חלומות גז

"הגז הטבעי זול, מצוי בשפע, נקי והוא הדלק האידיאלי בשביל הודו", אומר שר הנפט והגז הטבעי. המדינה רוצה להפוך למשק המבוסס על גז טבעי ולהפיק תועלת כלכלית, סביבתית וחברתית.

דהרמנדרה פראדן, שר הנפט והגז ההודי, מספר כי הגז מהווה רק שבעה אחוזים מצריכת האנרגיה העיקרית של הודו. אך אם מחירי גז בעולם יישארו סבירים למשך תקופה ארוכה, ממשלת הודו מתעתדת לשלש את חלקו של הגז בתמהיל האנרגיה. "אנחנו רוצים להגיע לכעשרים אחוזים", הוא אומר בריאיון בלעדי לפטרוליום אקונומיסט.

"עלינו לאפשר לכולם גישה נוחה לאנרגיה," הוא אומר. "אנרגיה זולה, נקייה לתושבים, לתעשייה ולמגזר האנרגיה שלנו. הפחם אמנם לא הולך לשום מקום כרגע, אבל כדאי שנעצב מחדש את סל האנרגיה שלנו וניצור תכניות שיווקיות חדשות שיקדמו ויגדילו את צריכת הגז".

כיום מסתכם יבוא גז טבעי מונזל המגיע בעיקר מקטאר בכ-15 עד 20 מיליון טון בשנה, ותפוקת הגז המקומית שוות ערך לכ-30 מיליון טון בשנה, מה שמביא אותנו לשיעור כולל של 45-50 מיליון טון בשנה. לדברי פראדן, במסגרת הסכמים ארוכי טווח לאספקת LNG יתווספו כ-15 עד 20 מיליון טונות בשנה, מאוסטרליה, קנדה, ארצות הברית ומוזמביק. אולם לדברי השר, דרושים להודו עוד כ-20-30 מיליון טונות גז בשנה.

הצלחת המהלך תלויה בהתרחבות מהירה של שוקי הגז הקיימים, כגון תעשיות הדשנים והחשמל, ובהקמה של שווקים חדשים. תחבורה יבשתית, למשל, תעבור באופן הדרגתי מדיזל לגז. הממשלה רוצה לעודד שינוי דומה בנתיבי המים, כשהספינות יחלו להשתמש ב-LNG במקום בדלקים המסורתיים שמשמשים את ענף הספנות וכן יקלטו חלק מתובלת המטענים היבשתית וכך יביאו למעין איזון חדש של סל דלקי התחבורה, סל שיתרחק מהנפט ויתבסס יותר על גז.

אחיזה בשתי ידיים

מעבר לשוק האופניים הממונעים בגז שהולך וגדל, המעבר לגז נעשה בהול משום שהערים בהודו הן מהמזוהמות בעולם. בבירה, כלי רכב דו-גלגליים מייצרים 30% מהחומר החלקיקי (PM) הנמצא באוויר שנושמים תושביה, כך על פי מרכז המדע והסביבה (CSE) שבניו דלהי. אפילו המכוניות בעיר לא מייצרות כמות כזאת.

גם בפלחים אחרים במשק עובדים על אסטרטגיות המבוססות על גז ומתמודדות עם זיהום. הממשלה הציעה לספק גז זול לתחנת הכוח "בוואנה" של ניו דלהי שאינה מנוצלת במלואה, במטרה לעודד את הרשויות המקומיות להפחית ייצור חשמל מפחם. "אנחנו רוצים לבצע סינרגיה בין אנרגיה סולארית ואנרגיה המבוססת על גז," אומר פראדן, אך מדגיש שהמדינה לא מושכת ידיה מדלקים פוסיליים אחרים, שיישארו מקור לאנרגיה זולה, מאחר שהודו שואפת להרחיב את כושר הייצור שלה במסגרת השלב הראשוני של התכנית Make in India (יוזמה ממשלתית המעודדת חברות מקומיות וזרות לייצר את מוצריהן בהודו).

הגידול בצריכת הגז מתעכב בשל היעדר תשתית הולכת הדלק לתוך הודו ושינועו לצרכנים. מרכזי צריכה מעטים מחוברים לרשת וכל מסופי יבוא ה-LNG של המדינה ממוקמים בחוף המערבי. שלושה מסופים מוקמים בחוף המזרחי- בצ'נאי, קקינאדה, ודהמרה (עם פוטנציאל ייצור כולל של 29 מיליון טון לשנה), ומתוכננת הקמה של צינורות שיובילו את המוצר שעבר תהליך של גיוז לשווקים הצמאים בתוך הארץ. בנוסף, הממשלה מבקשת לייבא גז בצינור בכמויות גדולות והאפשרות היא צינור הגז טורקמניסטן- אפגניסטן- פקיסטן- הודו או צינור הגז הענק מרוסיה להודו שמעורר התלהבות בשתי המדינות.

תנאים ברורים

יחסים דיפלומטיים משופרים הם נדבך חשוב במאמץ להבטחת אספקת אנרגיה ארוכת טווח במחיר תחרותי, אומר פראדן. חברות הודיות רכשו כמעט 50 אחוז בשדה וונקור של רוזנפט, וממשלת רוסיה הוציאה למכירה עד עשרים אחוז מרוזנפט וגם לשם החברות ההודיות לוטשות עיניים. באיראן, קונסורציום הודי אחר נושא ונותן על פיתוח של מיזם הגז Farzad-B. לפי פראדן, גם אפריקה ואיחוד האמירויות הם יעדים אפשריים עבור השקעות בגיבוי ממלכתי במיזמי חיפוש והפקה.

לאור העובדה ש-75-80% מהיבוא של הודו מיועד לצורכי האנרגיה שלה, הגדלת הייצור המקומי של נפט וגז נמצא גבוה בסולם העדיפויות. ראש הממשלה קבע יעד להפחתת יבוא הנפט והגז בעשרה אחוזים לפחות עד 2022. הממשלה מקווה שתנאי רישוי לחיפוש והפקה פשוטים ושקופים יותר, ופטור ממחירים מפוקחים, ימשכו גל חדש של השקעות למגזר הגז והנפט הגוסס של הודו תחת מדיניות הרישוי החדשה לחיפוש פחמימנים (HELP) שזוכה למשוב מעודד ממשקיעים פוטנציאליים.

יד ביד עם מדיניות חברתית

אולם הרפורמות שאמורות לקסום למשקיעים יתקיימו במשותף יחד עם מדיניות חברתית, שבמרכזה מערכת תמחור סלקטיבית המחולקת למספר קבוצות מחיר המותאמות ליכולת הסוציו-אקונומית של הצרכן.

בעוד שעקרונות השוק החופשי יתקיימו עבור השכבה האמידה ובכלכלת השוק של הודו, עקרון הרווחה מופנה לעבר המגזרים העניים. מיזם "חשמל לכול" שאמור לחבר את כל משקי הבית עד 2022, מקדים את לוח הזמנים המתוכנן. ב-2014, ל-18,500 כפרים לא הייתה גישה לחשמל; מאז, קרוב ל-8,000 כפרים חוברו לרשת והתכנית תושלם כנראה כבר ב-2019. ביוזמה אחרת, הממשלה מספקת 50 מיליון בלונים וכיריים של גז בישול למשקי בית עניים וכפריים, שם מבשלים לרוב על אש פתוחה, תוך שימוש בפחם וביומסה, מה שגורם אסונות רבים.

בסופו של דבר, אומר פראדן, לתכניות כאלה יש דיבידנדים כלכליים. אנרגיה בת קיימא, זולה ונקייה תאפשר לשכבה הסוציו-אקונומית הגדולה אך הענייה ביותר לייצר יתרונות כלכליים וחברתיים רבים – עושר וחסכונות, חינוך טוב יותר, יותר תעסוקה וגישה לאינטרנט, למשל. "תהיה אווירה חדשה במשקי בית אלה," אומר פראדן. "השפעה חיובית זאת תיצור מכניזם חדש- שיזרים כוח אדם חדש לשוק העבודה."

Petroleum-Economist  7-8/16

2016-12-22T09:26:14+00:00