העולם מתחמם ומימי האוקינוסים גואים משתי סיבות. הראשונה ואולי המובנת מאליו כמעט, הקרח נמס. יש כמות עצומה של קרח הכלואה בגרינלנד, אנטרקטיקה, ובקרחונים. כאשר העולם מתחמם, הקרח מפשיר והמים זורמים לאוקיאנוסים. הסיבה השנייה נובעת מהעובדה הפשוטה שככל שמים חמים יותר, כך הם דחוסים פחות. כלומר, מתפשטים. התרחבות זו גורמת את עליית פני הים.
התכנית GRACE- Gravity Recovery and Climate Experiment של נאס"א השתמשה בלוויינים כדי למדוד שינויים במסת הקרח. כיום, יותר ממחצית העלייה שנצפתה היא תוצאה של "התרחבות תרמית": התחממות מי האוקיינוס, הוא מתרחב ומי הים עולים. שאר העלייה היא תוצאה של הקרחונים הנמסים בגרינלנד ובאנטרקטיקה.
האוקינוסים הגואים הם עניין רציני. כ-150 מיליון אנשים חיים בטווח גובה מטר מפני הים. כ-600 מיליון חיים בטווח של עשרה מטרים. כאשר מי הים עולים, האנשים האלה יאלצו לעבור למקום אחר. לא יהיה מנוס ומי שמכונים "פליטים סביבתיים" יאלצו לעקור מבתיהם וממקום העבודה שלהם בגלל עליית גובה פני הים.
במקומות מסוימים, בני אדם יוכלו לבנות סוללות ושוברי גלים על מנת לחסום את הגישה של המים. אבל בהרבה מקומות זה יהיה פשוט בלתי אפשרי. במיאמי שבפלורידה, למשל, יש סלעים נקבוביים המאפשרים למי הים לחלחל ולחדור דרך הקרקע. קרקע אי אפשר לאטום. במקומות אחרים, שוברי גלים ו"קירות ים" יהיו יקרים מדי.
הבעיה היא לא רק העלייה הבלתי נמנעת של פני הים. המים העולים גורמים שהסערות יתפרצו בעוצמה רבה יותר. דוגמה מצוינת היא ה'סופר סטורם סנדי', שהכתה בחוף המזרחי של ארה"ב ב-2012 וגרמה נזקים בסדר גודל של 65 מיליארד דולר. דוגמה נוספת היא הסלעים באירלנד שגלי הסופות הצליחו להעתיק ממקומם. מדובר ביותר מאלף סלעים שעד 2014 המדענים היו סבורים כי רק צונאמי יכול להזיז ממקומם.
מדעני האקלים משתדלים ככל יכולתם לחזות כמה ובאיזו מהירות יעלו האוקיאנוסים בעתיד. תחזיות אלה מסייעות למתכנני הערים להכין תשתית עתידית. ההערכה שלי היא שגובה פני האוקיינוסים יעלה במטר אחד בערך, עד שנת 2100. לקראת התוצאה הזאת יש להכין את התשתיות שלנו, אבל מה שלא ברור הוא כמה כל זה יעלה לנו, כחברה.
לאחרונה ממש פורסם מאמר שחוקר את הנושא הזה. מחברי המאמר ניתחו את העלות של עליית גובה פני הים במקרה שנגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות או לשתי מעלות. הם גם התייחסו לעלות העתידית בתרחישים של "עסקים כרגיל".
מה שמצאו החוקרים היה מרתק. אם בני האדם ינקטו צעדים להגבלת ההתחממות למעלה וחצי, פני הים יעלו, להערכתם, ב-52 ס"מ עד 2100. אם האנושות תשמור על התחממות גלובלית של שתי מעלות, גובה פני הים יעלה ב-63 ס"מ עד 2100.
אותם 11 סנטימטרים יעלו לעולם 1.4 טריליון דולר לשנה, אם אכן לא תבוצע שום התאמה חברתית אחרת. המספר הזה, שהוא לכשעצמו בלתי נתפס, צריך לדרבן אותנו לנקוט פעולה. אבל כותבי המאמר הלכו רחוק יותר, הם בחנו תרחיש של טמפרטורה עתידית גבוהה אפילו יותר, תרחיש המתבסס על הגישה "עסקים כרגיל". בעתיד כזה, עלות השיטפונות וההצפות בעולם תטפס למספר עצום, 14 טריליון דולר בשנה.
במחקר הביאו המחברים בחשבון את המדינות והאזורים שייפגעו באופן הקשה ביותר. מדינות בעלות הכנסה בינונית-גבוהה יימצאו עצמן במצב גרוע יותר, במיוחד סין. מצבן של מדינות שבהן ההכנסה גבוהה יותר יהיה מעט טוב יותר, בזכות נהלים להגנה משיטפונות שנהוגים בהן כבר היום. אבל שלא תתבלבלו, אנחנו כולנו ניפגע ונסבול והפגיעה תהיה יקרה מאוד.
ארבע מסקנות חשובות עולות ממחקר זה. ראשית, למרות העלויות הכלכליות האדירות שמנינו להלן, יש טווח מסוים של תחזיות. בפועל, ההוצאות יכולות להיות נמוכות יותר או גבוהות יותר מהחציון המנובא במחקר. במידה רבה הדבר נובע מכך שאנחנו לא יודעים כמה מהר יפשירו גרינלנד ואנטרקטיקה. אם הן יפשירו מהר מהצפוי, הכול יתפתח גרוע יותר ממה שמתואר כאן.
שנית, להסתגלות יש ערך חיובי. הסתגלות פירושה שהחברות שלנו יהיו פגיעות פחות לעליית פני הים. למשל, הקמה של סוללות, מחסומים וסכרים היכן שמתאפשר, בניית תשתית חדשה הרחק מהחופים, הכנסת שוברי גלים טבעיים כדי להגביל צונאמי או התפרצות סערה במהלך סופות חזקות, והקמת תשתית עם יכולת התנגדות למים גדולה יותר.
ודבר שלישי, יש חשיבות למה שאנחנו עושים כיום. אם נוכל לרדת מתרחישי "עסקים כרגיל" בעלי הפליטות הגבוהות – אם נגדיל את ההשקעה באנרגיות נקיות ומתחדשות – נוכל להפחית את העלויות העתידיות.
לבסוף, בעוד שמדענים משתמשים לעיתים קרובות בשנת 2100 כנקודת התייחסות, זה לא אומר שהאוקיאנוסים יעצרו באותה שעה את עליית מי הים. למעשה, אנו שולחים את עצמנו למאות שנים של עליית מי האוקיאנוסים. לאוקיאנוס יש כושר התמדה גבוה מהבחינה האקלימית. ברגע שהוא מתחיל לעלות, אי אפשר לעצור את זה. כך, שכאשר אנחנו מתמקדים בשנת 2100 בלבד, אנחנו מרמים את עצמנו ומעריכים שלא כראוי את העלויות לטווח הארוך.
במחקר דומה שערכה קבוצת אקלים של האו"ם, שהתפרסם במגזין המדעי "תשתיות – קיימות ואיתנות", חוזים כי ההפסד הכספי שגורמות סופות הוריקן עשוי לעלות ביותר משבעים אחוז בתוך 82 שנה. המחקר התמקד ב-13 מחוזות ששוכנים לאורך החוף בדרום קרוליינה ובטווח של כ-75 ק"מ מקו החוף, לרבות צ'ארלסטון, המחוז המאוכלס ביותר. במחקר החילו מודל המדמה את גודל ההוריקן, עוצמתו, מסלול ומיקום פגיעה בשני תרחישים: במקרה שטמפרטורת הים לא תשתנה מ-2005-2100 וכן במקרה שהים אכן יתחמם כפי שחוזים התרחישים הגרועים ביותר הידועים למדע.
גם מדענים בארה"ב החליטו למצוא את העלות המדויקת של אותן "סופר-סטורם", כגון סנדי מ-2012. לפי החישובים שלהם, הוריקן שמכה אחת ל-25 שנה עלול לגרום נזק בשווי שבעה מיליארד דולר לאזור. אבל אם האוקינוסים ימשיכו להתחמם, שווי הנזק יעמוד על ב-12 מיליארד דולר.