חקלאים קטנים עושים צעדים גדולים – שיקום קרקעות ויערות הוא נושא בוער

לאור המודעות הגוברת לנושא העלות הכלכלית של הגרעת קרקעות, מנהיגי מדינות ברחבי העולם מאמצים יעדים שאפתניים לשיקום יערות וקרקעות חקלאיות מוגרעים. בעקבות העניין שעורר בשנת 2014 אתגר בון בשיקום יערות (Bonn Challenge) אימצו מספר מדינות את הצהרת ניו יורק בעניין יערות במטרה לשחזר 350 מיליון הקטאר (3,500,000,000 דונם) של יערות וקרקע חקלאית מוגרעים עד שנת 2030. מדובר בשטח גדול יותר משטחה של הודו.

נוסף על כך, קמו מספר יוזמות אזוריות אשר התמקדו בהשגת תמיכה פוליטית וכלכלית נוספת לשיקום בקנה מידה נרחב, כמו יוזמה 20X20 לשיקום 20 מיליון הקטאר (200 מיליון דונם) עד שנת 2020 באמריקה הלטינית והאיים הקריביים, ויוזמת שיקום נוף היער האפריקאי (AFR100) לשיקום 100 מיליון הקטאר של יערות מוגרעים באפריקה עד שנת 2030.

השאלה כעת היא: כיצד אנו יכולים לשקם כמות משמעותית כל כך של שטח מוגרע ומבורא? על פי עדויות קיימות אנחנו בהחלט יכולים – כל עוד אנו למדים מן המקומות המראים סימנים ראשונים של הצלחה. נטיעת עצים היא דבר חיוני, אבל זה לא מספיק.

אתגרים במעבר מהבטחות ליישום

בעקבות הגל של התחייבויות לאומיות, הפוקוס עובר כעת לאתגר של ביצוע שיקום בקנה מידה גדול. העולם עדיין מברא ומגריע 15 מיליון הקטאר של קרקעות בשנה. כדי להגיע ליעד של שחזור 350 מיליון הקטאר עד שנת 2030, השיקום השנתי צריך לעמוד על כ- 23 מיליון הקטאר.

הגישה של "עסקים כרגיל" שמתמקדת בעיקר בהגברת קצב הנטיעות, לא תספיק בשביל להגיע ליעד. הסיבות העיקריות הן שהנטיעה היא איטית מדי, יקרה מדי ומלווה בשיעורי הישרדות נמוכים במקרים רבים. מבצעי נטיעות לאומיים רבים מסתכמים בעשרות אלפי הקטאר בשנה בלבד. העלויות עשויות להאמיר ליותר מ-150 דולר לדונם, כך שנטיעת 23 מיליון הקטאר מדי שנה תעלה כ-34 מיליארד דולר בשנה. וזאת מבלי לקחת בחשבון את העובדה כי בפרויקטים לשיקום באזורים צחיחים רבים, פחות ממחצית העצים הנטועים שורדים.

האם ניתן ליישם שיקום בהיקף נרחב ובעלות נמוכה?

שתילת עצים תהיה תמיד בעלת חשיבות, אבל המפתח לשיקום מאות מיליונים של דונמים עשוי להיות כרוך גם בשורה של צעדים המעוררים ומאיצים את האימוץ הנרחב של שיטות שיקום מוכחות ויעילות מבחינה כלכלית כגון "התחדשות טבעית בסיוע". הקצאת יותר תשומת לב להגנה וניהול של עצים מתחדשים על קרקעות חקלאיות כמו גם בסביבת חוות עשויה להניב תוצאות משמעותיות. המפתח הוא לאפשר לאזורים כפריים לטפח ולהאיץ את הצמיחה של שתילים ועצים הנובטים באופן טבעי.

• בניז'ר, החקלאים הקימו מערכות חקלאות-יערנות (agroforestry) חדשות על פני 5 מיליון הקטאר ב- 20 השנים האחרונות. ממוצע של 250,000 הקטאר בשנה. עלויות מימון חיצוניות היו פחות מ- 20 דולר להקטר. החקלאים ניהלו את ההתחדשות הטבעית של מיני עצים ושיחים על אדמותיהם החקלאיות, ובכך הוסיפו 200 מיליון עצים חדשים ללא סיוע חיצוני יקר עבור נטיעת העצים. עצים שגדלים בתוך חוות תורמים להגברת כמות היבול, מייצרים מספוא לבעלי חיים, משפרים את אספקת האנרגיה למשקי הבית ומגדילים את הכנסות משק הבית.
• צפון אתיופיה ירוקה יותר כיום מכפי שהייתה לאורך 145 השנים האחרונות. קהילות מקומיות התארגנו יחד כדי ליצור בקרה על המרעה וכריתת העצים במישורים ושיפולי הרים מוגרעים, מה שאפשר לצמחייה להתחדש באופן טבעי. פעולות שיקום של תושבים יחד עם השקעה של עבודה קהילתית באיסוף מי גשמים, לצד הפיתוח של חקלאות שלחין, שינו לחלוטין את הנוף. הדבר סייע לחקלאים ולקהילות לגוון ולהגדיל את היבול, להבטיח אספקת מים ולכונן עמידות בפני בצורת.
• קוסטה ריקה היא דוגמה נוספת של מדינה שהתגברה על היסטוריה של בירוא יערות בעיקר באמצעות התחדשות טבעית בסיוע. רפורמות מדיניות אשר צמצמו סובסידיות לחקלאים העוסקים בהמרת יערות לכרי מרעה עבור משק חי, יחד עם ההכרה ביתרונות הכלכליים של שיקום יערות, עזרו להניע שינוי בשימוש בקרקעות. עם שיקום היערות, החל שגשוג בתחום התיירות האקולוגית אשר מספק כיום תועלת כלכלית משמעותית.

מדוגמאות אלה עולה כי חקלאים "זעירים" הם לרוב המשקיעים החשובים ביותר בשיקום מבוסס עצים. מדיניות "עסקים כרגיל" כללה פעמים רבות תמיכה מוגברת במחלקות לטיפול ביערות לטובת נטיעת עצים. זה אולי מעשי וחשוב, אבל ייתכן מאוד שגיוס "תנועת שיקום" של מיליוני חקלאים זעירים בשיטות שיאפשרו שיקום בעלות נמוכה יותר ויעודדו שינוי התנהגותי לטיפול בסיבות המקור, כל אלו יבטיחו הצלחה גדולה יותר.

אסטרטגיות שיקום המבוססות על עצים בקנה מידה נרחב

ניתן לעשות עוד הרבה יותר כדי להרחיב את ההצלחות האלה. בשנת 2015, פרסם המכון העולמי למשאבים (WRI) דו"ח המפרט כיצד להרחיב הצלחות קיימות בשישה צעדים.

ששת השלבים לנטיעה מוצלחת של יער:

1. זיהוי ובחינה של הצלחות קיימות.
2. יצירת קבוצה של אוכלוסייה מקומית ליישום ולביצוע.
3. בחינה ופעולה בהתאם למדיניות ולחוק המקומי.
4. פיתוח ויישום אסטרטגיה תקשורתית.
5. פיתוח או חיזוק כדאיות של חקלאות-יערנות.
6. הרחבת פעולות מחקר.

תפקיד חשוב מוטל על כלל בעלי העניין. לממשלות תפקיד חיוני בשיפור חוקים הנוגעים ליערות לעידוד אחזקת עצים, מכיוון שחקלאים וקהילות ישקיעו בעצים אם הם ירגישו שהעצים מהווים נכס עבורם. ארגונים חוץ ממשלתיים וארגונים אחרים צריכים ליצור תנועה עממית התומכת בלמידה מאדם לרעהו ובפיתוחם של מוסדות-קהילתיים להגנה וניהול של "הון העצים" החדש. ונדרשת  יותר השקעה ממקורות ציבוריים ופרטיים להרחבת הפעילות התקשורתית וההסברתית במטרה להפיץ מידע על הצלחות בפעולות שיקום והיתרונות הקשורים בהן.

בשיתוף פעולה עם מיליון חקלאים "זעירים", הקהילה העולמית תוכל לשקם 350 מיליון הקטר – אם נסמן לעצמנו כמטרה את הדברים שעל כל אחד מבעלי העניין לעשות והאופן שבו עליהם לעשות זאת!