תמהיל חמוץ מתוק

תפוקת הגז של מצרים צפויה לנסוק, היצוא הקפריסאי והישראלי מצטמצם בגלל פוליטיקה אזורית ומחירים נמוכים. תחזית מעורבת לגז של מזרח הים התיכון

Petroleum Economist

קונסורציום Offshore Cyprus בבעלות Total-Eni סיים קידוח בבלוק 11 בספטמבר האחרון

קורה, לפעמים, שמגלים גז אבל התוצאות מאכזבות. עם עתודות של פחות מ 14.16 מיליארד מטר מעוקב, הממצא קטן מדי לשימוש מסחרי. אבל חברת ‘אני’ מתכננת לקדוח שתי בארות בים בבלוקים 6 ו- 8. ו’אקסון מוביל’ תלך בעקבותיה עם שתי בארות בבלוק 10. לפי נתונים סיסמיים, הסיכויים טובים, אבל נדרשות בארות ניסיון.

ואם לא די בכך, טורקיה טוענת שחלק מבלוק 6 שוכן על המדף היבשתי שלה ולפיכך היא בעלת עדיפות על פני זו של אי (קפריסין). הטיעון הזה רופף מאוד, אבל טורקיה באמת מתכוונת להשתמש בו.

‘אני’ ו’טוטאל’, בעלות בלוק 6, מודעות לגרסה הטורקית ולא מתכוונות לשנות תכניות בגללה. ‘אני’ חקרה את הנושא לעומק והוכיחה את הלגיטימיות ואת הזכות של קפריסין לאזור כלכלי בלעדי (EEZ) משלה, בהתבסס על אמנה בדבר חוק הים והסכמים בינלאומיים רלוונטיים אחרים. שתי החברות טוענות לזכותן לחפש בבלוק זה ואחרים, אשר בהם זכו באופן לגיטימי באמצעות מכרז בינלאומי.

כשיושלמו הקידוחים יידעו קפריסין וחברות הנפט הבינלאומיות מהי הכמות הכוללת של גז טבעי בבלוקים המורשים של קפריסין. אבל המסע בין תגליות להפקה מוצלחת בפועל ולאחר מכן מכירת גז בשוק הבינלאומי הוא ארוך. מחירי הגז בעולם ומחירי גז טבעי נוזלי נמצאים בשפל והשוק מוצף בהיצע.

הגז שהתגלה במזרח הים התיכון טמון במים עמוקים, ולכן עלות הפיתוח גבוהה. בנוסף, הן ממוקמות רחוק מן השווקים המתפתחים באסיה. שיתוף פעולה הוא המפתח להוזלת העלות, ובסביבה של מחירים נמוכים, רק לפרויקטים משולבים, הממזערים עלויות שבין קידוח לייצוא, יהיה סיכוי להפוך לברי קיימא מבחינה מסחרית ולהבטיח לעצמם מקום בשווקי הייצוא.

תגליות הגז בסביבות קפריסין

 

20-35 מיליארד מ”ק/שנה – עודפי הגז ליצוא שצפויים במצרים עד שנת 2030

ישראל ניצבת בפני אתגרים דומים בניסיונותיה להשיג נתח משווקי היצוא לגז טבעי ממאגר לוויתן הענקי. על השולחן מונחות שלוש אפשרויות ייצוא עיקריות: לטורקיה, בצינור ולשימוש ביתי במדינה ו/או לייצוא משם לאירופה; למצרים, בצינור לשוק הגז המקומי, או לייצוא כגז טבעי נוזלי (LNG); או לאירופה דרך צינור הגז EastMed שאמור לעבור דרך קפריסין, יוון ואיטליה.

בכל אפשרות טמון אתגר מבחינה מסחרית. נובל אנרג’י – המפעילה של לוויתן – תתקשה לגבות מקונים זרים פחות מהמינימום בשוק המקומי הישראלי, שעומד כיום על 4.70 דולר למיליון יחידות תרמיות בריטיות (BTU).

לאור הקשיים שבהם נתקלה ישראל בדרך להסכם מסגרת רגולטורי, אם הגז יימכר לחברה בינלאומית בהנחה, יופעל לחץ על נובל אנרג’י לספק גז לשוק המקומי באותה רמת מחיר. ניתן לצפות להתנגדות ציבורית משמעותית בישראל אם מחיר הייצוא יהיה נמוך מזה של היבוא.

באשר לאופציה של יצוא ישראלי לטורקיה, עם הוספת עלות הצינור לזו של הגז במקור, המחיר בנקודת הקצה יהיה גבוה יותר מיבוא מרוסיה או מאזרבייג’ן (ועל כך בכתבה על נגורנו-קרבאך). יש גם בעיות פוליטיות הנובעות ממעבר צינור באזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין. בלי פתרון לבעיה של קפריסין, הממשלה בניקוסיה לא תיעתר לפרויקט שטורקיה תרוויח ממנו.

גם אם צינור כזה יהיה אפשרי, בגלל עלויות הרחבת ההובלה מטורקיה לאירופה המחיר יהיה בלתי תחרותי בעליל, בהשוואה למחירי הגז באירופה.

אתגרים מסחריים דומים ניצבים בפני אספקת הגז מישראל למצרים. מכשול נוסף הוא הבוררות שטרם נפתרה בבית הדין הבינלאומי נגד חברת אחזקות הגז הטבעי המצרית (Egas) וחברת הנפט של מצרים, על עצירת הגז לישראל בשנת 2012.

 מכשולי הייצוא

בישיבה שהתקיימה בירושלים באפריל 2017, פורסמה הצהרה משותפת מטעם שרי האנרגיה של ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה, בנוכחות הנציב האירופי לאנרגיה מיגל אריאס קנאט. ההכרזה שוב הציבה את צינור הגז EastMed באור הזרקורים והוא נחשב פרויקט אסטרטגי לייצוא גז ממזרח הים התיכון שנועד לסלול נתיב יצוא ישיר מהאזור לאירופה כבר ב-2025.

מחקר הנדסי ראשוני הושלם בסוף שנת 2016 על ידי IGI-Poseidon, מיזם משותף בין ‘אדיסון’ האיטלקית לבין תאגיד הגז היווני DEPA, במימון האיחוד האירופי. על פי המחקר, הצינור המוצע ישים מבחינה טכנית וכדאי מבחינה כלכלית. העלות המשוערת של הפרויקט עד איטליה היא כ- 6.4 מיליארד דולר, אבל נתון זה נחשב אופטימי למדי על פי מומחים. הוספת עלויות אלה לעלות הגז בנקודת הקידוח הופכת את המחיר ביבשה ליקר מדי, בהשוואה למחירים הנהוגים באירופה.

כל זה מותיר לגז הישראלי מעט אפשרויות ייצוא מעשיות, ובשילוב עם ההיסטוריה של סיכונים רגולטוריים במדינה, סבב הרישוי הנוכחי לקידוח בים, למרות שכבר הוארך פעמיים, העלה חרס.

לבנון החלה את סבב הרישוי הראשון כשהעמידה חמישה בלוקים למכרז: 1, 4, 8, 9 ו-10. הכרזה על הזוכים צפויה עד אמצע נובמבר. לרוע המזל, בלוק 1 נמצא על הגבול השנוי במחלוקת בין לבנון לסוריה, ובלוקים 8, 9 ו-10 כוללים שטחים שנויים במחלוקת עם ישראל. כל אלה עלולים לסבך את התהליך.

 

 

המחירים נמוכים? רק פרויקטים משולבים!

החדשות הטובות הן שב-19 בספטמבר העביר הפרלמנט הלבנוני חקיקה שתסדיר את משטר המס הנוגע לפעילות הנפט והגז. זהו ציון דרך חשוב, אבל לא ברור אם צעדים אלה יזרימו אנרגיה מחודשת לסבב ההצעות הנוכחי.

מצרים נהגה לייבא 12 מיליארד מ”ק גז טבעי נוזלי בשנה, אבל בספטמבר כבר הודיעה על ירידה של 30 אחוזים, בזכות גידול בתפוקה. מחברת הגז המצרית ומשרד הנפט נמסר שזו השנה האחרונה שמצרים תייבא גז לשוק המקומי, שכן התפוקה החדשה מספקת מענה לביקוש ואף יותר מכך. Egas מתכוונת גם לפרסם מכרזים גלובליים לזיכיונות במערב חוף הים התיכון של מצרים ב- 2018.

BP החלה בייצור לפי זיכיון שקיבלה במערב דלתת הנילוס ומצפה להגיע ל- 15 מיליארד מ”ק בשנה ממתקן זה ומפרויקטים נוספים שלה בצפון אלכסנדריה עד 2019. בסה”כ 12 קידוחי גז בפיתוח צפויים להניב תוספת של 55-65 מיליארד מ”ק בשנה לכלל התפוקה עד 2020. על בסיס נתונים אלה, מצרים תחדש את יצוא הגז עד שנת 2021, תוך ניצול מלא של מתקני הגז הטבעי הנוזלי הקיימים באידקו ובדמיאט.

הביקוש המקומי המשמעותי ישמש בסיס טוב לצמיחה המדוברת. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה צופה גידול של 4-5 אחוזים בשנה בביקוש לגז בחמש השנים הקרובות, בקנה אחד עם הצמיחה הכלכלית הצפויה. בזכות התמדה במתווה של קרן המטבע העולמית, כלכלת מצרים מתאוששת עקב בצד אגודל. עודף הגז לייצוא עשוי להגיע ל- 20-35 מיליארד מ”ק בשנה עד שנת 2030, ואולי יותר. תפוקה זו תעלה על תפוקת הגז הנוזלי של מפעלי אידקו ודמאיט יחד – 17.5 מיליארד מ”ק בשנה.

הצמיחה המואצת של מגזר הגז במצרים מחזקת את שאיפתה להיעשות מרכז סחר בגז והמסוף של מזרח הים התיכון. ההחלטה שהתקבלה לאחרונה במצרים בדבר ליברליזציה של שוק הגז שלה – ליברליזציה שתאפשר מסחר פתוח וחופשי של קונים ומוכרים פרטיים – תשפר עוד יותר את הסיכויים להשגת היעד הנכסף.