יציאת מצרים

OliPrice / ינואר 2021

מצרים נערכת להמשך ייצוא גט"ן בעקבות עליית המחירים

גילויו של שדה הגז הענקי 'זוהר' במצרים ב-2015 אמור היה להציב את המדינה הצפון אפריקאית באור הזרקורים של מזרח הים התיכון. בתוך פחות משלוש שנים מצרים נפטרה מהמעמד ההיסטורי שלה כמדינה שרק מייבאת אנרגיה ותקוותיה ניצתו מחדש להשתמש סוף סוף בתשתיות הגט"ן שלה, שרובן לא מנוצלות, ובהיקפים שלהם תמיד ייחלה. מצרים אפילו הגבירה את פעילות הרישוי שלה כדי להבטיח את המשך הקידוחים הימיים ללא הפרעה ולהביט קדימה לתוך שנות ה-2020.

גם הסביבה הרגולטורית בתוך המדינה השתנתה לטובה. כבר עכשיו מאפשרים חוקי הגז החדשים מ-2018 לחברות פרטיות לייבא ולשווק גז בשוק המקומי. במילים אחרות, ניתן יהיה לייבא גם גז ישראלי כאשר המחירים הגלובליים יתמכו בהגברת הייצוא.

אבל אז קרתה הקורונה והכול השתבש. ממרץ עד נובמבר 2020 רק משלוח אחד של גט"ן מצרי יצא מהמדינה, על רקע ביקוש אנמי וצניחת מחירים כלל-עולמית – מהלך אירועים מייסר מבחינתה של מדינה עם כושר הנזלה של 12.2 מיליוני טונות בשנה.

מתוך 18 משלוחי הגט"ן שיצאו מאידקו בתקופת נובמבר-ינואר, רק שניים היו מיועדים ללקוחות אירופיים והיתר נותבו לביקוש מאסיה

עם זאת, התמונה החלה להשתנות באופן הדרגתי עם התאוששות הביקוש באסיה. ההתפתחות החיובית הראשונה הגיעה בסוף חודש אוקטובר 2020 כאשר מפעל הגט"ן באידקו הוחזר לפעילות בימים האחרונים של החודש. אידקו, מסוף הגט"ן העיקרי של מצרים, המקשר אותה לקונים מכל העולם, נסגר למשך כמעט שישה חודשים כתוצאה ממחירי גט"ן נמוכים ברמה העולמית (להבדיל מרודונג או המרפסט, לא היו סיבות טכנולוגיות מתחת לפני השטח שהובילו לסגירה).

את אידקו, שלו כושר הנזלה בסך 7.2 מיליון טון בשנה מתפעלת חברת 'של'. 'פטרונאס' הרוסית מחזיקה ב-38-35 אחוזים משני מתקני העיבוי במתקן, וחברות האנרגיה הלאומיות של מצרים, EGAS ו-EGPC מחזיקות ביתרת המניות.

הסיבה העיקרית לעונת חורף כה מרשימה נעוצה במעבר מחירי הגט"ן באסיה אל הטווח הרווחי באמת. יצרנים מצריים נמנעו בדרך כלל מלמכור גט"ן מתחת לרף של חמישה דולר למליון BTU, תעריף שווה ערך בקירוב לעלות קניית הגז משדות ימיים בים התיכון, כמו 'זוהר' – אך הפעם, עליית המחירים בסין ויפן מעל לרף ה-20 דולר למיליון BTU באמצע ינואר הבטיחה רווחיות. מתוך 18 משלוחי הגט"ן שיצאו מאידקו בתקופת נובמבר-ינואר, רק שניים היו מיועדים ללקוחות אירופיים והיתר נותבו לביקוש מאסיה.

אמנם קשה לחזות כיצד תיראה תקופת הקיץ (אם יצנח המחיר באסיה, השבתה היא אפשרות קיימת), דבר אחד בטוח, בינתיים הלו"ז במסוף עמוס.

ההפסקה בחודשים האחרונים אפשרה ל-ENI ולרשויות המצריות ללבן את כל חילוקי הדעות. בהתאם לעסקה שהושלמה בדצמבר 2020, 'אני' תפתח מחדש את מסוף הגט"ן בדמיאטה, עם קיבולת של חמישה מיליון טונות בשנה. ברבעון הראשון של 2021 (המסוף הושבת בנובמבר 2012 בשל לכאורה מחסור בגז בשל הצורך לנתב את הגז לצרכים מקומיים), בעוד שמבחינת מבנה האחזקות בנכס חברת 'ספאניש נטורג'י' עוזבת ותשלם קנס חד-פעמי בסך 600 מיליון דולר. החברות הממשלתיות המצריות, EGAS ו-EGPC, יחזיקו מעתה בעשרה וארבעים אחוז בהתאמה בעוד ש'אני' תיקח חמישים אחוז מהפרויקט. מצרים טוענת כעת כי נפח התפוקה הנוכחי מספק באופן מלא את צרכי הגז המקומיים, וכי דמיאטה יוכל לקבל עודפי ייצור מ'זוהר'

התמונה החלה להשתנות באופן הדרגתי עם התאוששות הביקוש באסיה. ההתפתחות החיובית הראשונה הגיעה בסוף חודש אוקטובר 2020 כאשר מפעל הגט"ן באידקו הוחזר לפעילות בימים האחרונים של החודש

העזיבה של 'נטורג'י' (בעבר 'פנוסה') את המיזם המשותף שלה עם 'אני' ככל הנראה תשים סוף לסכסוך משפטי המתנהל כבר זמן ממושך בנוגע לסיבות ולהשלכות של השבתת הפעילות בדמיאטה. מאחר שעצירת הגז לדמיאטה נבעה מהחלטת הרשויות להסיט גז המיועד לייצור גט"ן לצרכים מקומיים, המיזם המשותף Union Fenosa Gas החליט לפתוח בהליך נגד EGAS בפני המרכז הבין-לאומי ליישוב סכסוכי השקעות International Centre for Settlement of Investment Disputes, המסונף לבנק העולמי. בהחלטתו מספטמבר 2018, חייב המרכז את חברת הגז הממשלתית בתשלום של 2.01 מיליארד, לאחר מס ולפני ריבית, לטובת החברה האיטלקית-ספרדית JV, תוך קביעה כי מצרים לא העניקה ל-JV "טיפול הוגן וצודק". מעתה, 'אני' תהיה האחראית לאספקת הגז הטבעי לדמיאטה, ותחזיק במרבית זכויות העיבוי (2.8 מליון טון גט"ן בשנה).

בהתחשב באחזקותיה כמתפעלת שדה 'זוהר', 'אני' עשויה להיתפס כמועמדת האידיאלית להוביל את התפעול המחודש מתקן ההנזלה בדמיאטה, על אף שגם חברת האנרגיה הלאומית מאיטליה תצטרך להתמודד עם מחסומים משמעותיים.

נושאת גז טבעי נוזלי חוצה את תעלת סואץ

עיקר הבעיה נסוב סביב המחירים. אם המחיר יישאר נמוך לאורך זמן, הדבר בהכרח יפגע בהיקף היצוא. באזור הים התיכון אין למצרים נקודות יציאה שיוכלו לספוג את המשלוחים ממנה. אפילו טורקיה, יעד שיווקי קרוב ככל האפשר, וכלכלה לבנטינית אשר הגדילה משמעותית את ייבוא הגט"ן שלה במהלך 2020, קלטה משלוח אחד בלבד של גט"ן מצרי ב-2020 (וכן משלוח אחד לשנה ב-2018 ו-2019).

בהתחשב בעובדה ששני מוספי עיבוי הגט"ן של מצרים יהיו פעילים בקרוב, יש לרכז עתה את המאמצים בלהגביר שוב את נפחי הייצור. לאחר שהראתה צמיחה יציבה במהלך התקופה 2019-2016, מצרים הגיעה לרמת תפוקה משונתת של 6.7 BCf (מיליארד רגל מעוקבת) ליום בשנה החולפת, כש'אני' הצליחה להביא את זוהר לנקודת איזון. עם זאת, ב-2020 ירד ייצור הגז הכולל לממוצע שנתי של 6.1 BCf ליום, קרי ירידה של כתשעה אחוזים ביחס ל-2019, והמצב היה עלול להיות גרוע בהרבה אם 2020 לא הייתה נסגרת ברבעון יציב.

למרות העתודות הגדולות ב'זוהר', שובו של הגט"ן המצרי תלוי בסופו של דבר בהתפתחות מחירי הגט"ן באסיה – צניחתם החדה בחצי השני של ינואר 2021 הדליקה נורת אזהרה בקרב היצרנים המצרים, גם כי עדיין יש היגיון כלכלי בייצוא גט"ן לסין והודו. לפחות מעכשיו סוגיות של בעלות לא יפריעו יותר לתגובה המהירה של הגט"ן המצרי לתנודות במצב הרוח של השוק.