טורקיה רוקמת חלומות מקומיים

Petroleum Economist / דצמבר 2022
הרטוריקה של ארדואן ופוטין מיועדת יותר לאוזניים מקומיות מאשר לסיכויי פיתוח ריאליים

הרטוריקה של ארדואן ופוטין מיועדת יותר לאוזניים מקומיות מאשר לסיכויי פיתוח ריאליים

באוקטובר הציע נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להפוך את טורקיה למרכז סחר אזורי בשביל הגז הרוסי ועמיתו הטורקי, רג'פ ארדואן מיהר להסכים. אבל אפילו אירופה, שמתמודדת עם משבר גז, בקושי הקדישה תשומת לב לנושא – בין השאר משום שנראה כי היא מחויבת כיום באופן נחרץ להפסקת התלות בגז הרוסי בכל מחיר, וגם משום שבאקלים הפוליטי הנוכחי הרעיון הזה בהחלט לא ריאלי.

טורקיה משמשת כבר כיום כמעין מרכז סחר לגז, עם צינורות הזנה המחברים אותה לרוסיה, איראן ואזרבייג'ן, ושלושה מתקני גיזוז של גז נוזלי וצינורות הזרמה לכיוון יוון ובולגריה. אבל שאיפותיה לדריסת רגל משמעותית יותר בתחום האנרגיה עומדות בפני אתגרים משמעותיים.

למרות התגליות האחרונות בים השחור, שאמורות להתחיל בהפקה בשנה הבאה ובסופו של דבר להגיע ל-14 מיליארד מ"ק בשנה, אנקרה מייבאת את רוב הגז שבו היא משתמשת. בשנת 2021 הגיעה הצריכה המקומית לשיא של 57.4 מיליארד מ"ק. שאיפותיה לקידוחים במזרח הים התיכון לא יתממשו במהירות בצל מתיחות סביב המים הטריטוריאליים והמתיחות הצבאית בינה לבין קפריסין ויוון. וכחברת נאט"ו שעדיין מנסה לשמור על קשרים הדוקים עם רוסיה – בראשות פופוליסט כוחני אשר האינפלציה והפיחות במטבע נושפים בעורפו – טורקיה נתונה ללחץ בינלאומי ומקומי ניכר.

"זה כבר כמעט עשרים שנה שטורקיה מעוניינת להפוך למרכז סחר של גז מרוסיה, מהים הכספי, מאיראן ואולי אף מישראל", אומר אריאל כהן, מומחה בכיר לגיאופוליטיקה ואנרגיה בצוות החשיבה של המועצה האטלנטית. "עם זאת, העיתוי של הרעיון הזה הרבה פחות אידיאלי כיום. אנקרה הניחה ליחסים עם שכנותיה להידרדר בזמן שאיראן ורוסיה עדיין נתונות לסנקציות, והקשרים עם ישראל חוו עליות ומורדות בשל האידיאולוגיה האסלאמיסטית במפלגת AKP השלטת".

צריכה מקומית

רבים רואים בהכרזה זו תרגיל ביחסי ציבור המכוון לאוזניים מקומיות בשתי המדינות. רוסיה מתקשה בשל הסנקציות הפיננסיות מצד המערב. כתוצאה מכך פוטין להוט להראות שארצו אינה מבודדת מבחינה בינלאומית – שלא לדבר על כך ששיתוף הפעולה עם המדינה המארחת את הצבא השני בגודלו של נאט"ו הוא ניצחון סמלי גדול עבורו, המציג אשליה לפיה הוא הצליח לפרק את הברית המערבית.

ארדואן, לעומת זאת, עומד בפני מערכת בחירות בשנה הבאה. הוא אמנם שיעבד את מערכת המשפט בארצו וכלא רבים מיריביו המקומיים, אבל הוא מתמודד עם חוסר שביעות רצון משמעותי. אחרי שבתחילת דרכו, לפני כעשרים שנה זכה בתמיכה בזכות פרגמטיות כלכלית ומיזמי תשתית גדולים, הבעיות הכלכליות בטורקיה החלו להצטבר. כלכלנים מייחסים את התעקשותו לשמור על ריבית נמוכה בכל מחיר (מתוך נאמנות לחוק האסלאמי, האוסר על גביית ריבית) לקריסתה האיטית של הלירה הטורקית מ-3.7 לדולר אמריקאי לפני כחמש שנים ל-18.6 כיום.

מחירי אנרגיה גבוהים וחשש מפני אספקה בלתי סדירה ​​תרמו באופן משמעותי למצוקותיה הכלכליות של טורקיה. אמנם לא ברור אם ועד כמה ארדואן יוכל לפתור את אותן בעיות עם רעיון מרכז סחר בגז, אבל הוא יכול לפחות לטעון בפני ציבור הבוחרים הטורקים כי הוא עושה משהו.

כל התנגדות לתוכנית מצד אירופה וארה"ב מעצימה גם את הנרטיב הפופולרי שבו משתמשת התעמולה הממשלתית, לפיה ארדואן הוא קורבן של מזימות מערביות המבקשות להפיל אותו בגלל מדיניות החוץ הייחודית שלו (שלאחרונה כוללת תוכניות לפעולות צבאיות נרחבות בתוך סוריה ועיראק השכנות, ויוצרת הקבלה נוספת בינו לבין פוטין).

"ההבדל העיקרי על פי תפיסתנו בין הפרויקט [מרכז הסחר בגז] הזה לבין תוכניות קודמות להרחיב את מחסני הגז של טורקיה הוא הייאוש הפוליטי והכלכלי הגובר מצד טורקיה ורוסיה", אומרת אליזבת סטפנס, מנכ"לית חברת הייעוץ Geopolitical Risk Advisory הבריטית. "בשל המדיניות הכלכלית הבלתי שגרתית של ארדואן, טורקיה חווה התמוטטות המטבע ואינפלציה מרקיעה שחקים, בזמן שרוסיה סובלת מסנקציות מצד המערב ונאלצת למכור את הנפט שלה במחירים מוזלים לסין ולהודו".

אחד משני עמודי התווך המרכזיים של מרכז הסחר הטורקי הוא הרחבה מתוכננת של מחסני הגז התת-קרקעיים הקיימים במדינה, ובעיקר מתקן סיליברי עם קיבולת של 3.2 מיליארד מ"ק ומתקן ימת המלח בגודל 1.2 מיליארד מ"ק. הראשון עתיד להתרחב עד 4.6 מיליארד מ”ק והשני ל- 5.4 מיליארד מ”ק, אם כי דיווחים בעיתונות הטורקית בדבר סיום העבודות כבר בשנה הבאה נראים לא ריאליים. התפוקה היומית ממתקנים אלה הוגדלה לאחרונה ל-362 מיליון מ”ק, מספיק כדי לעמוד בשיא הצריכה המקומית האחרונה.

צינורות וגז טבעי נוזלי

הרחבת קו טורק-סטרים, המזרים 31.5 מיליארד מ”ק בשנה, חלק מרכזי נוסף באסטרטגיה, נראית מאתגרת. הקו, בעל שני הצינורות שעוברים תחת הים השחור – אשר חציו מספק לשוק המקומי הטורקי וחציו מעביר גז מרוסיה לאירופה – הוא אחד משלושה קווים בין רוסיה לטורקיה, אך החלק היבשתי שלו עובר ברובו דרך אוקראינה והבלקן ולכן אינו בשימוש, מה שמותיר רק את קו בלו-סטרים עם קיבולת של 16 מיליון מ”ק לשנה, העובר גם הוא מתחת לים השחור, כחלופה השנייה.

הרחבת טורק-סטרים תדרוש "צינור מפלדה מיוחדת שיוכל לעמוד בסביבת הגופרית של הים השחור – כפי שנרכש מהאיחוד האירופי לשני הקווים הראשונים", אומר דייוויד טונגה, מנהל בחברת הייעוץ IBS מאיסטנבול.

"פרויקט כזה דורש גם ספינה שיכולה להניח את הקו עד לעומק של 2,200 מ'. ל- Saipem האיטלקית ול- Allseas השוויצרית יש כלי שיט כאלה. אני לא חושב שלרוסיה יש. לכן, טורק-סטרים 3 ו- 4 עלולים להיפגע מהסנקציות של ארה"ב והאיחוד האירופי", הוסיף טונגה.

גז שאינו ממקור רוסי מגיע דרך צינור טבריז-אנקרה עם קיבולת של 14 מיליארד מ”ק לשנה מאיראן והצינור הטרנס-אנטולי TANAP מאזרבייג'ן בקיבולת 16 מיליארד מ”ק לשנה. גם לצינור הזה יש תוכניות הרחבה, אבל הן לא צפויות לצאת לפועל לפני שנת 2027, מה שככל הנראה יהיה מאוחר מדי כדי להקל את מחסור הגז באירופה.

טורקיה מתהדרת גם בשני מסופי גז נוזלי ושלוש יחידות אחסון וגיזוז צפות (FSRU), שבזכותן תהיה טורקיה היבואנית הגדולה ביותר של גז נוזלי מארה"ב השנה – אם כי גם היבוא מקטאר משמעותי. ה- FSRU השלישי, במפרץ סארוס, צפוי להתחיל לפעול רשמית בכל יום, ולהגדיל את יכולת הגיזוז של טורקיה לכ-53 מיליארד מ”ק בשנה.

הפוטנציאל של טורקיה להשתמש ברשת שלה כדי לספק גז מצינורות וממקורות גז נוזלי שונים לאירופה, כמו גם ביקוש מקומי גדול והיצע גדל מבחינה פוטנציאלית, הפכו את הרעיון של מרכז גז טורקי לפופולרי עוד לפני שאירופה החליטה להתנתק מרוסיה. מבחינה כלכלית, טורקיה היא הנתיב ההגיוני ביותר לשוק האירופי לגז שמופק בים התיכון, ובמקביל באופן תיאורטי אפשר להעביר אספקה נוספת גם מאזרבייג'ן, מעבר לים הכספי בטורקמניסטן ומעיראק. אבל הקשר בין רעיון מרכז הסחר הגז לבין השאיפה של פוטין לעקוף את התנגדות האיחוד האירופי לרכישת גז רוסי באופן ישיר הופכת אותו לבלתי ישים.

"אם טורקיה לא תשפר את יחסיה עם שכנותיה ועם אירופה, ואם רוסיה ואיראן לא ישנו מהותית את התנהגותן הבינלאומית, סביר להניח שאירופה תסתמך יותר על גז נוזלי ולא תהפוך לתלויה בטורקיה כמרכז", אומר כהן. "אמנם לארדואן ופוטין יש מוטיבציה גבוהה לממש את השאיפה הזו, אך הרעיון שהאיחוד האירופי ירכוש גז רוסי מעורבב עם גז מספקים אחרים, בזמן שהמלחמה באוקראינה נמשכת, לא נראה ריאלי", מסכים סטפנס.