כרגע, נראה שהמהומה בשוק הנפט ומחירי הסחורות הצונחים הם הסיפור השולט במגזר האנרגיה. אולם זה לא צריך להאפיל על דאגה אחרת, ומשמעותית באותה מידה: אוסטרליה מגיעה לפירקה כמעצמת העל החדשה של הגז.
עד 2018, שבעה מתקני הנזלה גדולים חדשים לאורך קו החוף האוסטרלי יתחילו לייצא גז לקונים באזור אסיה והאוקיינוס השקט – הם יהיו פרי השקעה של יותר מ-180 מיליארד דולר. והפיתוח לא נעצר בכך. באם הטכנולוגיה החדשה תוכח כאפשרית כלכלית ויהיה מספיק ביקוש, מתוכננים גם מתקני LNG צפים מול החוף של מערב אוסטרליה. אם הייתם מודאגים ממחסור באספקת גז, אתם יכולים להיות רגועים.
כמה מהפרויקטים הקיימים ומאלה שיאושרו בקרוב מקודמים על ידי מפעילים מקומיים כמו חברת וודסייד פטרוליום., סנטוס ואוריג'ין אנרג'י. כל אחת מהחברות האלה תיכנס לשותפות עם חברת ענק בינלאומית אחת לפחות במגזר הנפט והגז, כגון שברון, אקסון מוביל, של, BP, טוטאל ואינפקס. הלחץ הפיננסי על חברות בינלאומיות בתחום האנרגיה הינו חמור כרגע – אולם החברות אינן יכולות להתנגד לבסיס המשאבים העשיר של אוסטרליה.
פרויקטים יקרים לשוק האסייתי
מספר רב של חברות אסייתיות בתחום החשמל והדלק, כולל חברות מיפן, דרום קוריאה וסין, נוכחות באוסטרליה גם הן, לאחר שהכירו כבר מזמן בכוח המשיכה של עתודות הנפט והגז של המדינה, שנשלטות בידי משטר יציב תקציבית ופוליטית ונמצאות קרוב מספיק לאסיה כדי לספק מקור יציב של דלק לייצור חשמל.
עד לאחרונה היו לאוסטרליה רק שלושה מסופי ייצוא LNG: NWS (המדף הצפון מערבי) במערב אוסטרליה, שסיפק גז מהים לשווקים המקומיים והבינלאומיים מאז 1989, מסוף ההנזלה בדרווין שמופעל על ידי קונוקופיליפס בטריטוריה הצפונית שפועל מאז 2006, ומתקן פלוטו של וודסייד, שפועל מאז 2012.
כושר הייצור הכולל של המתקנים האלה מגיע ל-24.2 מיליון טון בשנה של LNG. צירוף שבעה פרויקטים חדשים יוסיף 60 מיליון טון נוספים לשנה עד סוף 2018. אוסטרליה תעבור את קטאר אז ותהפוך ליצואנית ה-LNG הגדולה בעולם.
על פי התכנית, ב-2017יצטרף מסוף שני למתקן בדרווין שיופעל על ידי מיזם משותף בשם Ichthys של החברות טוטאל ואינפקס ויפיק מעתודות גז במימי הטריטוריה הצפונית. המיזם, שמגובה בהלוואות של 20 מיליארד דולר, הוא הפרויקט שזכה למימון הגדול ביותר אי פעם בשוק הפיננסי העולמי. יפן מחשיבה את המיזם הזה כחיוני לבטחון האנרגטי שלה לטווח ארוך.
בינואר 2012 תעשיית ה-LNG עברה ציון דרך היסטורי כאשר החברה היפנית אינפקס הודיעה, יחד עם השותפים שלה, שהגיעה להחלטה סופית להשקיע ב-LNG Ichthys. זה היה ראוי לציון מפני ש- Ichthysהוא המיזם הראשון להנזלת LNG בקנה מידה גדול שיופעל על ידי חברה יפנית, וגם מכיוון שב- Ichthys התבצע מימון המיזם הגדול ביותר אי פעם בתעשיית ה-LNG.
ההכרזה של אינפקס הביאה לסיומם של 13 חודשים יוצאים מן הכלל, מינואר 2011 עד ינואר 2012, שבמהלכם שבעה מתקני הנזלה יבשתיים ומתקן LNG צף (FLNG), עם כושר ייצור משולב של 33.7 מיליון טון בשנה, אושרו סופית להשקעה באוסטרליה. לפני זה מעולם לא אושר כושר ייצור כה רב של LNG בתקופה כה קצרה, אפילו לא בקטאר, המובילה הבלתי מעורערת בתחום ה-LNG.
בחוף המזרחי של אוסטרליה, שלושת המתקנים החדשים לייצוא LNG באי קרטיס שבקווינסלנד, QCLNG, APLNG ו-GNLG החלו לייצא LNG שמקורו במתאן ממצע פחם משדות ביבשה ב-2014-2016. הפרויקטים של הסבת פחם ל-LNG הם הראשונים בתעשיית הגז האוסטרלית וחיברו לראשונה את שוקי הגז של האזורים קווינסלנד, ניו סאות' וולס וויקטוריה לזירה הבינלאומית, מה שגרם אי ביטחון באספקה ובמחיר לצרכנים מקומיים.
בחוף המערבי של אוסטרליה, אחד הפרויקטים היקרים ביותר שנהגו אי פעם הוציא את משלוח ה-LNG הראשון שלו באפריל. מתקן ה-LNG גורגון שבאי בארו בחלק הצפוני של מערב אוסטרליה, ששברון השקיעה בו 52 מיליארד דולר, ייצא בסופו של דבר 15.6 טון לשנה משלושה מסופים ללקוחות ביפן ובדרום קוריאה. במערב אוסטרליה יוקמו בשנים הקרובות גם פרויקטים חדשניים של שברון, של ואולי גם של וודסייד המתכננת מתקן צף. חברות נוספות מחכות בצד עד שתנאי השוק ישתפרו. מתקנים מתוכננים נוספים הם Pilbara FLNG, Bonaparte FLNG, Greater Sunrise FLNG ו-Cash Maple GLNF. אם הם באמת יוקמו אי פעם כושר הייצוא הכולל של אוסטרליה יגיע ל-27.3 מיליון טון משנה, לפי מפת הגז האינטראקטיבית של הפטרוליום אקונומיסט.
לא היה קל למפתחים להגיע לעמדה הזאת. כמו פרויקטים רבים בהיקף גדול בתעשיית הנפט והגז, מתקני ה-LNG של אוסטרליה ממוקמים בעיקר באיזורים נידחים ובתוואי שטח קשים. זה הפך את הקמתם למורכבת, יקרה וגוזלת זמן. הרבה מכוח העבודה היה צריך להגיע לאתרים בטיסה, חלקי המתקנים הובאו ממפעלי ייצור במלזיה ובדרום קוריאה ותהליך הרגולציה היה מורכב ומאתגר – התגברות על כל המכשולים האלה עלתה כסף רב. פרויקט הפיכת הפחם ל-LNG דורש גם תכניות קידוח מתמשכות כדי לספק זרם יציב של חומר זינה.
האישור של כושר יצור כה רב במשך תקופה כל כך קצרה עורר חשש אם יהיה אפשרי להקים כל כך הרבה מיזמים מבלי שייווצר מחסור במשאבים, במיוחד בתחום של מהנדסים מיומנים- מה שעורר פחד מפני עיכובים ארוכים מדי ויקרים מאוד.
למעשה, עיכובים, במקומות שבהם הם קרו, נטו להיות די מינימליים, ברוב המקרים זה היה עניין של חודשים ספורים. רק שני מיזמים ניצבו בפני עיכובים משמעותיים- כשנה וחצי במקרה של ג'ורגון ובין שישה לתשעה חודשים במקרה של Ichthys- אך עיכובים בקנה מידה זה אינם יוצאי דופן בתעשיית ה-LNG.
אופטימיות בעידן פסימי
השקת הפרויקטים היקרים האלה לא הייתה יכולה לבוא בזמן גרוע יותר. לפני שמחירי הנפט החלו לצנוח ב-2014 מפתחי פרויקטים של LNG נראו כמי שמובטחים להם מחירי גז גבוהים וצמודים למחיר הנפט. הביקושים מאסיה הלכו וגדלו וגם הם השפיעו על ההיגיון שאמר שאי אפשר לטעות בפיתוח LNG. אבל שוק המוכרים של אז הפך לשוק קונים, ופרויקטים כמו גורגון, על פי השמועות, נאלצים להיכנס למשא ומתן מחודש על חוזים ארוכי טווח ולהשלים עם היצף הגז בשוק ועפם התמוטטות המחירים.
למרות זאת, מפעילים והרשויות הפדרליות והמקומיות עדיין אופטימיים באשר לתפקיד ה-LNG האוסטרלי ובטוחים שהתעשייה נמצאת בעמדה טובה להתאוששות בטווח הארוך הן בביקוש והן במחירים.
ואכן, משקיעים חכמים שמזהים את ההזדמנות כבר עטים על עתודות גז הפצלים העצומות ביבשת האוסטרלית, ובמיוחד בטריטוריה הצפונית. יחד עם הממשלה הפדרלית, הרשויות בטריטוריה הצפונית דחופות חזק לקידום היתרונות האסטרטגיים, הלוגיסטיים והגיאוגרפיים של דרווין, נמל שנמצא שלושה ימים קרוב יותר לשווקים האסייתיים משאר הנמלים במדינה – ואת שפע העתודות הבלתי מנוצלות שבסביבה.
שרים העבירו למסלול אישור מהיר תכניות של מיסחור העתודות האלה על ידי בניית צינור שיקשר לראשונה את הרשת הצפונית ביותר לשווקים במזרח ובדרום.
פרויקט האינטר-קונקטור של גז בצפון מזרח, שאמור להתחיל באמצע 2018, יאפשר לייצא גז דרך מתקנים בקווינסלנד ובדרווין.
הקבוצה הסינית לנדברידג' חתמה לאחרונה על הסכם חכירה ל-99 שנה של נמל דרווין כדי לנצל את קרבתה של העיר לשוקי ייצוא הגז באסיה. כעת החברה מחפשת גז שיוכל להישלח לסין. לנדברידג' רוצה לייצר מרכז לוגיסטי שיחבר את דרווין עם סינגפור ועם שנג'ן שבסין – חלק מיוזמת דרך המשי הימית המוצעת על ידי נשיא סין שי ג'ינפינג.
בעוד שהצמיחה בביקוש בשוקי המטרה ההיסטוריים של אוסטרליה אינה נראית חזקה כשהייתה, הכלכלות הצומחות בדרום מזרח אסיה ובהודו יוכלו לפצות על כך וידביקו את הפער בסביבות 2030. עד אז, מפתחי ה-LNG האוסטרלים צפויים להתמקד בפיתוח מחדש של שדות ישנים יותר מאשר בפיתוח שדות חדשים, וירחיבו פרויקטים קיימים.
אוסטרליה היא המקום בו ל-FLNG (מתקני הנזלה ימיים) יש סיכוי להביא לשינוי משמעותי, על ידי קיצור משך התהליך, הגדלת שולי הרווח ויעילות תפעולית בהשוואה למתקנים ביבשה. דו"ח עדכני של ארגון מהנדסי אוסטרליה על הטכנולוגיה קבע שהיא מתאימה במיוחד לשדות גז גדולים וסטנדרטיים, שבדרך כלל נמצאים רחוק ממתקני העיבוד ביבשה.
בנוסף, FLNG מאפשר למפעילים גישה להרבה שדות גז קטנים יותר שנמצאים קרוב יחסית זה לזה אבל במרחק גדול מהמתקנים ביבשה, ומאפשרים לצרף את השדות הקטנים האלה לכמות שמספיקה להפוך את פיתוחם לכדאי. התפתחות כזו יכולה לפתוח את הדרך לשדות גז כמו Crux להחזיק את התפוקה ממתקני FLNG כמו פרליוד. כל זה אומר שהגל הגדול של LNG אוסטרלי העומד להגיע לשוק העולמי עשוי לחזור על עצמו בעשורים הבאים, לאחר שהזכרונות מירידת המחירים הנוכחית ייעלמו.