התוכנית הכללית של איחוד האירופי להפחתת גזי חממה ומעבר לאנרגיות נקיות New Green Deal מתבססת על כמה היבטים, בין היתר מעבר מתחבורה מבוססת מוצרי נפט לתחבורה נקייה מבוססת רכבים חשמליים, מימן, דלקים דלי פחמן ועוד.
במסגרת התוכנית, מספר מדינות באירופה כבר נכנסו למרוץ הבין-לאומי להקמת מפעלים ליצור בטריות לרכבים חשמליים (צרפת כבר אישרה את הקמתם של ארבעה מגה-מפעלים, ועוד 50 מפעלים כאלה מתוכננים בכל רחבי אירופה עד 2030). מדובר בהשקעות ענקיות – יותר מ-6 מיליארד אירו בין 2019 ל-2021 בגרמניה, צרפת ואיטליה (ובמדינות אחרות באירופה יש תוכניות דומות). ב-2021 כמעט 20% מכלי הרכב החדשים שנמכרו באירופה היו חשמליים, ומטרת הקמת המגה-מפעלים לבטריות היא להיגמל מהמתלות מסין. נכון להיום, סין מייצרת כ-76% מסך הכול הבטריות בעולם.
למרות ההשקעות הגדולות והרצון הטוב, התוכנית של איחוד האירופי תצטרך עוד להתמודד עם מספר מכשולים לא פשוטים, כך מזהיר מבקר המדינה של איחוד האירופי European Court of Auditors בדו"ח שפרסם ביוני 2023. אכן, עד 80% מחומרי הגלם ליצור הבטריות בעולם מיובאים ממדינות חוץ אירופה, בעיקר קונגו (קובלט), דרום אפריקה וגבון (מנגנז) וסין (פחם גרפיט), ויש סיכון גבוה שבסופו של דבר אירופה תשתחרר מתלות בגז הטיבעי הרוסי ותמצא את עצמה תלויה בחומרי גלם ממדינות אחרות, שחלק מהן אינם יציבות כלל.
עוד מזהיר דו"ח מבקר המדינה האירופי, כאשר הצריכה האירופית של ליתיום, קובלט, ניקל ומנגנז תתנגש עם צרכיהן של סין או ארצות הברית, המשוואה עלולה לא להיות לטובת התעשייה האירופית. "מדינות כמו סין, ארצות הברית וקנדה יכולות למצוא את חומרי הגלם בקרקע שמתחת לרגלים שלהן, בזמן שלאירופה אין ברירה אלא לייבא אותם" מפרט הדו"ח.
ביוני 2023 קבע האיחוד האירופי יעדים חדשים למחזור בטריות, כולל מחזור ושימוש חוזר של חומרי הגלם (לדוגמה ליתיום, עופרת וקובלט), מה שאמור להקל על אספקת אותם חומרי גלם ולסייע ליצור בטריות חדשות. היעדים די שאפתנים (שיעור איסוף של 61% מבטריות מיושנות של רכבים חשמליים עד סוף 2030, הוצאה והפקה של חומרי גלם מבטריות של רכבים חשמליים ישנים לצורך שימוש חוזר : 80% מהליתיום עד 2031).
למרות המספרים הגבוהים האלה, נשארו שתי בעיות עיקריות, שמשקפות את הבעייתיות. ראשית, עדיין לא קיימות כל הטכנולוגיות המאפשרות לבצע בפועל את מחזור זה. והבעיה השנייה היא שמדובר פה רק בשימוש חוזר, לא בייצור בטריות חדשות מחומרים שעברו מחזור. ואכן, היעד לשימוש חוזר של הליתיום לייצור בטריות חדשות היום הרבה יותר נמוך וצנוע. הצפי לייצור בטריות חדשות הוא שרק 6% מהליתיום יגיע מבטרייה ישנה (וכל היתר יהיה ליתיום חדש). הפער בין היעד לאיסוף בטריות ולשימוש חוזר בבטריות חדשות מראה עד כדי כך ה"מחזור" של בטריות ליצור בטריות חדשות הינו נושא מורכב.
מומחים שונים באיחוד האירופי גם מזהירים, "חייבים להימנע ממצב שבו הסוללות יהפכו להיות 'הגז הרוסי' החדש של אירופה", בהתייחסות למחסור של גז הרוסי מאז שפרצה מלחמת רוסיה באוקרינה ועליית מחירי האנרגיה. כדי להתמודד עם מצב זה, אירופה כבר התחילה להשקיעה בכמה כיוונים, ביניהם: ייעול תהליכי מחזור של הבטריות, כדי לאפשר שימוש חוזר של אותם חומרי גלם, ופיתוח טכנולוגי בבטריות מבוססות על חומרי גלם אחרים פחות רגישים (כגון סודיום וברזל).
נוסיף בקצרה שכל זה עדיין לא פותר את סוגית הבטיחות בסוללות חשמליות, כמו למשל סוגיית כיבוי השריפה שעלולה להתלקח מסוללה חשמלית. מגזר האנרגיה טרם מצא דרך יעילה ובטיחותית לבות שריפות מעין אלו.
לפני כמה שנים, כולם באירופה היו מדברים אך ורק על רכבים חשמליים כטכנולוגיה העתידית. לאור הקשיים החדשים שעליהם כתבנו לעיל, אפשר להבין מדוע יותר ויותר גורמים באיחוד האירופי התחילו לפתח כיוונים אחרים, כגון רכבי מימן, רכבים בעלי מנועי בעירה פנימית שיצרכו דלקים אלטרנטיביים דלי פחמן (כגון דלקים ביולוגים וסינטטיים). כנראה שלא לשווא חברות הנפט האירופיות הגדולות (כמו 'טוטאל' בצרפת, 'אני' באיטליה, 'נסטא' בפינלנד, 'היידה' בגרמניה ועוד) התחילו להפוך את בתי הזיקוק שלהן למפעלי ליצור דלקים נקיים ללא נפט.
ברקע המורכב שבו נמצא תחום התחבורה ותעשיית האנרגיה, מה שבטוח הוא שייצור האנרגיות הנקיות העתידיות יתבסס על הסבת תשתיות האנרגיה הקיימות. כך באירופה, כך בארצות הברית, וכך צריך גם להיות בארץ.