טכנולוגיה. הכול בראש.

כשהמדע והטכנולוגיה מחלחלים למגזר הפרטי מהסוכנויות הממשלתיות (ותקציביהן הנדיבים), ברור ששיתוף פעולה בין מדינות הוא העתיד והוא כבר כאן

בעוד חברות הנפט הגדולות ואחרות במגזר הפרטי מנסחות מחדש את התנהלותן התאגידית כך שתשקף את מערכות היחסים המפויסות יותר עם המתחרות, בשקט-בשקט התקדמו גופים ממשלתיים ונעשו חוד החנית במיזמים משותפים למען כדור הארץ, במקרים מסוימים זה נמשך כבר שנים.

סין וארצות הברית מככבות כדוגמה עיקרית לכך. מאז 2010, שתי המדינות ששיתוף פעולה ביניהן נראה לא סביר, עסקו בתכנית פורצת דרך של מחקר משותף בשלושה מיזמי אנרגיה נקייה המתמקדים בניהול פליטות פחמן דו-חמצני והפחתת ההשפעה הסביבתית של ייצור אנרגיה. לא פחות משלושה ארגונים יוקרתיים מעורבים במיזם המשותף – שתי מעבדות השייכות למשרד האנרגיה האמריקאי והאקדמיה הסינית למדעים.

הפעילות מבוססת על ההכרה שאת חלק מהאתגרים בענף האנרגיה אי אפשר לפתור בגבולות מדיניים. כפי שאמר מזכיר משרד האנרגיה בארה”ב, סטיבן צ’ו, בהשקת הפרויקט: “הפליטות לא מכירות בגבולות לאומיים, ולכן למען ייצור אנרגיה נקייה, בטוחה ובת-קיימא, שיתופי הפעולה הבינלאומיים הם הכרחיים”.

לפיכך התכנסו מדענים אמריקאים וסינים למצוא פתרונות לסוגיות עולמיות כגון המרת פחמן, לכידת פליטות וטכנולוגיות לאחסון פחמן, כולן דורשות עבודה מדעית קפדנית. אחד האתגרים הטכנולוגיים הללו הוא השילוב של ביומסה, באמצעות תהליך גזיפיקציה, בתחנת כוח מסורתית שמופעלת בשריפת פחמן. לשם כך יצטרכו החוקרים לפתח חומרים ותהליכים שיתפקדו בטמפרטורות הגבוהות ביותר הנדרשות לסילוק מזהמים מהפליטות.

 

מדע שימושי

אף שמדינות כגון בריטניה מצמצמות את הפער במרוץ לשיתוף פעולה בין-ממשלתי, ממשל ארה”ב מקדים את כולם. בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה השקיעה וושינגטון במדעים שפירותיהם יועילו לכולם, במקום להותיר את הפיתוח בידיים של יזמות פרטית.

לדוגמה, הטכנולוגיה המלהיבה של הסוללות בתעשיית המכוניות החשמליות, שפיתחה “ארגון נשיונל לבורטוריז”, השייכת למשרד האנרגיה של ארה”ב. המדענים חקרו והגו את הרעיון להשתמש בחומרים עשירים בליתיום ומנגן (יסוד מתכתי) שמסוגלים לאגור יותר חשמל ממה שאפשרו המודלים הקודמים.

התוצאה הייתה האריזה הקטנה, הקלה והחזקה ביותר של אנרגיה חשמלית מסוגה, שמסוגלת להכפיל את הטעינה של סוללות קונבנציונליות המבוססות על חומרים קתודיים. מיד עם חשיפת הטכנולוגיה, הסתער עליה המגזר העסקי. חברות רבות קנו רישיון (הדוד סם לא מחלק המצאות בחינם) וג’נרל מוטורז התקינה את הסוללות ב”שבי וולט” שכתוצאה מכך הצליחה לנסוע 560 קילומטר עם טעינה מלאה ומיכל גז מלא. חשוב מכך, מאחר שג’נרל מוטורז לא יכלה לפתח את המכשיר בכוחות עצמה, הטכנולוגיה פותחה לטובת הכלל.

“ארגון” לא נחה על זרי הדפנה ועובדת גם על רציפות אנרגטית: פרויקט חשוב לאחסון מקורות אנרגיות רוח ושמש, בהיקף תעשייתי. הפתרון שימושי ביותר ויסייע לספקי האנרגיה לנהל מערכות בעת שיאי הביקוש ולסייע לתעשיות מרוחקות לפתח שיטות לגיבוי האנרגיה שלהם לשימוש עתידי.

מידול רשת (grid modeling) גם הוא אבן יסוד של הרשת החכמה, מערכת הפצה גמישה שמאפשרת ליצרני חשמל ולצרכנים בתוך הרשת לשנע את האנרגיה הלוך ושוב מאחד לשני, בהתאם לצרכים. כמו מחקרים אחרים ברחבי העולם, לכל אלו משמעות מעשית דרמטית מאוד בתפעול תעשיית הנפט והגז, אשר לא יכולה לסמוך על הרשת, בשל המיקום המרוחק שלה.

 

 

תהליכים רשמיים

כמובן, ככל שההיקף הגיאוגרפי והטכני של הפרויקט רחב יותר, כך הוא דורש תהליכים מובנים המבוססים על שיתוף פעולה. כפי שמציינים מומחים לניהול פרויקטים, שת"פ ברמה בינלאומית הוא משחק עם חוקים משלו.

"שיתוף פעולה הוא הרבה יותר מאשר סתם שיתוף מידע ", מסבירים במשרד האנרגיה של ארה"ב. "זו צורה של עבודת צוות ותהליך של החלפת רעיונות שמשפיעים על הפרויקט לחיוב. בשונה משיתוף ידע בין עמיתים למשרד, בלי שימוש בטכנולוגיה קשה מאוד להגיע לשיתוף פעולה יעיל בין צוותים מבוזרים".

בקיצור, יש החלפת רעיונות וניסיון בקפיטריה של החברה, ויש החלפת ידע ומידע רשמית בהיקף מובנה ושסדר העדיפויות בו מאורגן הרבה יותר. ללא האחרון, מציינים במשרד לניהול פרויקטים, בלתי אפשרי לגשר על המרחק בין צוותי הפרויקט.

מעודד לשמוע שאנחנו משתפרים בזה. כשחברת "לויד רג'יסטר אנרג'י" פרסמה דו"ח על מצב התעשייה בעולם לפני כשנתיים, היא צפתה כי "שיתוף פעולה הוא שיניע חדשנות עתידית בענף הנפט והגז". חרף העובדה שחברות תמיד מעדיפות פיתוח עצמאי, שיטה זו תהפוך לאט-לאט למיושנת. מיזמים משותפים עם שותפים חיצוניים יהיו שכיחים יותר בקרוב", לפי התחזית של כותבי הדו"ח.

אין ספק שהדבר הזה קורה ובקצב מהיר אפילו יותר ממה שמנבא הדוח" של לויד. הממשלים מעודדים את המגמה הזאת, משום שהם נחושים לשפר את ספירת האנרגיה באמצעות שיתוף ידע, אשר הוא בתורו יעודד יעילות גבוהה יותר ומגזר נפט וגז חסון ובריא יותר.

למדע לוקח זמן לחלחל מטה לרמת התעשייה ודרושה פה סבלנות. כשמכירים בכך, שיתוף הפעולה בין ארה"ב לסין, הידוע בשם "שותפות האנרגיה הנקייה", מתרחב הרבה מעבר לתוכנית החומש שנקבעה עד ל-2020. התוכנית, שיועדה לשיתוף ידע לטווח ארוך לטובת כל המדינות השותפות, שינתה צורתה למרכז מחקר בשל הידוע בשם CERC, מה שמוכיח כי שיתוף פעולה בין ממשלתי בענף האנרגיה יכול להצליח חרף חילוקי דעות גיאופוליטיים מהותיים.

השותפות השיגה כבר התקדמות מועילה בפרויקטים המקוריים שלה ולאחרונה הוסיפה עוד אחד- הנצילות האנרגטית של משאיות בינוניות עד כבדות, השנואות כל כך על שוחרי איכות הסביבה. אם ארה"ב וסין ימצאו פתרון לאחד המזהמים הגדולים בעולם, הדבר יוכיח את התועלת שבשת"פ בין מדע ותעשייה בסוגיות שחשיבותן חוצה גבולות.