרים מזהמים עד 2020, ימנע פליטות שוות ערך לפליטות של 100-200 מיליארד טון של פחמן דו חמצני עד 2050, מה שיספיק להוריד C°0.5 מהעלייה בטמפרטורות הממוצעות בעולם עד 2100. בהקשר זה, יעד מוסכם של מדיניות אקלים גלובלית, שיגביל את התחממות לפחות מ- C°2, יהיה משמעותי.
השאלה הגדולה היא באיזה תחליף להשתמש. מכיוון ש-HFCS שונים נותרים באטמוספרה, באורכי זמן שונים ויוצרים השפעות שונות על האטמוספרה, אפשרות אחת היא להחליף את אלה שאורך החיים שלהם קצר ביותר באלה המאריכים חיים. HFCS מסוימים שבדרך כלל מנוצלים לקירור והקפאה ניתן להחליף באחרים שהם בעלי פגיעה הרבה יותר קטנה בסביבה בשיעור של פחות מאלפית. ענקית האלקטרוניקה, Honeywell, כבר מייצרת יחידות מיזוג אוויר המכילות תחליפים פחות מזיקים.
תחליפים אפשריים אחרים כוללים איזובוטאן, פרופן ופרופילן, כל אחד מהם נמצא בטבע. פחמימנים אלה זולים ואינם רעילים, ויכולים לשמש כאמצעי צינון מבלי לגרום אותו נזק לשכבת האוזון. אפשרות נוספת היא אמוניה, שכבר קיימת במספר מערכות קירור תעשייתיות גדולות. אפילו פחמן דו חמצני יכול להיות בשימוש. מפתיע, כי זה הגז המושמץ, אבל אם נעמיד טון מול טון הוא מתחמם בטווח הקצר הרבה פחות מגזי חממה רבים אחרים. הוא מעורר דאגה רבה כי חלק הרבה יותר גדול ממנו משתחרר לאוויר והוא מסתובב באטמוספרה זמן רב יותר.
גורמים רשמיים המייצגים מדינות חמות מאוד, כמו כווית וסעודיה חוששים שתחליפים טבעיים אלה לא יהיו אפקטיביים. אבל יש סיבה טובה להתמקד במחקר ופיתוח שלהם, אומר דרו שינדל, מאוניברסיטת דיוק. ההשפעות שלהם על האטמוספרה כבר ידועות. אף אחד לא רוצה עוד תוצאות לא צפויות, כפי שהיה עם ההחלפה של CFCS ב-HFCS.
הדרך השלישית שבו הרחבת אמנת מונטריאול יכולה להועיל לסביבה היא ייצור מכשירי חשמל בעלי נצילות אנרגטית גבוהה יותר. חברות ינצלו ההזדמנות לייצר מכשירים יעילים יותר אנרגטית, מה שיביא ירידה בצריכת החשמל ומכאן לקיצוץ בפליטות הפחמן. זה קרה לאחר הסכם מונטריאול המקורי: מתקני קירור שנמכרו לאחר מכן היו ב-60% יעילים יותר מאלה שהוחלפו.
ההתייעלות בעקבות האמנה המקורית ניכרה פחות בעולם המתפתח, בשל שימוש מועט במכשירי חשמל. כל זה השתנה. בנקודות חמות כמו דלהי, מיזוג האוויר יכול להוות מחצית מסך צריכת החשמל ביום קיץ. הסכם לטיפול ב-HFCS יכול לזרז התייעלות שבלעדיה, אם ההתחממות הגלובלית תמשיך ללא הפוגה, עליית הביקוש למאווררים, מתקני קירור ומיזוג אוויר תגביר את השימוש בחשמל בעולם ב-80% בין 2010 ל-2100. שיטות קירור חסכוניות ימנעו גידול זה, שיכולות להיות לו השלכות בנושא שינוי האקלים, ולא חשוב סוג נוזל הקירור.