חקוק בסלע

ירדן מקווה שהפקת אנרגיה מפצלי השמן שלה תהיה צעד משמעותי לעבר עצמאות אנרגטית גדולה יותר / ג'רלד באט, עורך מזרח תיכון של "פטרוליום אקונומיסט"

Petroleum Economist/ ספטמבר 2017

הפרויקט המשולב של כריית פצלים ותחנת כוח בקושי בחיתוליו. אין עדיין אף שלט שמכוון אותך אל הפרויקט בכביש הראשי העיקרי שיוצא מהבירה, עמאן, אל עקבה. בדרך החתחתים הזאת עליך לפלס את דרכך בין מכליות מים ודלק ולפקוח עיניים ליד מגדלי השמירה של בית הכלא המתנוסס מימין. אחר כך צריך לעצור את הנשימה בסיבוב פרסה בכביש הראשי, כדי לעלות על כביש קטן יותר שחוצה את המדבר הסלעי לכיוון מזרח. אחרי שעוברים פזורה של אוהלים בדואים, נתקלים בכרם זיתים. חצי שעה נוספת במדבר השומם וניתן להבחין באופק הצהוב בקווי המתאר של אסדת קידוח ולצדה מבנים נמוכים.

"עכשיו כבר רואים משהו", אומר ג'סון פוק הוי לונג ממלזיה, שמכהן כמנכ"ל החברה המוציאה את הפרויקט לפועל, בסך 2.1 מיליארד דולר. מעולם לא נראה מיזם פרטי בהיקף כזה בירדן, פורץ דרך שינצל משאבים טבעיים שלו עצמו בכדי לצמצם את ייבוא האנרגיה שמכניס את המדינה להוצאות עתק. בשונה מרוב שכנותיה, ירדן לא התברכה בשפע של משאבי פחמימנים ועל מנת לספק את צורכי האנרגיה שלה היא מייבאת גז טבעי ונפט ב-95 אחוזים.  ובכל זאת, בידיה כ-31 מיליון טונות של נפט מפצלים שהיא מייצרת בעצמה.

בתחילת השנה, אחרי שהמימון הובטח סוף סוף, החלה העבודה באתראת אום ג'ודראן, נקודה מרוחקת במדבר כ-110 קילומטרים מדרום מזרח לעמאן. היום עובדים באתר משאיות ענק ודחפורים ב-40 ק"ר של שממה ומכינים את הקרקע לכריית פצלי השמן ולתחנת הכוח הסמוכה. פצלי שמן, שאין לבלבל ביניהם לבין נפט פצלים, הם סלע משקע שמכיל חומר אורגני המכונה קרוגן. את הסלעים הכרויים מעבירים על גבי מסוע לתחנת הכוח, שם ישרפו אותם כך שיספקו חום וקיטור לשני גנרטורים שיופעלו בטורבינות.

הייצור אמור להתחיל בשנת 2020 ולספק חשמל לחברת החשמל הירדנית NEPCO  עם 470 מגה-ואט לתחנת כוח לייצור חשמל בעומס בסיס עוד לפני 2021 – כמות שהיא כמעט 10-15 אחוזים מהצריכה השנתית של ירדן. האיזון בין החשמל שמסופק לרשת ולתפוקה הכוללת (554 מגה-ואט) יספק אנרגיה לכרייה או לתחנת הכוח.

 

השקעה בינלאומית

החברה העיקרית שמעורבת באתראת אום ג'ודראן היא חברת החשמל אתראת (APCO) שפועלת לצד חברת כרייה ותפעול תחת אותה מטרייה תאגידית. החברה המלזית YTL היא למעשה בעלת החברה יחד עם חברה בבעלות ממשלת סין (כל אחת מחזיקה ב-45 אחוזים והעשרה הנותרים בידי חברת Enefit האסטונית, שעליה הרחבנו בעבר בקשר למיזם הירדני). ניתן לסכם את הפרויקט בשתי פסקאות, אבל התמונה המלאה מורכבת יותר. "עשר שנים חלפו מאז שהרעיון נולד ועד שיצא לפועל. לא תיארתי לעצמי שיידרש כל כך הרבה זמן".

רישיון הכרייה באזור הוענק לחברה האסטונית עוד ב-2006, מאחר שלאסטוניה ניסיון של עשורים בהפקת פצלי שמן. בהתחלה הרעיון היה לחלץ נפט מהפצלים. אבל אחרי שממשלת ירדן חזתה בתהליך באסטוניה, היא החליטה שעם הצמיחה המהירה בביקוש לחשמל עדיף שהפצלים ישמשו להפקת אנרגיה.

ככל שהתקדם הפיתוח הלכה והתבררה העובדה כי המיזם מצריך השקעה ומימון בינלאומיים משמעותיים. ב-2010 הצטרפה חברת YTL לשותפות וג'סון החל להיות מעורב בפרויקט. "היו שלוש עדיפויות בסולם. להוכיח שהמיזם בר קיימא, לסגור את כל הפינות מול ממשלת ירדן ולהבטיח מימון".

אבל לפני שהשיג את היעדים הללו, היה עליו לחצות מכשולים אדמיניסטרטיביים. "בירדן לא הייתה כל תחיקה בתחום פצלי הנפט ודלקי בערה", נזכר מנכ"ל חברת החשמל. "לקח הרבה זמן עד שהוועדות השונות החלו לדון בתחיקה". כמו כן, טווח שלם של הסכמים דרשו משא ומתן משל עצמם, לרישיונות כריה, תמריצי מס, חוזי החכרה של אדמות וכולי.

ההתקדמות הייתה הדרגתית. חברות מרחבי העולם הובאו בכדי לאמוד את התחזיות הכלכליות של המיזם. 'SRK קונסלטינג' הבריטית אישרה כי עתודות פצלי הנפט באיכות טובה דיה שתצדיק כרייה. בה בעת, BRGM הצרפתית בחנה את מצב האקוופיר.

בינתיים החלה סין לתמוך במיזם ואף לממן אותו. ג'סון אמר שלא ניתן היה לגייס את הסכום הנדרש בשוק המקומי. שגריר סין בירדן קידם את הנושא באופן אישי והגלגלים התחילו לנוע. הדיונים התנהלו בדרגות הבכירות ביותר של ההנהגה בסין: שרי האוצר, המסחר והחוץ היו כולם חלק מהדיונים שכללו מספר בנקים סיניים.

בסופו של דבר חתם ראש הממשלה על עסקה. ב-16 במארס הגיעה הסגירה הפיננסית, עם חוב כולל בגובה 1.6 מיליארד דולר שאירגן הבנק הסיני לתעשייה ולמסחר יחד עם בנק סין. הבנק הסיני לבנייה וכן הבנק ליבוא וליצוא משתתפים גם הם במיזם. החוב יתפרש על פני 15 שנה וסופק על בסיס ביטוח אשראי יצוא מתאגיד היצוא והביטוח של סין 'סינושור'. נותני החסות של הפרויקט מממנים את חצי המיליון הנותרים.

פיצוץ מבוקר של פצלי שמן באתר של איסטי אנרג'יה

לילות לבנים

ג'סון מעריך כי כרגע עובדים בחברת החשמל הירדנית בני עשרה לאומים שונים. האנגלית אמורה להיות שפה שגורה. גם כשכולם מדברים באותה שפה, יש הרבה אי הבנות על רקע תרבותי. "קחו לדוגמה אוכל פשוט. בשביל סינים, עוף ואורז הם עוף מאודה ואורז צהוב. מבחינתו של הירדני, מדובר בעוף מטוגן עם אורז חריף". ההשלכות של האי הבנות על נושאים מהותיים יותר הן ברורות.

אספקת האוכל והמים מהווה חשש תמידי למנהלים. שיירות של מכליות מביאות מים לאתר. בחודשי הקיץ הרוח מעיפה את החול לא רק לתוך העיניים והפה של הפועלים, אלא גם לתוך הציוד ההנדסי הכבד. חברת החשמל מתכוננת גם לאתגר שונה לחלוטין עם בוא החורף. כשיבואו הגשמים, השיטפונות יציפו את הוואדיות. אם התעלות שנחפרות סביב האתר ימלאו את תפקידן, הוא יישאר בטוח.

ג'סון נמצא באתר כבר עשור והיו רגעים שלא האמין ששלב הבנייה יחל מתישהו. "הייתי נתון ללחץ עצום, לילות ללא שינה" הוא מודה, "אבל עכשיו מתקדמים יפה, למרות האתגרים". מאחר שעבד קשה כל כך בשביל למלא תפקיד במיזם פורץ הדרך הזה, ג'סון מתכוון לעשות הכול כדי להישאר בו עד אחרי 2020. יש לשער שעד אז אום ג'ודראן יהיה במצב טוב יותר.

2018-01-10T16:01:38+00:00