תכניתה של ערב הסעודית להמציא את עצמה מחדש שלטה בנוף הפוליטי והכלכלי של המפרץ ב-2016. עם זאת, המזרח התיכון נשטף במאבקים ובקרבות ומחירי הנפט הנמוכים נשבו כרוח נגדית. באפריל חשפה ערב הסעודית את "ויז'ן 2030" פרי מוחו הקודח של הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן אל סעוד, שהיא מפת דרכים לגמילת הממלכה מהתלות בנפט. פרטים חשובים יותר הגיעו ביוני, עם פרסום "התוכנית לשינוי לאומי". התכנית מלאה במדדי ביצוע מרכזיים (KPI) מתברואה ועד לתיירות. אבל מבחינתם של הסעודים, השינוי החל כבר בתחילת השנה, כשהממשלה העלתה את מחירי הדלק.
חשובה לא פחות ההכרזה בינואר על הנפקה ראשונה לציבור (IPO) של אראמקו. רק חמישה אחוזים מהחברה יימכרו, אבל ההלם של הבנקאים הורגש. החדשות לא התיישבו עם מדיניות יצוא הנפט של סעודיה, שלפיה צריך לתת לשוק פשוט לזרום. את האדריכל של המדיניות הזאת, השר עלי אל-נעימי, החליף את חאליד אל-פאליח. בספטמבר עודדה המדינה הסכם בין חברות אופ"ק ויצרניות אחרות, בכדי לרסן את עודפי ההיצע בשוק ולהעלות מחירים.
אחד התנאים לעסקה חדשה של אופ"ק היה שריאד תאפשר לאיראן להמשיך ולהגביר הייצור וההתאוששות של איראן אחרי הסנקציות מדהימה (ראו במאמר הסמוך). היריבות בין המדינות העמיקה השנה. סעודיה נגררת במלחמה בתימן נגד החות'ים וסופגת גינויים מרחבי העולם. המלחמה בסוריה, עוד זירת התנגשות בין שליחי סעודיה ואיראן מחריפה. רוסיה, שמגבה את משטרו של אסאד, הפגיזה ללא רחמים אזורים שבידי המורדים.
גם עיראק נתקלה בקשיים ב-2016, כשהתפוקה והיצוא בדרום הרקיעו לשיאים חדשים בתקופה שאחרי סאדאם חוסיין. משלוחים שעברו בנמל בצרה הריצו 3.28 חביות ליום בספטמבר. עם זאת, קרן המטבע העולמית נאלצה להלוות לעיראק כסף שיחזיק את הכלכלה מתפקדת. ההידרדרות בצפון המדינה פגעה במוניטין של כורדיסטאן בקרב המשקיעים. מחלוקת בין אירביל לבגדאד הביאה לסגירת צינור הייצוא לטורקיה לחמישה חודשים (ראו מאמר בגיליון הקודם) והכלכלה דשדשה במקום. בספטמבר נפתח הקו מחדש והיצוא הכורדי עלה ליותר מחצי מיליון ח/י. הממשלה האזורית החלה אפילו לשלם לחלק מהמשקיעים בראש שרשרת ההפקה. הסכם הנפט עם בגדאד – שחודשים הכשיל את רה"מ בהקמת ממשלה חדשה – היה משמעותי במיוחד לאור המאבק נגד המדינה האיסלאמית. באוקטובר, הפשמרגה הכורדי וחיילי עיראק, בתמיכת כוחות מיוחדים מהמערב, פתחו במערכה לשחרור מוסול.
גם בלוב הותקפה המדינה האיסלאמית. באוקטובר כותר הארגון בסירת וחוסל בהיקף גדול. אבל 2016 הייתה שנת מלאת כאוס בפוליטיקה של לו, ועל כך בהרחבה בגיליון זה.
כלכלת מצרים הלכה והידרדרה ב-2016, אף שענף החיפוש וההפקה הציע בשורות טובות. בפרויקטים של גז בים נעשתה התקדמות של ממש, במקומות שבהן 'אני' רצה קדימה לפתח את השדה זוהר. גם פרויקטים סמוכים של גז התקדמו יפה. מצרים הפסידה גם חלק מהתעבורה בתעלת סואץ, משום שהספנים בחרו במסלול ארוך יותר שעוקף את אפריקה, בשל עליית התעריפים. חבילת סיוע גדולה מסעודיה התעכבה בשל בעיות פוליטיות בסתיו, כש'ארמקו' הפסיקה משלוח מוצרי נפט למצרים.
ושוב במפרץ, ממשלת כווית ניסתה להעלות את מחירי הדלק חרף התנגדות רה"מ. כשהפרלמנט פוזר באוקטובר, נראה היה שזה אפשרי. איחוד האמירויות חידשה את אסטרטגיית היצוא ל-LNG, מה שהועיל ללקוחותיה האסיאתיים, כשביקשו חוזים זולים וגמישים יותר. הדבר סייע למדינה לשמור על נתח שוק בדרום אסיה, שם עלה הייבוא מקטאר בכחמישים אחוז.
אצל כל יצואניות האנרגיה באזור, מחירי הנפט הנמוכים ב-2016 קיצצו קשות בתקציבים. רק איראן, המתאוששת מהסנקציות, נהנתה מצמיחה יציבה. אין פלא שחברות אופ"ק באזור גמרו את השנה בניסיון נואש להסכים על קיצוץ בתפוקה.
תהליכים רשמיים
כמובן, ככל שההיקף הגיאוגרפי והטכני של הפרויקט רחב יותר, כך הוא דורש תהליכים מובנים המבוססים על שיתוף פעולה. כפי שמציינים מומחים לניהול פרויקטים, שת"פ ברמה בינלאומית הוא משחק עם חוקים משלו.
"שיתוף פעולה הוא הרבה יותר מאשר סתם שיתוף מידע ", מסבירים במשרד האנרגיה של ארה"ב. "זו צורה של עבודת צוות ותהליך של החלפת רעיונות שמשפיעים על הפרויקט לחיוב. בשונה משיתוף ידע בין עמיתים למשרד, בלי שימוש בטכנולוגיה קשה מאוד להגיע לשיתוף פעולה יעיל בין צוותים מבוזרים".
בקיצור, יש החלפת רעיונות וניסיון בקפיטריה של החברה, ויש החלפת ידע ומידע רשמית בהיקף מובנה ושסדר העדיפויות בו מאורגן הרבה יותר. ללא האחרון, מציינים במשרד לניהול פרויקטים, בלתי אפשרי לגשר על המרחק בין צוותי הפרויקט.
מעודד לשמוע שאנחנו משתפרים בזה. כשחברת "לויד רג'יסטר אנרג'י" פרסמה דו"ח על מצב התעשייה בעולם לפני כשנתיים, היא צפתה כי "שיתוף פעולה הוא שיניע חדשנות עתידית בענף הנפט והגז". חרף העובדה שחברות תמיד מעדיפות פיתוח עצמאי, שיטה זו תהפוך לאט-לאט למיושנת. מיזמים משותפים עם שותפים חיצוניים יהיו שכיחים יותר בקרוב", לפי התחזית של כותבי הדו"ח.
אין ספק שהדבר הזה קורה ובקצב מהיר אפילו יותר ממה שמנבא הדוח" של לויד. הממשלים מעודדים את המגמה הזאת, משום שהם נחושים לשפר את ספירת האנרגיה באמצעות שיתוף ידע, אשר הוא בתורו יעודד יעילות גבוהה יותר ומגזר נפט וגז חסון ובריא יותר.
למדע לוקח זמן לחלחל מטה לרמת התעשייה ודרושה פה סבלנות. כשמכירים בכך, שיתוף הפעולה בין ארה"ב לסין, הידוע בשם "שותפות האנרגיה הנקייה", מתרחב הרבה מעבר לתוכנית החומש שנקבעה עד ל-2020. התוכנית, שיועדה לשיתוף ידע לטווח ארוך לטובת כל המדינות השותפות, שינתה צורתה למרכז מחקר בשל הידוע בשם CERC, מה שמוכיח כי שיתוף פעולה בין ממשלתי בענף האנרגיה יכול להצליח חרף חילוקי דעות גיאופוליטיים מהותיים.
השותפות השיגה כבר התקדמות מועילה בפרויקטים המקוריים שלה ולאחרונה הוסיפה עוד אחד- הנצילות האנרגטית של משאיות בינוניות עד כבדות, השנואות כל כך על שוחרי איכות הסביבה. אם ארה"ב וסין ימצאו פתרון לאחד המזהמים הגדולים בעולם, הדבר יוכיח את התועלת שבשת"פ בין מדע ותעשייה בסוגיות שחשיבותן חוצה גבולות.