שנת 2022 התחילה בתנופה חזקה למגזר של מעבר לאנרגיות דלות פחמן, החל בהצהרות של מדינאים והתחייבויות שהתקבלו בוועידת האו"ם לאקלים בגלזגו, גם כשהעולם עוד התמודד עם מכשולים שהציבה המגיפה על שרשרת האספקה העולמית.
בפברואר הוסיפה הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה ממד גיאופוליטי חדש לדינאמיקה והציבה את החשיבות של הבטחת אנרגיה רציפה ומהימנה לראש סדר העדיפויות העולמי. במהלך השנה נוצר מאזן חדש בין יעדי אקלים, מדיניות תעשייתית, צמיחה כלכלית וביטחון, כשברקע התערבויות משמעותיות של האיחוד האירופי בסוגיות של מדיניות וחקיקה פורצת דרך בארה"ב, לצד המאמצים של מדינות ה- G20 והתמשכות המו"מ העולמי בוועידת באקלים ב-27 במצרים.
בסופה של שנה סוערת, נראה שבמסגרות העבודה הלאומיות והאזוריות, הבטחה מהימנה של אנרגיה רציפה תופסת מקום נכבד יותר והעיסוק באנרגיה דלת פחמן נשאר ברמה העולמית.
מבחינה היסטורית, מדינות טיפחו את מגזרי האנרגיה שלהן על בסיס פרמטרים של זמינות ועלות, כשבדרך כלל הביקוש קיבל מענה מההיצע המקומי. אבל ככל שהתגברו צרכי האנרגיה בשביל לעמוד בביקוש שנבע מצמיחה כלכלית, כך גדל גם המסחר הבינלאומי באנרגיה.
הכלכלות החשופות ביותר היו אלו שההיצע המקומי שלהן דל: יפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן באסיה, גרמניה, איטליה וצרפת באירופה הרעבה לאנרגיה וארה"ב, לפחות עד מהפכת הפצלים, שבזכותה ארה"ב הפכה מיבואנית גדולה ליצואנית משמעותית. רבות מהמדינות האלה השקיעו באנרגיה גרעינית כגידור ביטחוני.
אינפוגרפיקה מעולה – נתחי השוק המרכזיים
בהודו וסין, הענקיות האסיאתיות שצומחות במהירות לא עמד ההיצע המקומי בקצב הביקוש הכולל ודחק אותן לפתח תלות ביבוא אנרגיה.
העולם שאחרי המלחמה הקרה התאפיין בגלובליזציה ושיתוף פעולה בינלאומי, מעט מאוד סכסוכים בינלאומיים ועוד פחות הפרעות לשרשרת האספקה, עולם שבו גם טופחה הנכונות בקרב מדינות לסחור באנרגיה זולה.
הגז הטבעי נעשה זמין יותר ויותר, נשרף בצורה נקייה יותר והוא גם ורסטילי יותר, כך שמדינות אירופה ואסיה היו נכונות להגדיל את הייבוא שיחליף את המקורות המזהמים יותר, מה שהוביל לתלות גם באספקת גז בצנרת וגם בשוק הגט"ן שהולך ומתרחב כל הזמן.
בסוף שנות התשעים, עם גיבוש פרוטוקול קיוטו, החלו מדינות להביא בחשבון את יעד נטרול הפחמן. שוקי פחמן ראשוניים החלו להתממש עם התקווה שהם ינתבו את ההשקעות ויעמדו ביעדים של הפחתת פליטות בזול ובהיקף רחב. הדחיפה הזאת לעבר דה-קרבוניזציה לא הביאה בחשבון את ההשלכות של שינויים אפשריים בתלות של מדינה במקור אחד ליבוא אנרגיה, השלכות שנפרשות על פני אספקת האנרגיה, החומרים והטכנולוגיה. במדינות רבות לא תמיד יעדי הדה-קרבוניזציה עלו בקנה אחד עם השמירה על ביטחון אנרגטי.
בפועל, המדינות האלה העשירות באנרגיה זולה ודלת פחמן ושרשרות האספקה שתומכות בהן, יכולות לקדם דה-קרבוניזציה מבלי להתפשר על יעדי הביטחון האנרגטי. מצד שני, מדינות שאין להן חלופות זולות לדלקים פוסיליים יצטרכו לייבא את האנרגיה הנקייה או הטכנולוגיה ולהסתמך יותר על נצילות אנרגיה.
היבט נוסף הוא הריכוזיות של גורמי האספקה. בשוק של אנרגיות דלות פחמן מרוכז רוב כוח האספקה בידיהן של מספר מצומצם של מדינות לעומת ההיצע של הדלקים הפוסיליים, שמגיע ממגוון מדינות.
תלות מסוג כזה עשויה להשפיע הרבה מעבר לזמינות של חומרים בסיסיים ולהרחיב את האופי הריכוזי גם לאורך תהליך הייצור של טכנולוגיות לאנרגיות מתחדשות. לדוגמה, נתונים מ-2021 מראים שסין היא השולטת העיקרית במספר שלבים של מחזור הייצור של אנרגיה פוטו-וולטאית.
'שלוש הגדולות' באנרגיה ובפליטות
"סין, אירופה וארה"ב מהוות את 'השלישייה הגדולה' במובנים של צריכת אנרגיה ופליטות גזי חממה ואחראיות ליותר מחצי מהביקוש לאנרגיה כיום וליותר מ-55 אחוזים מפליטות הפחמן הדו חמצני בעולם. אמנם כל המדינות האלה התחייבו לטפל בפליטות הפחמן הדו חמצני שלהן, אבל גם זנחו את המודלים הקודמים של מדיניות שהתמקדו בשוקי פחמן ותמריצים פיננסיים.
בצל החששות שהתעוררו לאחרונה בסוגיות של ביטחון אנרגטי, מדינות רבות אימצו לאחרונה תכניות למגזרי אנרגיה ושרשראות אספקה נקיים יותר, אבל תכניות שהמוקד שלהן הוא מדיניות תעשייתית, תעסוקה וביטחון אנרגטי, במקביל להפחתה בפליטות. ב'שלוש הגדולות' שוקי הפחמן מתמקדים בעיקר בשוק המקומי. המאמצים לפיתוח שוק פחמן בינלאומי ממוקדים יותר במגזרים אחרים, כגון פתרונות שמבוססים על הטבע ונטיעת יערות.
מאז הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה השכיל האיחוד האירופי למתן את תכנית נטרול הפחמן השאפתנית שלו ואת היעדים שנקבעו בה לשנת 2030 מתוך התחשבות בצרכים והאתגרים בטווח הקרוב בסוגיות של ביטחון וכן הפסקת הייבוא של דלקים פוסיליים מרוסיה. הצעדים שנקטה אירופה מאז פברואר 2022 מדגישים שבראש סדר העדיפויות של כל אחת מהמדינות בה עומדים כעת הביטחון האנרגטי של האוכלוסייה וכן צרכי האנרגיה של תעשיות מפתח ביבשת.
אנרגיות מתחדשות, ביו-מתאן ומימן אמנם מקבלים תמריצים לטווח הארוך, אבל המדיניות החדשה גם מתגמשת בכל הקשור בעמדות המבוססות על אוריינטציה סביבתית יותר, כגון הפסקה של שימוש בפחם ובאנרגיה גרעינית ואפילו שבירה הידראולית של פצלי גז. בשנים הקרובות היבשת תזדקק לכמויות גדולות יותר של גט"ן אבל זה לא קל כשאירופה לא ששה להכניס את עצמה למחויבות שתנעל אותה ליבוא ארוך טווח של דלקים פוסיליים.
גם לסין יש גרסה ייחודית לדה-קרבוניזציה, גרסה שבאופן חלקי משקפת העדפה של ביטחון לאומי וחזתה במובן מה את משבר האנרגיה הנוכחי, מדיניות שהפחיתה את התלות שלה ביבוא אנרגיה בעודה נהפכת לספקית עיקרית לשאר העולם של טכנולוגיות דלות פחמן. בייג'ינג הכריזה על תכנית שאפתנית בתכנית החומש ה-14 שלה, שבה ייצור אנרגיות מתחדשות צפוי להכפיל את עצמו ב-2025, גם בעודה ממשיכה לבנות תחנות כוח פחמיות. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה וניתוקי החשמל שאירעו בגלל אירועי מזג אוויר קיצוניים, סין ממשיכה את התלות שלה בפחם מקומי תוך שהיא מבטיחה שכושר הכרייה שלה יעמוד בזעזועים חיצוניים.
מתוך 'שלוש הגדולות', ארה"ב הכי פחות תלויה בייבוא אנרגיה ובעולם שנהיה מקוטב יותר ויותר, היא לא תמהר לוותר על היתרון הגיאופוליטי הזה. את החוק להפחתת האינפלציה שהעביר ממשל ביידן באוגוסט אפשר לתאר בעיקר כמדיניות תעשייתית בגישה שלו לאנרגיה: החוק פורס סדרה של כלים ותמריצים שמטרתם למנף את התקציב הממשלתי לבניית תעשיית אנרגיה מקומית נקייה שבבוא העת תנטרל את פליטות הפחמן.
אבל מה קורה בשאר העולם, במיוחד במדינות שהפיתוח בהן מואץ כעת כמו אסיה, אפריקה ודרום אמריקה? בטווח הקרוב, מדינות כמו קוריאה הדרומית, לדוגמה, ישרפו בלי בעיה יותר פחם, בגלל המחירים הגבוהים של הגט"ן. נראה שבטווח הקרוב הבטחת הגישה לאנרגיה בת-השגה תישאר בראש מעייני המדינות האלה והמדיניות האקלימית תעבור לתכנון לטווח הארוך יותר.
בוועידת האו"ם לאקלים שנערכה במצרים חזרו שוב ושוב על כך שנדרשות השקעות מאסיביות בשביל להאט את קצב ההתחממות למעלה וחצי. זה נכון בעיקר בעולם המתפתח, שמתקשה גם לממן את הביקוש העולה לאנרגיה וגם להחליף את ההון שמחזיק את האנרגיות המסורתיות.
במקום לבנות מערכת פיננסית בינלאומית למסחר בפחמן מעדיפות המדינות בשלושת מוקדי הפליטות והצריכה הגדולים לגבש מסגרות עבודה ולהרחיב את המדיניות התעשייתית. מדינות קטנות ומתפתחות יותר יזכו לגישה רחבה יותר למימון המעבר לאנרגיות דלות פחמן בזכות שיתוף פעולה של שרשרות האספקה בין מדינות שיש ביניהן לבין המדינות בשלושת מוקדי הפליטות ידידות גדולה יותר. החוק להפחתת האינפלציה, לדוגמה, מספק הטבות מס לטכנולוגיות וחומרי גלם של אנרגיה נקייה, אולם הנהנים העיקריים עשויים להיות "אומות שותפות ערכית" והמדינות שאיתן יש לארה"ב הסכמי סחר חופשי.
החששות סביב ביטחון אנרגטי הם נדבך מרכזי בגיבוש המדיניות באותם "שלושת הגדולים". מאמצים נוספים לדה-קרבוניזציה בשאר העולם עשויים לנצל את העלויות של טכנולוגיות נקיות, שיורדות בזכות כוח קנייה גדול הנבנה באותם שלושה מוקדים, כוח שגם אותו מניעה למעשה מדיניות מכוונת.
