מחוברים

אין ספק שאגירת חשמל חיונית לעתיד מערכות האנרגיה, אבל הרשת זקוקה במיוחד לגמישות. אחסון הוא שיטה אחת לשלב גמישות במערכת, הן מבחינת המרחב והן מבחינת הזמן, כחלק בלתי נפרד ממערכת חכמה ולפיכך חייב לפעול בשילוב טכנולוגיות אחרות. אם האחסון מוטמע בהיקף רחב, יש להביא בחשבון אמצעים נוספים כמו הנהגת תעריף מותאם לזמן הצריכה, טכנולוגיה שתדרג יכולת של מוליכים חשמליים ותספק למתכנני הרשת מידע שיכריע איפה ומתי לתגבר את הרשת, אינטרקונקטור (קו הולכה המחבר בין מערכות הולכה שונות), ניהול עומס הביקוש לאנרגיה וצמצומו.

אגירת אנרגיה היא חלק מהפאזל

תארו לעצמכם שכל מכשירי החשמל בביתכם מתוכנתים כך שיהיו מתוזמנים עם ההיצע והביקוש ברשת. כשיש בקרה יציבה ובלתי מוגבלת על הביקוש, אין צורך בסוללות, כאשר כל דבר יכול להתבצע באמצעות בקרת העומס לבדה. אגירת אנרגיה היא אמנם חלק חשוב מהפאזל, אבל אינה פתרון כולל. על מנת לאזן היצע וביקוש ולעמוד במכסות הפחמן, קהילות ועסקים צריכים לקחת אחריות ולהשתתף באופן פעיל בהפיכת הרשת לגמישה ומתחשבת באופן ובזמן שהם משתמשים באנרגיה.

הכבלים והגנרטורים, ניהול הביקוש ואינטרקונקטורים הם כולם תחליפים תחרותיים ואחסון לא יגבר על כל הפתרונות האפשריים לכל הבעיות האפשריות. בנוסף, כרגע זו שיטה מוגבלת ויקרה שאינה מחוסנת מפגיעה בסביבה, משום שיצור הסוללות האלקטרוכימיות מצריך כריית משאבים שבצדה פסולת מסוכנת.

אחסון בסוללה הוא מוגבל בשל תקופת הזמן הקצובה לו. ברגע שנאגרה הרבה אנרגיה, הסוללה מלאה, וברגע שסיפקת הרבה אנרגיה לרשת, הסוללה ריקה. טכניקות החיזוי הנחוצות כוללות תחזית מזג האוויר, ביקוש וייצור. את כל אלו ניתן לנצל באופן מיטבי בתדירות של דקה אחרי דקה וזו הדרך היחידה למקסם את הערך המוסף שמעניק מכשיר אחסון למערכת אנרגיה.

החיזוי היה ועודנו אתגר קשה לפיצוח מבחינתה של הקהילה המדעית, וזוהי אחת הבעיות הסבוכות ביותר. לחזות את הביקוש בבריטניה כולה, זה דבר אחד. לחזות ביקוש באזור שבו האוכלוסייה קטנה, זה דבר אחר והרבה יותר קשה.

המדיניות צריכה לאפשר אחסון

אחסנת אנרגיה יכולה לספק מגוון שירותים טכניים ומסחריים. אבל כיום בבריטניה, מפרידים בין תמסורת לחלוקה, ייצור ואספקה, מה שמציב חסמים בפני המבקשים לאחסן. אם כך, מה צריך לעשות אחרת?

יש לשייך את אגירת האנרגיה לאותה קבוצת נכסים בעלת מאפיינים הכפופה לאותם חוקים ותקנות, שתאפשר לשוק להעריך את הפונקציות של אחסון, במיוחד אספקה בשיא הביקוש לחשמל באמצעות מה שנאגר בתקופות השפל, שבהן הוא זול יותר.

התאמת האחסון למטרה שלשמה יועדה האנרגיה

העתיד של טכנולוגיית הסוללה לאחסון תלוי בעיקר בייעוד שלו. כרגע, סוללת הליתיום יון פופולרית בזכות יעילותה וצפיפות האנרגיה הגבוהה שלה, אך לא בטוח שהיא תשרוד בשוק, בשל העלות הגבוהה מאוד של הטכנולוגיה להפיכתה לקטנה וקלה. מבחינת הרשת, ברוב המקרים אין חשיבות לגודלה או למשקלה של הסוללה. עם זאת, אם הסוללה תביא להורדת המחירים, כגון בתעשיית המכוניות החשמליות שלאחרונה המריאה, ייתכן שבשנים הקרובות היא תקרוץ יותר לאחסון בקנה מידה של רשת שלמה. מה שבאמת דרוש לנו הוא טכנולוגיות אחסון אנרגיה היברידיות שהן יותר רבגוניות.

אחסון אנרגיה- צד הלקוח

אחד האתגרים העתידיים של אחסון אנרגיה הוא אחסון Behind The Meter (BTM) מהצד של הלקוח. אחסון אנרגיה בקנה מידה גדול ברשת הוא דבר אחד, אך מה אם אנשים יתחילו להשתמש באחסון בצד של הלקוח בהיקף מסחרי, תעשייתי או ביתי?

מערכת BTM היא מערכת אנרגיה מתחדשת שתוכננה עבור מבנה או מתקן יחיד. היא נועדה, בין היתר, להקטין את טביעת הרגל הפחמנית באמצעות ייצור חשמל מקומי ממקורות מתחדשים וכן את כמות החשמל הנרכשת מהרשת. ה-BTM כוללת מערך סולארי, טורבינות רוח, מערכת אחסון לאגירת חשמל ומערכת בקרה לניהול ייצור, אחסון ואספקה.

ההתקן יכול להיות בכל מקום: בבית, במפעל, בבניין דירות, בבנק או במוקד שירות טלפוני. הבעיה נעוצה בשינוי בהרגלי הצריכה שיביא לירידות פתאומיות בביקוש, או שבשעת התעריף המוזל עשויות להיות קפיצות בביקוש משום שכולם ירוצו להטעין את הסוללות שלהם.

יש כאן ללא ספק הזדמנויות פוטנציאליות עבור אחסון אנרגיה ברמת הרשת. באמצעות "האינטרנט של הדברים" (Internet of Things- טכנולוגיה שנועדה לחבר עצמים בעולם הפיזי לאינטרנט, כך שהיא מאפשרת לתפעל אותם מרחוק, לאסוף מידע, לנתח אותו ולנצלו לטיוב, ייעול וחיסכון והכול באופן אוטומטי) ושימוש באלגוריתמים, אפשר יהיה להתחבר למיליוני התקני אחסון ברחבי הרשת ולתאם ביניהם ביעילות.

כך יוכלו לקוחות עם סוללות (בצד שלהם) להפחית את תלותם ברשת. איך, אם כן, ניתן לחייב אנשים עבור השירות של קבלת חשמל מהרשת כשלמעשה, בקושי קיים מסחר באנרגיה ברשת? זהו האתגר שנצטרך להתמודד ולטפל בו אם אחסון האנרגיה מצד הלקוח יגדל באופן משמעותי בעתיד.

בתרחיש זה, בתים ועסקים רבים יתחברו לרשת, כזו שהם יחברו למערכת האנרגיה המקומית ולסוללות. במקום שאנשים יחויבו עבור כמות החשמל הזורמת מן הרשת ואליה, הם יחויבו רק על הנוכחות של הרשת עצמה שתקבל בחזרה את העלויות להפעלת התשתית הגדולה הזאת. כמובן, למהלך זה יש השלכות במובנים טכניים, קהילתיים, כלכליים ורגולטוריים.

אם אחסון אנרגיה ייתפס בעינינו כאמצעי להפיכת הרשת לגמישה יותר, נותרה שאלה קטנה ביחס ליכולת שלו לא רק להגביר את היעילות, אלא להפוך את מערכת האנרגיה ליותר מאוחדת ולדלה יותר בפחמן.