מסוף הסחר האיטלקי לגז טבעי PSV נתפס בעבר כגוף מנוון, במונחים של סחר אזורי, אבל בשנים האחרונות הפעילות בו הולכת וגוברת ופירוש הדבר שהוא משמש יותר ויותר כמדד מחירים אזורי אפשרי למסחר בגז טבעי.
PSV הושק ב-2003 והגיע לשיא בהיקף המסחר בינואר 2019, והביא את השוק שהיה בעבר לא נזיל ולא תחרותי לרמות של בשלות דומות לאלו של אוסטריה, צרפת וגרמניה.
"מאז 2014, PSV מתחזק מיום ליום לא רק בכמויות אלא גם במספר השחקנים בו, שחלקם אף לא מגיע מהתעשייה ושנת 2018 הייתה השנה הטובה ביותר שלו", אומר פטריק הת'ר, חוקר במכון ללימודי אנרגיה של אוקספורד. "לפי-אס-וי יש כעת הפוטנציאל להתהוות ולהיות מדד ייחוס מחירים של דרום אירופה, אף שיש עוד דרך ארוכה כדי להגיע לדרגת הבשלות של TTF". Title Transfer Facility היא נקודת הסחר הווירטואלית הגדולה ביותר בצפון מערב אירופה ושוכנת בהולנד.
ב-2018 המסוף הגיע לניקוד של 16.5 מתוך עשרים בסקירה השנתית של "הפדרציה האירופית של סוחרי האנרגיה", שמדרגת את הבשלות של מרכזי הסחר על פי קריטריונים כגון שקיפות, גישה לשוק, מהימנות של מחיר וריכוז (שווקים). דירוג זה מיקם את המסוף האיטלקי באותה דרגה של – VTP האוסטרי, קצת מתחת לגרמניה (NCG/ Gaspool) והמסוף הצרפתי PEG.
מצטרפים חדשים
הת'ר מספר ששחקנים חדשים שנכנסו לאיטליה, מחברות נפט וגז גדולות ועד בתי מסחר קטנים, היוו מניע חשוב לצמיחה. ב-2017 מספר המשתתפים בשוק שנרשמו למסחר ב-PSV הגיע ל-195, מהם 160 סחרו באופן פעיל, כמעט פי שלושה מהמספר שנרשם שנה קודם לכן.
גורם נוסף לחשיבות התפקיד שממלא מסוף PSV הוא החתימה על חוזים לטווח ארוך וכן גיוון של מקורות אספקה בשנים האחרונות, לרבות השקה של מסוף רה-גזיפיקציה חדש באיטליה.
גם לחברת הגז האיטלקית הדומיננטית 'אני' במסחר במסוף יש חשיבות עצומה בזינוק שלו. משם העבירה 'אני' יותר ממחצית הכמות שייבאה לאיטליה ובבעלותה 77 אחוזים מתפוקת הגז המקומית ב-2017. "'אני' שחקנית פעילה יותר בכל הקשור במסחר בספוט באיטליה בשנתיים האחרונות".
הזרמה הפוכה
לדברי הת'ר, לצמיחת המסחר מתלווה גם ירידה במחירי הספוט ששוררים בין פי-אס-וי למסופי הסחר בצפון מערב אירופה, כשהפרמיה של פי-אס-וי מצטמצמת לאזור 1-3 אירו למגה ואט שעה מעשרה אירו למגה ואט שעה בתחילת העשור.
מחירי הסיטונאות בגז באיטליה מסייעים למטרה של המדינה לייצא לצפון אירופה. כחלק מהמאמץ הזה, מפעילת המערכת 'סנאם' פיתחה כושר זרימה הפוך בצינור, עם פוטנציאל לייצא כארבעים מיליון מ"ק ביום באמצעות נקודת חברור דרך שוויץ, לתוך גרמניה וצרפת ובעתיד, צפונה משם.
יותר מזה, ב-2020, איטליה אמורה לקבל את משלוח הגז הראשון מאזרבייג'אן באמצעות הצינור הטרנס אדריאטי TAP- Trans Adriatic Pipeline, וכך לגוון אף יותר את אספקת הגז שלה. אבל "הוספה של עשרה מיליארד מטר מעוקב של גז בצינורות לא תשנה את העובדה שאיטליה עדיין צריכה לייבא גז מהצפון. לכן, גם עם הצינור החדש וגם בהנחה שתהיה עלייה גדולה של הזרימה מצפון אפריקה, נוסף על כושר הזרימה הנוכחי, הסיכויים להיות יצואנית בלעדית לצפון הם קטנים עד אפסיים".