ירוק זה השחור החדש

תכניות הנטרול והפירוק של שדות הנפט והגז הימיים הבוגרים מתעכבות ועם מחירי נפט נמוכים ושדות מידלדלים, נדרשים רעיונות חדשניים להפחתת העלויות של התהליך. למשל, אסדות קידוח של הזהב השחור יהפכו לאתרים ירוקים

קשה לחזות את עלויות הפסקת התפעול של שדות נפט וגז ימיים, הפסקה שכרוכה בפירוק וסילוק התשתיות. מגוון התצורות המבניות, הפכפכות החוקים והתקנות, ציבור חשדני ובלימת רעיונות חדשניים, כולם יחד מסכלים את המאמצים ומגדילים את העלות. בינתיים, הירידה במחירי הנפט מגבילה את היכולת הפיננסית של המפעילים. כתוצאה מכך, יותר חברות מזרזות את תכניות הפירוק של נכסיהן כדי לצמצם הפסדים.

הדבר נכון במיוחד בים הצפוני. מאז 2014, האזור מתגלה כשוק הפעיל בעולם בפירוק שדות נפט וגז, הן מבחינת ההיקף והן מבחינת מהירות הביצוע. עד לפני 30 שנה, האגן ייצר יותר מכפליים נפט וגז, וזה רק מרבע ממספר השדות הפעילים היום. מאז השיא של 4.5 מיליון ח/י לפני 17 שנה, התפוקה ירדה בשני שליש וגודל תגלית ממוצעת ירד פי חמישה. אנליסטים מ’ווד מקנזי’ מעריכים שכיום 30 אחוזים מהשדות מייצרים בהפסד. עשרה אחוז כבר ננטשו, בגלל ירידת מחירי הנפט, מקורות רבים הם כבר לא כלכליים, וערך העתודות הניתנות להפקה ירד ב-1.2 מיליארד חביות ל-8.8 מיליארד חביות, מה שהוריד את ערך השוק של המפעילים החשובים. בנוסף, ביטול פעילות מאגרי הנפט והגז כרוכה בחובת פירוק, אטימה וסילוק של התשתיות וההתקנים, תהליך יקר מאוד בפני עצמו ומגביר את הלחץ על המפעילים.

‘של’ קבעה תקדים עבור המפעילים כאשר בתחילת השנה התחילה לפרק ארבע אסדות בגודל מגדל אייפל, בשדה ברנט. היא התחייבה להשלים את המשימה תוך עשור, מעסיקה לשם כך 1,000 עובדים ומוציאה מיליארדי ליש”ט כדי להסיר את מבני הבטון במים עמוקים. בינתיים, עלות פעולות האטימה והנטישה צפויות להגיע ל-2.7 מיליון ליש”ט לבאר. השדה מכיל 154 בארות בסה”כ, וכולן יחד מגיעות לעומק של כ-3,000 ק”מ. המשימה תתמקד גם בארבע האסדות הימיות שמשקלן 24,000 טונות ובגרירתן לחוף.

ביטול הפעילות של ‘של’ הוא רק דוגמה לכמה גדול ויקר יהיה העסק. לפי ‘אויל גז יו.קיי’, מפעילים יצטרכו להשקיע כ-17 מיליארד ליש”ט בעשור הבא, כדי לסלק 80 אסדות מושבתות. עד 2055, 470 אסדות, 5,000 בארות, 10,000 ק”מ של צינורות ו-40,000 גושי בטון יצטרכו להתפנות. ב’ווד מקנזי’ מעריכים שעלות העבודה היא 54 מיליארד ליש”ט בערכים נומינאליים. מומחים אומרים שהמחיר עלול להאמיר. חרף התכנון הקפדני, מפעילים מעטים יכולים לעמוד בעלויות כאלה.

אפקט הדומינו

זה זמן רב שרשויות הרגולציה דורשות מהחברות להכין תכניות מפורטות. לפי ההיקף, התצורה וסוג האסדה, התקנות מפרטות איך לבצע את העבודה וענף השירותים מחליט איך ואיפה יתחילו בעבודה. כשהשוק בירידה, חברות מזדרזות להוציא כסף על הפסקת פעילות ונטישה, כסף שיכול לחסל חלק ניכר מתזרים המזומנים שלהן. מבחינת חברות הענק העשירות זו לא בעיה, אבל למפעילים הקטנים המכה קשה. בשנה שעברה הגישו תשעים מפעילים עצמאיים בצפון אמריקה בקשה לפשיטת רגל, ורבים נטשו את תהליך פינוי והמתקנים.

הרגולטורים חוששים מפירוק האסדות בשוק של מחירי נפט נמוכים, אומר קמרון דאן, שותף בחברת הנדסה. החברות המחזיקות בהתחייבות לפינוי נכסיהן הן גם חברות שמפעילות שדות גז ונפט וצריכות להיות בעלות כושר פירעון כדי להשלים פינויים במלואם.

פינוי מואץ של שדות עלול ליצור אפקט דומינו בשדות הסמוכים. ביוני האחרון, ‘פיירפילד אנרג’י’, מפעילה עצמאית, הודיעה על תכניות לסגירת מאגר דנלין, חמש שנים לפני המועד, בגלל מחירי הנפט. היא הפיקה עד היום 90% מתכולת המאגר, וזה השדה הגדול הראשון שמפונה למרות עתודות משמעותיות. הפסד התפוקה לא היה משמעותי לאזור, אך פינוי השדה המשמש גם כערוץ מעבר ליצוא של שדות סמוכים, יחייב הקמה של מערכת עוקפת חדשה, מה שייפגע באותם שדות. שיבוש כזה עלול לפגוע משמעותית בתפוקת הים הצפוני.

מפעילי הים הצפוני, שתהליך פינוי השדות עדיין לא מפותח אצלם דיו, יכולים ללמוד ממפרץ מקסיקו. המהנדסים שם בזבזו שנים בהכשרת פינוי של שדות ימיים, כשסילקו בהצלחה בין 150 ל-200 אסדות הפקה כל שנה מאז 2000. כרבע מהאסדות שנותרו במפרץ כבר בנות 30 שנה. תהליך שהגיע לבשלות, שרשרת אספקה יציבה של ציוד ייעודי וזרם קבוע של ספקים יסייעו למפעילים להתייעל בהריסת נכסים שהושבתו.

שיעור נוסף שאפשר ללמוד הוא התכנית המצליחה rigs-to-reefs של ארה”ב, שהופכת אסדות קידוח ישנות לריפים מלאכותיים, מבנים המשמשים בית גידול ליצורים ימיים ואלמוגים. מדובר בחסכון של יותר ממחצית העלות, ובמקביל, תרומה לסביבה. חצי מהסכום שנחסך עובר לבעלי המניות של החברות והחצי השני לקרן לשימור הסביבה הימית.

למידה מהצלחה. אמריקה!

מפעילים בים הצפוני קוראים למדיניות תחיקתית שתעודד תוכניות להקמת ריפים גם בבריטניה. הניסיון המוצלח במפרץ מדגים שניתן להטביע נכסים במים עמוקים באופן ידידותי לסביבה ולא לגרור אותם ליבשה, אף שגם לזה יש מתנגדים. המפעילים צריכים למצוא שיטות לקיצוץ העלויות ושיתוף פעולה בין חברות הוא כנראה הפתרון.

הפחתת פליטות, שימוש חוזר ומחזור

מחזור הוא פיתרון נוסף להוזלת עלויות ושמירה על הסביבה, והתכנית המוצלחת של 'סטאטאויל' ללכידה ואחסון של פחמן ((CCS בשדה סליפנר ווסט היא דוגמה. המיזם לא רק סייע לנורווגיה לקצץ משמעותית בפליטות הפחמן, אלא גם הראה למפעילים אחרים שניתן למחזר את התשתית. 'של' ו-SSE הבריטית, הגישו בשנה שעברה הצעה למימון ממשלתי לפיתוח מיזם CCS הראשון מסוגו בעולם באמצעות מחזור האסדה הנטושה גולדאיין של 'של' והצינור הקיים ללכידת הפליטות מתחנות כוח של SSE. הגז יאוחסן במאגר המרוקן. הרעיון הוא שכך תמנע 'של' מרוב העלויות בגין פירוק האסדה ופינויה בהיקף של 400 מיליון ליש"ט, ובמקביל תסייע לממשלה להגיע ליעד הפחתת הפליטות שלה. הממשלה לא חשבה כך ונטשה את הבטחתה לספק מימון בהיקף של מיליארד ליש"ט. אך עדיין הפוטנציאל קיים.

עולם חדש מופלא

לכל אזור מתאימה שיטת נטישה אחרת, אבל לפחות המפעילים פועלים בשיתוף פעולה ומציעים פתרונות מעשיים וחדשניים כדי להוזיל עלויות ולהגן על הסביבה. יש כיום תקדימים לשימוש חוזר בתשתיות ימיות ישנות לשם הפעלת מיזמי אנרגיה מתחדשת, אופציות ידידותיות לסביבה, ומחזור וחשוב מכך, המפעילים הגדולים משתפים פעולה עם חברות קטנות ומוחקים את התפיסה הישנה של מיזוגים ורכישות.  שיתוף פעולה זה לא רק תומך בעתודות הניתנות להפקה, אלא גם מגן על השקעה עתידית בתעשייה.