מלחמת הישרדות

כאשר בשנה שעברה מינה ראש ממשלת עיראק, עדיל עבד אל-מהדי את שני הטכנוקרטים טהמיר גדהבן ולואיי אל-ח'טיב להיות אמונים על נפט גולמי וחשמל, היה לו חזון פוליטי ברור לממשלה החדשה שלו: עכשיו שסוגיות הביטחון שככו מעט, הגיע הזמן שעיראק תתפנה למשימה הכבירה של שיקום התשתיות ומגזר התעשייה.

אבל לא הכול הולך חלק לממשלה של עבד אל-מהדי. נכון לסוף פברואר 2019, טרם נמצאו שרים מתאימים לתפקידי הביטחון, הפנים והמשפטים. ובפן הטכני – בעיקר במשרד לענייני חשמל – התנהלות מיושנת וחוזים בעייתיים מעכבים את השאיפות של השר ח'טיב.

אל ח'טיב היה חוקר פורה ביותר של מגזר האנרגיה בעיראק, הופיע שלוש פעמים מול הפרלמנט למה שמכונה היום "גריל" – כולם תוקפים אותו על כל דבר, החל ממצב המגזר וכלה במקרים של ירי בין כנופיות. יותר מזה, הפרלמנט קיצץ את תקציבו בכמעט מיליארד דולר לשנת 2019.  כאן הוא עונה על השאלות של עיתונאי MEES.

שאלה: אין ספק ששיקום מגזר החשמל של עיראק הוא תנאי הכרחי ליציבותה לטווח ארוך. עכשיו, אחרי שהיו לך כמה חודשים להתעמק בפרטים, איך היית מתאר את מצב המגזר?

כידוע, המגזר עבר התפתחויות רציניות מאז (הפלת סדאם חוסיין) 2003. בזמנו, ייצור החשמל עמד על כ-3.5 ג'יגה ואט. בשנים שאחר כך, הוא הוכפל פי ארבעה במונחים של כושר ייצור. אבל אז הגיעה המלחמה נגד דאעש והטרור גבה את מחירו בפרובינציות שבצפון ובצפון מערב. הייתה לכך השפעה משמעותית על הרשת הלאומית ועל כושר ייצור החשמל. איבדנו לפחות 4.5 ג'יגה ואט ובגלל עוד הרבה פרויקטים נוספים שנעצרו אנחנו עלולים להפסיד עוד 2.5 ג"ו.

אילו פרויקטים בדיוק?

היו כל כך הרבה עיכובים. למשל, הפרויקטים של מחוז אל-אנבר – בסך 1.6 ג'יגה ואט – מסתמכים על גז משדה הגז עאקס שבמערב עיראק, שם החברה ('קוגז' של קוריאה) שלפה את סעיף "כוח עליון" והשביתה את העבודה. הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא להקים תחנת כוח בלי אספקת דלק. פרויקט נוסף בצלאח א-דין מעכב גם הוא 1.2 ג'יגה ואט.

לכל הפרויקטים האלה נדרשים 18 חודשים ואחריהם נדרשת אספקת דלק. היעדר היציבות פגע אנושות בפיתוח – בין אם באספקת הגז ובין אם בייצור עצמו.

הוסיפו לכך את ההרס שנגרם לקווי ההולכה ולתחנות המשנה ותקבלו כמעט 18 אחוז מכושר הייצור של המדינה. את כל זה יש לפתח מההתחלה, ממש מאפס, ולשם כך נזדקק לכמה שנים.

ובמונחים של כושר ייצור יומי?

מיום שבו נכנסתי לתפקיד ב-25.10.18, הממוצע של ייצור החשמל בשנת 2018 עמד על 12 ג'יגה ואט לעומת ביקוש של 22 ג"ו. בשיא של חודשי הקיץ הצליחה עיראק להגיע גם ל-14.5 ג"ו, כששיא הביקוש עמד למעשה על 24 ג"ו. תוך מספר ימים זינק הייצור ל-16 ג"ו, אבל השיא היה ב-20 בספטמבר ומאז מגמת ירידה.

יש הרבה מרכיבים – הפסדים ברשת החשמל עצמה, הסוגיה של אספקת דלק וכושר היצור עצמו. איך מפרקים את יחסי הגומלין?

קבענו תכנית פיתוח לשנת 2019, אשר מתמקדת בשיקום עוד לפני הקיץ, אבל היא זקוקה לכסף. בהתחשב בעובדה זו, עלינו להביא בחשבון את כל המגבלות של התהליכים. ירשנו מקודמנו בתפקיד כמה סוגיות בעייתיות.

התכנית דורשת שיתוף פעולה עם משרד הנפט שיבטיח אספקה של דלק, בין אם מדובר בדלק מנפט כבד, גז, דיזל או נפט גולמי. עלינו לשתף פעולה עם המשרד לענייני מים בסוגיה של אנרגיה הידראולית, כמו גם משרדי ממשלה אחרים כגון משרד האוצר והתכנון. יש לנו גם בעיה עם תשלומי המשכורות והליכי הגביה. משום שכרגע, התשואה מהסקטור הזה (ההכנסות מתשלומי חשבונות חשמל) היא שבעה אחוזים, פשוטו כמשמעו. אנחנו צריכים לפחות להגיע לאיזון על מנת להשיב את ההוצאות שלנו.

האם התכנית הזאת היא טכנית, פיננסית או מה?

היא גם טכנית וגם פיננסית, אבל חשוב יותר, זו תכנית קצרת טווח מאוד. היעד שלנו הוא להגדיל את הביצועים שלנו ב-15 אחוז ובכל המגזרים: ייצור, הולכה וחלוקה. כי יחד עם הצמיחה בביקוש, מדובר בשבעה אחוז בשנה. אנחנו צריכים להגדיל את האספקה ב-15 אחוז לפחות, כי אותם שמונה אחוזים נוספים נועדו לגשר על הפער בין היצע וביקוש. לפי התחזיות לשנת 2019 הביקוש עומד על 24 ג"ו.

בחלק מהמחקרים הקודמים שלך ביקרת מאוד את תחזיות הביקוש של המשרד. האם עשיתם הערכה מחודשת?

כן, הביקורת שלי הייתה בעיקר על ההערכות שלהם את המצב. אנחנו מנסים לחשוב מחדש כיצד לתקן אותן, כדי לא לחזור על זה. אנחנו רוצים חשיבה יצירתית ושיפורים. צריך להסתכל על היבטים חדשים כגון השקעות, במקביל לתכניות לטווח הקצר. עלינו לבחון את הפרקטיקות שלנו ולהבטיח את אותם 15 אחוז. גם עבודות תחזוקה שוטפת צפויות לנו, האצלת סמכויות במשרד, הקצאות פיננסיות טובות יותר, חרף האילוצים הפיננסיים שנכפו עלינו.

כדאי לזכור, במונחים של תקציב ספגנו מהלומה רצינית של קיצוץ בתקציב שמלכתחילה היה סגפני למדי. הקיצוץ עמד על קצת יותר ממיליארד דולר משנה לשנה. קיצוץ של 400 מיליון דולר בייבוא דלק ו-600 מיליון בהשקעות. הפרלמנט היה אמור להסתכל אחרת על התקציב של 2019. זה אמור היה להיות "תקציב ביטחון לאומי". עכשיו המלחמה כבר מאחורינו. היינו צריכים לקבל נתח גדול יותר בתקציב, מגזר החשמל ולא הביטחון וכולי.

למה אנחנו חלק מהתקציב של ביטחון לאומי? כי בלי חשמל אין בתי חולים, אין כלכלה מתפקדת, כלום. זה מה שציינתי בפגישות המוקדמות שערכתי. חשמל הוא לא סתם שירות שולי. זה צורך ביטחוני.

בכל הקשור בטווח הארוך והבינוני, אנחנו עובדים גם על הלימה בין המצב הפיננסי לבין קיום הבטחות בארבע השנים הקרובות. אין פה נסים ונפלאות שיביאו פתרונות קיצוניים בקיץ 2019.

באופן אירוני, האירועים בקיץ שעבר הוכיחו ששירותים הניתנים לציבור הם גורם משמעותי לחוסר יציבות. עוד קיץ אלים הציב סכנה חמורה על הממשלה הטירונית בבגדד, והמשרד לענייני חשמל עושה מאמצים עילאיים על מנת לצמצם את המחאות באמצעות צמצום פערי האספקה. אין ספק שמדובר בסכנה מבחינת הממשלה החדשה (הפסקות החשמל הכרוניות היו אחת הסיבות המרכזיות לכישלון של ראש הממשלה לשעבר בבחירות האחרונות)

זו באמת סכנה, אבל צריך לדבר באופן גלוי וריאליסטי. זו הדרך היחידה להשיג שיפורים. שינוי רציני ומובחן נוכל לראות במה עינינו רק בעוד שנתיים. למה? משום שרק אז יוקמו כמה מהתחנות לאספקת הדלק וכן נראה פתרונות במערכת ההולכה. אי אפשר לתקן את זה בחודשיים. זה לוקח זמן.

בה בעת, העסקאות עם 'ג'נרל אלקטריק' ו'סימנס' שעשו כותרות הוצגו כפתרון לבעיות הללו

בעסקאות האלה כדאי שנבחין בין המסלול המהיר למפת דרכים. מפות הדרכים הן ההסכמים שהחברות האלה חתמו עם הממשלה הקודמת שאינן מחייבות ונתונות לשיקול הדעת של הממשלה.

ולכן הסוגיות שהן קצרות טווח נפרדות מאלו של מפת הדרכים?

כן, החברות האלה יכולות להציע פתרונות מהירים. חתמנו על הרבה חוזים כאשר כל עניין עומד בפני עצמו. חלקם יגיעו עד הקיץ וחלקם עד סוף השנה. התקשורת סוערת כאילו 'ג'נרל אלקטריק' ו'סימנס' יצילו את עיראק. מפות הדרכים האלה צריכות לעבור עוד הערכות. לכל הפתרונות המהירים יש מגבלות רציניות. וכמובן, מיותר לציין ששום דבר לא בחינם. יש מחיר והוא בדולרים, משהו שכרגע אין לנו בשפע.

אמנם יש לנו הקצאות להלוואות, אבל ממש לא נרצה לחתום על עסקאות במחיר שיהיה גבוה לנו מדי.

כן, היו דיונים עם חברות ועם מדינות נוספות. אבל אנחנו הצבנו תנאים ברורים. אנחנו פתוחים לעסקאות עם מדינות וחברות שיכולות להציע לנו את המוצרים, המחירים והשירותים הכי טובים שיש ועם הפתרונות המהירים והטובים ביותר – אבל כולם צריכים לבוא עם ידע והבנה של שינויים בטכנולוגיה.

במשרד החליטו לנקוט גישה של "אה לה קארט" – מנות בודדות מהתפריט ולא עסקאות חבילה כובלות:

אנחנו רוצים שותפים לטווח ארוך. לא סתם סוכני מכירות של מותגים גדולים שישוטטו וינסו למכור את הטורבינות והציוד שלהם תמורת עמלות ואז יעזבו. אנחנו זקוקים לשותפים רציניים.

16 שנה אחרי 2003, חברות, בעיקר כאלה שעובדות במגזר החשמל, כשלו דרסטית לפתח את היקף השותפויות עם המגזר ואני מתכוון לכך שאני רוצה להסתובב במדינה ולראות סדנאות תחזוקה חדשניות, סדנאות מחקר ופיתוח, כך שהידע יעבור ויתרום להון האנושי של עיראק. עד כה לא ראיתי כאלה דברים. ראיתי רק סוכני מכירות נושאים באנרים של מותגים גדולים ומנסים למכור עסקאות יקרות.

והיית מציב את העסקאות עם סימנס וג'נרל אלקטריק במשבצות האלה?

בהחלט

ומפות הדרכים הנוכחיות? אתה חושב שהן מספיקות?

את מפות הדרכים צריך לבחון. אני מדבר על פרקטיקות שעברו מהעולם. היו להם הזדמנויות. הוציאו מיליארדי דולרים, אבל מתוכם לא הוקצו אפילו מיליון לטובת השותפויות. אחרי מאה ימים בתפקיד אני בטוח שחברות ישתפו פעולה טוב יותר בעתיד.

אנחנו כבר לא מדברים רק על יצור חשמל קונבנציונאלי, אלא גם על סולארי, יצור חשמל מפסולת וגם אנרגיית רוח. אנחנו בוחנים את כל הנתיבים ועד סוף השנה תהיה לנו תמונה טובה יותר של רמת העניין של החברות. הפוקוס העיקרי שלנו הוא לגבש תכנית מוצלחת כבר ב-2019.

חלק מהתכנית המוצלחת הזאת יהיה ללא ספק הייבוא של חשמל ושל גז מאיראן ואתה חידשת את עסקת הייבוא בעצמך. איך הגיבו האמריקאים?

צריך להיות מציאותיים. קודם כול, החזון שלנו הוא שלא להמשיך לייבא חשמל וגז. המדינה שלנו עתירה במשאבים. זה רק עניין של זמן עד שהמסלול המהיר של המשרד יאפשר פיתוח שדות גז שיספקו לנו את הדלק הדרוש לנו.

מה לדעתך יהיה סדר הגודל של הביקוש העיראקי לדלק?

עד כה, לדוגמה, אנחנו מייבאים 750 מיליון מ"ק מאיראן. גם הביקוש גדל, מן הסתם, כך שדרוש לנו הרבה מאוד גז. כרגע אנחנו זקוקים למינימום שלושה מיליארד מ"ק, נסתמך אך ורק על גז, ולהגדיל את יצוא התוצרים הנוזליים. עד שנת 2030 הביקוש לחשמל יוכפל ל-45-50 ג'יגה ואט.

בכוונתנו לפתח 500 מגה-ואט בשנה מאנרגיות מתחדשות עד סוף כהונת הממשלה הנוכחית (2022). אנחנו מבטלים את תעריפי ההזנה, ופירוש הדבר עלות נמוכה יותר של אנרגיה ממקורות מתחדשים. בימים אלה יש דיונים על שיתופי פעולה בינלאומיים, גם עם הבנק העולמי, על מנת לגבש מסגרת עבודה מסחרית לסוגיה זו. המאה מגה ואט הראשונים יהיו המורכבים ביותר, כי הם יהוו מדד. בכל מקרה, השווקים שאליהם אנחנו עורכים את ההשוואות הם של ירדן ושל מצרים.

אגב ירדן, מה הרעיון מאחורי מזכר ההבנות לחבר בין רשתות החשמל של שתי המדינות?

מדובר בחלק מתכנית של חיבוריות – interconnectivity עם מדינות שכנות, לרבות מדינות במפרץ, מהלך שיהפוך את עיראק ל"האב" של חשמל. כיום אנחנו מייבאים, אבל מי יודע מה צופן העתיד. הסינכרוניזציה נרקמת גם עם שכנות אחרות, לא רק ירדן.

יש תכניות לייבוא חשמל מערב הסעודית?

ודאי, יש תכניות לייבא מערב הסעודית, כווית וטורקיה. אין בלעדיות.

מה מצב הייבוא מהאזור הכורדי כרגע?

זה לא נקרא לייבא, זה בתוך המדינה. כושר הייצור שלהם מושבת כרגע והם מוכנים למכור חשמל. בימים אלה מתנהלות שיחות ואנחנו מברכים על כל אפשרות קנייה של חשמל מפרובינציות אחרות. בגדד מעוניינת לקנות 1 ג'יגה ואט כרגע.

ובאופן תיאורטי, בכורדיסטאן העיראקית יש הרבה גז שמצפה לפיתוח

כן ואנחנו מברכים על כך. למיטב ידיעתי, אין בעיה של רכישת גז משדות שכבר מפיקים במחוז הכורדי. פוטנציאל הרכישה של חשמל לשנה הקרובה הוא 1 ג'יגה ואט. כרגע יש הסכם בין כירכוך למשקיעים בתוך האזור הכורדי למכור 250 מ"ו אבל האספקה כעת עומדת על מאה בלבד. אנחנו דוחפים לחיבור של עוד ג'יגה ואט מתחנות כוח שונות. זה יסייע לייצור החשמל במוסול ולפיכך לפיתוח כלכלי. זה חלק מהתכנית לשנת 2019.

בוועידת תורמים בכווית בשנה שעברה הובטחו יותר משלושים מיליארד דולר למגזר החשמל. האם חלק מהסכום הזה יופנה לתכניות של המשרד?

זה מוגבל מאוד, אם בכלל יגיע לחשמל. לא ראיתי מהסכום הזה שום דבר בתקציב שקיבלתי. כמו שאני רואה את זה, מדובר בכסף שאמור לשקם את עיראק. למדינות האלה, בעיקר מועצת מדינות המפרץ, יש חובה מוסרית לתמוך בעיראק, לא רק להגיד "צריך לעזור". עיראק עמדה בחזית המאבק נגד דאעש, בהשוואה לשאר מדינות חצי האי ערב. העיראקים הקריבו את חייהם כדי להגן לא רק על עיראק אלא על האזור כולו מזליגת הטרור הזאת. אם היינו מפסידים, זה היה אסון בקנה מידה בל ישוער, במיוחד למדינות המפיקות אנרגיה ולשווקים העולמיים.

לכן העיראקים לא מבקשים עזרה. הם מבקשים הכרה בינלאומית. זה מה שעשינו. אנחנו נלחמנו והבסנו גוף רב לאומי ואנחנו מצפים שהקהילה הבינלאומית תהיה חלק מהפרק האחרון של המאבק: אנחנו טיפלנו במלחמה, אתם תטפלו בשיקום. זה לא בסדר לצפות שהעיראקים ישלמו את כל החשבון. את החשבון צריכה לשלם הקהילה הבינלאומית ובעיקר מדינות המזרח התיכון.

למען האמת, עשרות אלפי עיראקים נהרגו במלחמה הזאת. עשרות אלפים נפצעו לכל החיים. יש פה מאות אלפי עקורים. השיקום של עיראק הוא אחריות בינלאומית.

ואתה חושב שעד כה העולם אכזב את עיראק?

אני חושב שמתעלמים מהאחריות המוסרית הזאת. לא רוצים לדבר על זה, זו "מלחמה עיראקית" מבחינתם. אבל אגיד לך משהו: עיראק לא יכולה להרשות לעצמה עוד פרק של מה שחווינו כבר, ואם זה יקרה, הכול ישתבש באופן מחריד כל כך, שהנזק יהיה כפול פי ארבעה.

יש הרבה מדינות שיקצו משאבים להפצצות מהאוויר אבל לא ייתנו אפילו גרגיר מזה לשיקום. אני פשוט לא מבין את ההיגיון.

למה בדיוק אתה מצפה מהמגזר שלך?

שמגזר החשמל ישוקם לחלוטין ויהפוך להצלחה שתקיים את כל התעשיות האחרות. וכן שהחברות המסונפות לו ייהנו משוק תוסס ומתגמל.

אנחנו זקוקים לארבע שנים טובות של עבודה נטולת שחיתות, עם הנהלה ראויה ו-20-25 מיליארד דולר. כמו כן, שלא ידרשו מהמגזר דין וחשבון על פרקטיקות שהורישו לנו ואינן מועילות עוד. על מנת להתקדם אנחנו זקוקים לסדנאות איכותיות, תכניות לבניית כושר עבודה, מרכזי הכשרה ומיזמים. כל אלו יזניקו את ההון האנושי של המגזר שלנו.

כשאני מדבר על מנהיגות, אני לא מדבר על מופע של איש אחד, אלא על צוותים ראויים, שדרות ניהול ומיומנויות טכניות עם חירות מלאה במונחים תעשייתיים, מבלי להיות כבולים למכסות שמוקצות לכל מגזר בחברה.