לאט אבל בטוח. או שלא.

היו ימים שבהם פיתוח של משאבי הגז באגן רובומה נראה כמו מרוץ בין מוזמביק וטנזניה. לעת עתה, המנצחת היא מוזמביק וזאת בזכות הפרויקט הצף להנזלת גז טבעי, שעומד בפני קבלת האישור הסופי להשקעה. מעבר לזה, יש וודאות נמוכה בכל הקשור במיזמים שבצד השני של הגבול הימי.

מיזם ה-LNG הצף (FLNG) סאות' קוראל שמפעילה 'אני' מפיק תועלת מהעובדה שמדובר במתקן ימי כמעט לגמרי וגם מהפטור שקיבל מהצורך לספק גז למוזמביק. לחלופין, את כל התפוקה שלו  בשווי של 3.4 מיליון טון לשנה רכשה חברת BP לתקופה של 20 שנה. משולח הגז הראשון יופק ב-2023.

מאגד של טכניפ, JGC, ו'סמסונג תעשיות כבדות' השיג חוזה להקמת מתקן FLNG וההתחייבויות למימון התקבלו מבנקים שיעניקו הלוואות בחסות סוכנויות אשראי ליצוא. מדובר בסוכנויות סיניות, דרום קוריאניות, צרפתיות ואיטלקיות. האישור הסופי להשקעה (FID) התעכב והגיע בינואר 2017.

יש עדיין מספר חלקים לא סגורים בפאזל של הפרויקט, במיוחד הכניסה של 'אקסון-מובייל' למאגד. 'אני' מתכננת למכור לענקית האנרגיה האמריקאית מחצית מאחזקותיה העומדות על 50 אחוזים באזור 4, וכך ייווצר מצב ששתי מפעילות משותפות יהיו המפעילות הבכירות במאגד, יחד עם בעלי מניות קטנים יותר: CNCP עם 20 אחוז קאלפ, קוגאס וחברת הנפט הלאומית של מוזמביק ENH עם 10 אחוזים כל אחת.

אחד הגורמים המעכבים את ההצטרפות היא ממשלת מוזמביק, שסובלת ממחסור במזומנים ומתמקחת לגבי סכום המס על רווחי הון שישולם על העסקה.

העניינים מסובכים ממילא, בגלל הנוכחות של CNCP הסינית בקונסורציום. הסירוב שלה לאפשר ל'אקסון' לרכוש 25 אחוזים מזכויות ההפעלה על סכום פחות מזה ששילמה CNCP תמורת 20 אחוז החמיר בעקבות ההרעה ביחסים בין סין לארצות הברית, מאז נבחר דונלד טראמפ להיות נשיא (והמינוי של רקס טילרסון למזכיר המדינה). סין וארה"ב נתונות בסכסוך מתמשך לגבי ים סין הדרומי, ואזור 4 של מוזמביק יכול להיות כלי שרת בעל ערך במשחק הזה.

אזור 4 כולל את שדה קוראל, כשהמחצית הדרומית שלו תספק פרויקט FLNG, אך גם שדה ענק ופורה החוצה את הגבול לתוך אזור 1, של 'אנאדרקו'. שדה זה נקרא בשם ממבה באזור 4 ופרוספרידד באזור 1, המשאב אמור להיות היעד האמיתי של 'אקסון' במוזמביק, אם הטקסנים יסכימו לנטוש את ההפעלה של שדה קוראל ולהשאירו ל'אני'. בסופו של דבר, 'אקסון' רוצה להיות המפעילה של המשאב כולו, ואף לרכוש את אזור 1 השייך ל'אנאדרקו'.

'אנאדרקו' נטלה את המושכות במשא ומתן מול הממשלה בנוגע לפארק LNG יבשתי, שיהיה משותף לשני האזורים 1 ו-4. אך ההתקדמות איטית יותר.

יישוב הסכסוך המקומי הוא היבט אחד, אך היבט נוסף הוא אופן חלוקת אחריות וזכויות, הן ביבשה והן בים, בין 'אנאדרקו' ו'אני', שהיחסים ביניהן לא היו אף פעם פשוטים.

ל'אנאדרקו' יש 26.5 אחוזים באזור 1 ואחריה באה 'מיטסווי' עם 20 אחוז. שלוש חברות הודיות מחזיקות יחד בבעלות על שלושים אחוזים מהשטח – ONGE עם 16 אחוזים, 'בראט פטרו ריסורסס'  עם 10 אחוז וחברת הנפט ההודית IndianOil)) ארבעה אחוזים. חברת ENH של מוזמביק מחזיקה ב-15 אחוז מהמיזם, ו-8.5 האחוזים האחרונים מוחזקים בבעלותה של PTTEP התאילנדית.

בעלי העניין הפסיקו לומר שההחלטה הסופית להשקעה ((FID תינתן עוד השנה. במקום זאת, הם מייעדים את 2018 כתאריך היעד לקבלת ההחלטה ואת 2023 להפקת הגז הראשונה. בשלב הראשון, 'אנאדרקו' מתכננת לבנות שני מתקנים לייצור שישה מיליון טון לשנה כל אחד.

טנזניה מדשדשת

אמנם במוזמביק היו עיכובים שונים, אבל היא כמעט בטוחה שאכן ניצחה את טנזניה במרוץ הגט"ן. 'סטאטאויל' המפעילה של גוש 2, אמרה בשנה שעברה שהחלטת ההשקעה הסופית רחוקה בעוד חמש שנים ממימוש, אף שהנשיא, ג'ון מגופולי, טוען שממשלתו מטפלת בנושא.

'סטאטאויל' תפתח מיזם LNG יבשתי בשותפות עם BG, שכעת שולטת בה חברת 'של' המחזיקה בגושים הסמוכים לאלה שלה. המשאב כולו נאמד כעת ב-57 טריליון רגל מעוקבת- קטן הרבה יותר מהאומדן של 180 טריליון ר"מ בגושים באגן רובומה השייכים למוזמביק, אך למרות זאת גדול מספיק כדי להצדיק הקמתו של מתקן LNG. התכנית, שעלותה 30 מיליארד דולר, כוללת מתקן LNG יבשתי בעל כושר ייצור של 10 מיליון טון לשנה שיכול להיות תפעולי עד 2028. בעלי מניות נוספים הכוללים את 'אופיר אנרג'י', ו'אקסון' – מעוררים אי שקט הן במוזמביק והן בטנזניה בנוגע לחששות שהחברה האמריקאית עשויה להאיץ את הפיתוח במדינה אחת על חשבון האחרת.

הלהיטות של מגופולי לקדם פרויקט הגט"ן מקלה מאוד על בעלי המניות הצופים בעצבנות ובחשש בממשלתו, שמפעילה יד קשה נגד משקיעים זרים במגזרים אחרים. הפופולאריות של מגופולי נובעת ממלחמתו בשחיתות, אך גם על ההגנה שלו על טנזניה מפני השליטה של בעלי הון זרים חמדנים.

בשנה שעברה החלו הממשלה והמשקיעים לנהל משא ומתן על הסכם עבור המיזם המכונה Host Government Agreement  ((HGA, שזהו הסכם משפטי בין משקיע זר לממשלה מקומית או מארחת שבו מעוגנים החובות והזכויות של שני הצדדים בנוגע לפיתוח, הקמה ותפעול המיזם. בין היתר מפורטים היקפי התמיכה של הממשלה במיזם וכן סעיף ייצוב שמטרתו למזער את הסיכונים הפיננסים והפוליטיים הנשקפים למשקיעים כתוצאה משינויים פתאומיים בחוקים של אותה מדינה. הממשלה צופה שהתהליך יארך כשנה וחצי. לפי אחמד סלים מסוכנות הייעוץ, טנאו אינטלג'נס, "ה-HGA נדחה כל כך הרבה פעמים, כך שלפחות העובדה שזה נדון כעת היא לכשעצמה התפתחות חיובית".

צעד נוסף של מגופולי היה להאיץ את רכישת השטח עבור מתקן ה-LNG, "התפתחות חיובית נוספת שתסייע לשחרר חלק מהתסכולים של ציבור המשקיעים", אומר סלים, ומוסיף: "עושה רושם שהממשלה מגלה אגרסיביות ביחס לפיתוח תעשיות הכרייה והתקשורת, לעומת סקטור האנרגיה שנראה קצת תקוע. דברים אמנם קורים לאט, אבל הם לפחות נעים קדימה באופן עקבי".