להפוך גז טבעי מבוזבז לביטקוין

מייקל קרן, safehaven אוקטובר 2018

כורי הביטקוין נעשו ציידי אנרגיה של ממש, הם תרים את העולם אחרי חשמל זול. כשרוב האנשים חושבים על כריית ביטקוין, הם מדמיינים מחסני ענק בקנדה או בהרי סצ’ואן, אבל בירות הנפט של ארה”ב? מפתיע ככל שזה ישמע, ייתכן שיש דרך להפוך גז, שאחרת היה מתבזבז, לביטקוין?

בעיית הגז הטבעי של טקסס

כשגדלתי בטקסס, בארות נפט היו חלק מהחיים. מחירי הנפט היו גבוהים והוא היה בשפע. בעיירת הקולג’ השקטה שבה למדתי, הן היו בכל מקום. הגענו אפילו לכותרות העיתונים הגדולים כשבעיר שלי ניסו לאסור על הפקה בשבירה הידראולית (ומן הסתם, הפסידו).

ואז הגיעה המכה. בין 2015-2017 צנח מחיר הנפט מ-115 דולר לחבית אל מתחת ל-35 דולר. הירידה הכתה לא רק בפועלים הבריונים והקודחים אלא החריבה קהילות שלמות במדינה – עיירות שוקקות נהיו עיירות רפאים, אנשים פשוטים פשטו את הרגל וגרוע מכך.

אבל עכשיו, השפע חוזר.

מחירי נפט גבוהים הובילו לרנסנס באגן פרמיאן שבטקסס. האגן הוא מכונת כסף, שכל מי שיכול לפנות לעבודה פיזית מפרכת ולאורך שעות, ירוויח בו משכורת שנתית של שש ספרות. הרווחים גבוהים כל כך, עד שנראה שהקודחים שורפים גם רווחים אפשריים.

צריך להבין, כששואבים נפט נוצר גז טבעי כתוצר לוואי. בגלל שאין תשתית, נוסף על עודף הגז הטבעי בשווקים בעולם, קשה כיום לשנע אותו מהאגן ואף להשתמש בו כמשאב. בתרחיש כזה, לקודחים יש רק שתי אפשרויות – להקטין את התפוקה או לשרוף את הגז. בטח ניחשתם כבר באיזו אפשרות הם בוחרים.

תהליך שריפת הדלק העודף נקרא ‘פלרינג’ ויש לו השלכות סביבתיות, כמו גם כלכליות. ה’וול סטריט ג’ורנל’ מעריך שמדי יום נשרף גז טבעי בשווי של יותר ממיליון דולר, מה שמייצר גזי חממה בכמות השווה לזו שמייצרות שני מיליון מכוניות, וזה רק באגן פרמיאן, טקסס. לפי הערכות אחרות, ייתכן מאוד שברחבי העולם המספרים גדולים בהרבה. נכון, נדרשים אישורים מיוחדים לשם כך, אבל נדיר שהרשויות מסרבות. ולמה שיסרבו? הפקת נפט גולמי היא הברכה של האזור והמדינה כולה.

אבל אולי יש אפשרות שלישית? כזו שתאפשר לקודחים גם להפיק את הגז וגם להשתמש בו?

משאבת נפט

שריפת גז טבעי ליד משאבת נפט ליד בופורד, ארה”ב. מקור: וויליאם קמפבל, גטי אימג’ז

להפוך גז לביטקוין

הבעיה עם צריכת האנרגיה של הביטקוין (שעל אודותיה כתבנו בהרחבה בגיליון 364) נטחנה עד דק בכל אחד מהצדדים בוויכוח. באופן כללי, הטיעון הוא כזה: טביעת הרגל הפחמנית של כורי הביטקוין הולכת וגדלה. אמנם ננקטו מאמצים משמעותיים על מנת להפחית את המחיר הסביבתי, החל בחוות סולאריות, מתקנים של אנרגיה הידרו-אלקטרית, אבל בסופו של דבר, הביטקוין לא מצליח להימלט מהסטיגמה השלילית.

חלק מהיוזמות המעניינות ביותר הן אלו שממש הופכות פסולת לביטקוין ולאחרונה נראה שתעשיית הנפט בשלה לממש את הפוטנציאל הגלום בה.

מחקר של חברת ‘ברנסטיין’ מציין את העובדה שאגן הפרמיאן יכול להפיק “25 מיליארד רגל מעוקבת ליום של גז רטוב עד 2025, גז שרובו יטופל כתוצר לוואי בהתבסס על מחיר הנפט וייתכן שאף יישרף! מה יכולים המפיקים לעשות עם הגז הפנוי הזה”?

וזו, ללא ספק, שאלה של מיליון דולר.

למרבה הצער, לשאלה הזאת טרם נמצא מענה. בסקירה המדוברת האנליסטים הגיעו למסקנה שבשל הקושי בכרייה, מחירי הביטקוין אמורים להיות גבוהים הרבה יותר, על מנת שיהיה רווחי וציינו “נרוויח רק אם המחיר הממוצע לאורך 15 שנה יהיה 18,788 דולר”.

אבל זה לא סוף הסיפור. עדיין יש בעיה שדורשת פתרון.

כריית שריפות

מחירי הנפט ממשיכים לטפס והרגולטורים מתחילים לשקול מחדש את העלות האמיתית של שריפת הגז. בד בבד, מצבת האסדות עולה ותפוקת הנפט מפצלים נכנסת שוב להילוך גבוה.

העיכובים הם בלתי נמנעים, ואם הרגולטורים באמת יתחילו להתכופף בגלל שריפת גז טבעי, הפקת הנפט בטקסס תאט משמעותית.

 

מבחינתם של הקודחים, סכנה ברורה ומיידית טמונה בהשקעה בתשתית שתתמוך בכריית ביטקוין, אבל זה משהו שהם מורגלים בו. ואם בשביל להיות רווחי, הביטקוין צריך לשמור על ממוצע של 18 אלף דולר, הם כבר מפסידים רווחים פוטנציאליים משום שהם שורפים את הגז הטבעי. אז מה הדבר הנכון לעשות?

אחת החברות מציעה לסוגיה זו פתרון ייחודי שמבוסס על העיקרון של התחברות והפעלה plug and play, בלי תוספות של הכשרה או הקצאת עובדים ייחודיים. בעקבות ההבנה שהנתיב שכעת אנחנו הולכים בו הוא לא בר קיימא בנתה ‘פלייר מיינינג’ יחידת לכידה ואחסון של גז שתאפשר לקודחים להפוך בקלות גז, שאחרת היה מתבזבז, לביטקוין. היחידה לוכדת את הגז שמשתחרר ומייצרת ממנו חשמל ללא פליטות אשר אותו היא מאחסנת או פשוט מוכרת לכורי הביטקוין, אלה הרי תמיד מחפשים חשמל זול.

גופי רגולציה רבים בארה”ב דורשים ממפיקי הנפט להפחית משמעותית את כמות הגז הטבעי שהם שורפים ולא, הם ייאלצו לשלם קנסות כבדים שבסופו של דבר יקטינו את נפח העבודה. מטרתן של דרישות אלה היא למתן גם את כמויות הנזילות של הגז במהלך התפעול. כאשר גז טבעי משתחרר, הוא פולט מתאן, גז חממה חזק מאוד.

נוסף על לכידת הגז והפקת החשמל ממנו, באותן יחידות יש גם אינטרנט לוויני אשר יאפשר גם למרוחקים שבמתקני הקידוח להישאר מחוברים לרשת.