אחרי עשור סוער, שבו ירדן התקשתה להבטיח אספקת גז טבעי לטווח הארוך ולהגדיל את ייצור החשמל בתחומיה, נראה כי עמאן עומדת על סף מהפכת אנרגיה. הממלכה הירדנית צופה כי עד שנת 2022 כחמישים אחוז מתצרוכת האנרגיה שלה תסופק מבית והחמישים הנותרים יסופקו באספקה קבועה של גז בעלות נמוכה משדה הגז הישראלי לוויתן, שבו עתודות של 22 טריליון רגל מעוקבת.
יוזמות מפתח אלה יצאו לדרך בקרוב. מפעילת לוויתן, 'נובל אנרג'י', מצפה להתחיל בהפקה באמצע דצמבר ולייצא לירדן ולמצרים מהאחד בינואר, לפי הסכם מכירת הגז אשר נקבע לתקופה של 15 שנים, בהיקף של 45 מיליארד קוב. החברה צופה כי היקפים אלו יאמירו למעל 200 מיליון רגל מעוקבת ליום (CFD) במהלך החודשיים הראשונים של הפעילות. 290 מיליון רגל מעוקבת ליום הם הנפח הממוצע המשתמע מן החוזה.
גם בתוך ירדן עצמה מתפתחים העניינים במהירות. פרויקט משולב של פצלי שמן להפקת חשמל, שהוקם בעלות של 2.1 מיליארד דולר באטראט (שעליו כתבנו לפני כשנה), צפוי לעמוד ביעד ההשקה שלו באמצע 2020, ולהוסיף עוד 470 מגה-וואט לייצור האנרגיה
גם פרויקטים &הקשורים לסבבי המכרז הראשונים לאנרגיה מתחדשת ממשיכים לקרום עור וגידים, ומעלים את ההספק הנוכחי בפועל ל- 1.42 ג'יגה-וואט. במצגת שפרסם לאחרונה משרד האנרגיה הירדני צוין כי פרויקטים נוספים בהיקף 796 מגה-וואט יחד עם פרויקטים מסוג "מונה נטו" וכן הולכת חשמל שלא על ידי היצרנים, נמצאים כעת בשלבי הקמה.
משרד האנרגיה מכה על חטא בשל רבים מהתנאים המסחריים שעליהם חתם מתוך בהילות באמצע שנות ה-2010 כשמחירי הנפט היו גבוהים והממלכה זקוקה נואשות לפתרונות
הכול מורכב
חרף ההתקדמות, מקורות בתעשייה טוענים כי משרד האנרגיה וחברת החשמל הלאומית Nepco לא מצליחים להתמודד עם השינויים המתמשכים, מה שעשוי לעכב את הפרויקטים משמעותית.
האתגר העיקרי בתחום, נסוב סביב חוזים חשובים שעליהם חתמה ירדן בשנים האחרונות, חוזים שכבר אינם תחרותיים. בשנת 2011 כשיבוא הגז ממצרים קרס. Nepco נאלצה לייבא סולר ודלק כדי להניע את טורבינות הקיטור והגז במדינה. בעקבות מחירי נפט של מעל מאה דולר לחבית, הפסדי התפעול של החברה הרקיעו שחקים.
הפתרון של עמאן היה להעמיד מתקן גיזוז ימי FSRU בעקבה, בליווי הסכם רכישה של גז טבעי נוזלי מחברת 'של', הקמת תחנות כוח חדשות באמצעות הסכמים עם יצרני חשמל עצמאיים והתמקדות בחלופות מקומיות ארוכות טווח, כגון אנרגיה מתחדשת ופצלי שמן.
ירדן הפגינה התקדמות מרשימה בכל החזיתות הללו וחברת החשמל הלאומית שלה פועלת כיום כגוף בריא הרבה יותר. אולם סקטור האנרגיה הירדני נופל כעת קורבן להצלחתו שלו: התנאים המסחריים שעליהם חתם משרד האנרגיה בבהילות כשמחירי הנפט היו גבוהים והממלכה נזקקה נואשות לפתרונות.
כעת חותר המשרד בשקט למשא ומתן חוזר על מספר הסכמי רכישת אנרגיה בכדי לשנות תנאי Take or Pay ולצמצם את הנטל הכלכלי המוטל עליו בד בבד עם העלייה בייצור החשמל. גורם בתעשייה מסר ל- MEES כי המשרד לוחץ מאוד על החברה המפעילה את תחנת הכוח באטראט – קונסורציום סיני-מלזי-אסטוני המפעיל את פרויקט פצלי השמן – למכור לחברת החשמל במחיר נמוך משמעותית מזה הקבוע בהסכם המכירה. אם הקונסורציום לא יסכים, הממשל הירדני עשוי לעכב את רכישת החשמל. אותו גורם מוסיף כי ברגע שיוחל שינוי בהסכם רכישת האנרגיה מפרויקט פצלי השמן, עמאן תפעל לבחינה מחודשת של מחירים שנקבעו עם Kepco הקוריאנית בהיקף 573 מגה-וואט ועם חברת AES Levant בהיקף 240 מגה-וואט.
המניע למשא ומתן מחודש ברור: בין השנים 2004-2013 היה עומס השיא של ירדן קרוב ל-85-99 אחוז מכושר הייצור בפועל, התוספת של ארבעה יצרני חשמל עצמאיים, יחד עם פרויקטים של אנרגיה מתחדשת הפחיתו את הפער בין ביקוש השיא ליכולת הייצור לכדי שיעור בריא הרבה יותר של 53 אחוז. אפילו בלי להחשיב פרויקטים של אנרגיה מתחדשת – מכיוון שאלה עשויים להיות בלתי פעילים במהלך ביקוש השיא – ביקוש השיא עדיין אינו עולה על רף 75 אחוז מיכולת הייצור הקבועה הקונבנציונאלית בירדן. עודף ייצור זה פירושו כי Nepco עשויה בסופו של דבר לשלם ליצרני חשמל עצמאיים כדי שלא יפעלו.
אתגרים וסוגיות הגז
גם בתחום אספקת הגז, עשוי עודף להביא לעיכוב פרויקטים. גורם מסר ל- MEES שמשרד האנרגיה הירדני עושה מאמץ גדול, לסיים הסכם אספקת גז נוזלי טבעי עם חברת 'של'. העסקה נמשכת אל שנת 2020 ומחייבת את חברת החשמל לרכוש 12 משלוחי גז נוזלי טבעי בשנה הבאה. המשרד עשה ניסיונות ראשוניים למכור את הגז מחדש לחברות הסוחרות בגז נוזלי טבעי, אך לא היה מוכן להסכים להפסד בגובה 10 דולר למיליון BTU שהוא משלם ל'של'.
גם יבוא גז באופן שוטף ממצרים הוא מסובך. ראשית, קשה לברר כמה גז מקבלת ירדן בפועל ממצרים על בסיס קבוע. כאשר החלה אספקת הגז בספטמבר 2018, רק כעשרה אחוז מכלל הביקוש הירדני (320 רגל מעוקבת ליום) קיבל מענה. הביקוש גבר מאז. חברת הגז הממשלתית המצרית EGAS אומרת כי סיפקה לירדן 53 מיליארד ר"מ ממועד חידוש המשלוחים ועד לסוף יוני, ובממוצע 175 מיליון ר"מ ליום במשך אותם עשרה חודשים. נתון זה מתיישב פחות או יותר עם דיווחים ירדניים מהתקופה האחרונה, המצביעים על כך שהביקוש לגז בהיקף של 330 מיליון ר"מ ליום נענה בשיעור של 50:50 בקירוב על ידי גט"ן והאספקה ממצרים.
בין השנים 2004-2013 היה עומס השיא של ירדן קרוב ל-85-99 אחוז מכושר הייצור בפועל, התוספת של ארבעה יצרני חשמל עצמאיים, יחד עם פרויקטים של אנרגיה מתחדשת הפחיתו את הפער ל-53 אחוז
גורם מסר כי ירדן משלמת כרגע פחות מחמישה דולר למיליון BTU כפי שהוסכם בשנת 2012, עקב ההפרה החד צדדית של הסכם מכירת הגז המקורי מצד מצרים. מחיר זה בתורו זול בהרבה מאספקת הגז הנוזלי הטבעי של 'של' (אם כי ראוי לציין שמחיר של 10 דולר למיליון BTU בקירוב תואם לממוצע ששילמו השנה היבואניות הגדולות יפן וסין).
כשירדן חתמה על עסקת לווייתן ב-2016, הסיכויים שמצרים תחזור לייצא גז יותר מסך היבוא שלה נראו קלושים. אפילו לעסקת לווייתן עצמה נראו סיכויי הצלחה נמוכים בגלל התנגדות ציבורית ניכרת. כעת יש לירדן שלושה מקורות גז יציבים ויהיה עליה לנווט ביניהם בזהירות.
שאיפותיה של ירדן בתחום האנרגיה המתחדשת מתחילות גם הן ליפול קורבן לעודפי האספקה וייצור הגז. משרד האנרגיה נאלץ לאחרונה לעצור את כל הפרויקטים החדשים בהיקף 1 מגה-וואט ומעלה בגלל שחברת החשמל כשלה בשדרוג רשת ההולכה הלאומית – נקודת חיכוך מרכזית בין שני המוסדות. הטענה היא כי החברה הססנית מדי בכל הקשור לקידום פרויקטים של אנרגיה מתחדשת בירדן.