מעבר לשוק המוצף

מתישהו בתחילת העשור הבא היצף הגז הטבעי המונזל ייעלם ולקוחות ימצאו עצמם נאבקים על אספקה חדשה. שריף סוקי ומרטין יוסטון, שני אנשים עם היסטוריה ארוכה בתעשיית הגז, יהיו מוכנים לשינוי. משלוחים של LNG יגיעו לאירופה מהמסוף שלהם בלואיזיאנה, ויימכרו במחיר של 7 דולר בלבד ל-1000 רגל מעוקבת. עודף ההיצע הקיים היום לא משנה. השוק יזדקק לגז שלהם, והם ייצרו אותו בזול יותר מכל אחד אחר בעולם.

זאת, מכל מקום, התכנית. בתנאי השוק של היום, זו נראית תכנית נועזת בלשון המעטה. אין מחסור ב-LNG  בעולם וגם לא בהצעות לבנות עוד כושר הנזלה. התרסקות מחירי הגז המועבר דרך הים הביאה להשעייה או לביטול של פרוייקטים רבים. ב-23 במרץ, חברת וודסייד פטרוליום הקפיאה את פרויקט ה-LNG  שלה באוסטרליה, וזהו רק המקרה העדכני ביותר במגזר שכרגע נראה כסובל מפיתוח יתר.

אולם סוקי ויוסטון אינם נרתעים. פרויקט Browse שבוטל באוסטרליה היה אמור להשתמש באסדה צפה לייצור 3.9 מיליון טון בשנה, והיה עשוי לעלות למפתחים יותר מ-3 מיליון דולר. סוקי ויוסטון, שהקימו בראשית השנה חברה חדשה בשם טלוריאן (Tellurian Investments), אומרים שיקימו מתקן הנזלה בקלקסיו, לואיזיאנה ב-8 מיליארד דולר, וכי המתקן ייצר 12 מיליון טון LNG בשנה עד 2021. לאחר מכן, הם ימשיכו לבנות, להרחיב את המתקן ולהוסיף מתקן נוסף, מה שיביא אותם בסופו של דבר לכושר ייצור של 40-30 מיליון טון בשנה.

השותפים בהחלט אינם חדשים בעסק. יוסטון עבד כעשור בקבוצת בריטיש גז (BG), וכשפרש כמנהל התפעול הראשי ב-2013 קיבל קרדיט על כך שניהל את ההתרחבות של החברה לכיוון ה-LNG. יהיה קשה למצוא מנהל במגזר התעשייתי הזה עם יותר ניסיון מסחרי וניהולי.

ההתלהבות שלו מהסקטור כמעט אקדמית. "גז יהיה דלק היעד, ולא רק דלק המעבר לקראת אנרגיות ירוקות, כפי שרבים אומרים כשהם ממקמים את הגז במיקום לא נכון ברצף לקראת ניהול נכון של פליטות הפחמן", הוא אומר בסרטון יחסי ציבור של החברה החדשה.

שורדי התאגידים

בזמן שיוסטון ניהל את עסקי ה-LNG  של בריטיש גז, סוקי עזר לשנות את פניה של תעשיית הגז האמריקאית. בתקופה בה ארצות הברית דהרה ללא מעצור – כך חשבו אז – לעבר תלות בגז מיובא צ'ינייר אנרג'י, החברה שהקים בשנות ה-90, החלה לבנות מסופי ייבוא LNG. כשמהפכת הפצלים הרסה את התכניות האלה, צ'נייר החלה להפוך את מסופי הייבוא למסופי ייצוא. סוקי ויוסטון ישבו בצדדים מנוגדים של שולחן המשא ומתן כשצ'נייר חתמה על עסקה עם BG כקונה של הגז, מה שסימן את תהפוכות השוק. המטען הראשון ממסוף סאבין פס, הראשון מבין כמה מסופי ייצוא מתוכננים בארה"ב, הפליג לברזיל בפברואר.

סוקי, אחד היזמים המפורסמים ביותר בתעשיית האנרגיה האמריקאית, כבר לא היה בצ'נייר כדי לחגוג כשזה קרה.

קרל איקן, משקיע אקטיביסט שהגדיל בהדרגה את החלק שלו בחברה, לא הסכים עם התכניות להמשיך ולבנות כושר הנזלה. הוא ניצח על הפיכה באסיפת בעלי המניות בדצמבר 2015 וסוקי נדחק החוצה מהחברה.

כעת המסעדן לשעבר משתמש בחלק מההון שצבר בצ'נייר כדי להשקיע אפילו יותר בכושר הנזלה ליד המסופים של החברה. הוא ויוסטון מממנים בעצמם את ההשקעה הראשונית הדרושה כדי להתחיל את הפרויקט בקךקסיו. כדי להבטיח את ההשקעה בת 8 מיליארד דולר טלוריאן תציע גם מניות ותמכור אג"ח. סוקי אומר שהמימון לבניה ייסגר במהלך 2018.

השותפות בין מנהיגות יזמית ומלאת חזון וניסיון ניהולי אמיתי יהפוך את טלוריאן למקרה מבחן מרתק עבור מגזר ה-LNG. אתר החברה מתגאה בכך שהחברה "ממציאה מחדש את תעשיית הגז. שוב". הקמת המתקנים תתבסס על מקטעים קטנים יותר – או "לבנים" – של 0.7 מיליון טון בשנה, מה שיהפוך את הפרויקט ל"גמיש יותר מאשר מיזמי ענק". תכנון שניתן לשחזר יעשה שימוש בציוד מן המוכן.

אבל על פי יוסטון, מה שיהפוך את המתקן שלהם לאפשרי יותר מאחרים הוא לא רק המודולריות ותכנון הנדסי טוב. יתרון נוסף יהיה ביצירת יצרן LNG  רזה שלא יבזבז זמן או כסף בשכפול תהליכים שהלקוח יכול לעשות בעצמו.

"לבריטיש גז היו סטנדרטים משל עצמה והיא חשבה שהם הכרחיים לניהול שלה" הוא אומר, ברמז לביקורת. טלוריאן תעשה מה שהחוק במדינה דורש וזהו. חברות גדולות נוטות להציב אנשים רבים כדי לפקח על תהליכי ההנדסה, הרכש והבנייה (EPC), הוא אומר. לטלוריאן יהיו הרבה פחות אנשים שיפקחו על התהליך. "הפילוסופיה שלנו היא שבכטל הם קבלנים מצויינים מהמעלה הראשונה ואם הם רוצים לבנות משהו, תנו להם להתקדם עם זה". תהליך קבלת האישורים, רכישת האדמה וחוזי המכירה – כמו בצ'נייר, על פי סוקי, עסקאות לטווח ארוך יכסו 80% מעלויות הבניה – וההוצאה לפועל של הפרויקט תהיה טעונה. "החדשות הטובות הן שגם מרטין וגם אני עשינו זאת בעבר כך שהפעם התסריט כבר כתוב", סוקי אומר. לטלוריאן יש כרגע רק 15 עובדים אולם יהיו לה 700 או 800 עד 2021.

מול פני הסכנה

ההיצף הקיים בשוק כיום אינו מרתיע את יוסטון וסוקי. "יהיה מעט עודף היצע בשנתיים או בשלוש השנים הבאות", סוקי אומר. עד 2021-2022 יופיע "חוסר איזון משמעותי מאד" לכיוון השני, מפני שהחלטות לבניית כושר ייצור שיופעל אז אינן נלקחות עכשיו. "אנחנו מצפים להגיע לשוק עד לרגע שבו הפער יתפתח". הביקוש הגלובלי עומד כרגע על 300 מיליארד רגל מעוקבת ליום והוא גדל ב-2% בשנה, או 6 מיליארד מ"ר, הוא אומר. "אם נוציא לשוק את מקסימום ההנזלה שאנחנו סבורים שנהיה מסוגלים לה, כלומר 40-30 מיליון טון בשנה, אנחנו מגיעים לשישה עד שמונה חודשים של צמיחה".

גם תכניות של יזמים אחרים אינן נתפסות כאיום. "אם אתה רוצה ללכת לטנזניה אז בבקשה, לך לטנזניה", סוקי אומר, ומוסיף שארה"ב הייתה ונשארה "השוק הרווחי ביותר למתקן הנזלה". יוסטון מצביע על ההיצע הגדול של גז בארה"ב. יש 1400 טריליון מטר מעוקב של עתודות שאפשרי כלכלית להפיק במחיר של פחות מ-4 דולר לר"מ ו-800 טריליון במחיר של פחות מ-3 דולר לר"מ, הוא אומר – הנתון האחרון הינו שווה ערך לשדה הצפוני של קטאר. מחירי הנפט יראו תנודתיות רבה, הוא אומר, אך לא מחירי הנרי האב. "כולם חוגגים על המחירים הנמוכים הצמודים לנפט באסיה כשמחיר הנפט עומד על 35-40 דולר לחבית. ובכן, יופי להם! כמה זמן אתם חושבים שהנפט יישאר במחיר הזה כאשר העלות הטכנית של החלפת נפט מופק בעולם עומדת ככל הנראה על יותר מ-60 דולר לחבית?

"מה שאנחנו רוצים לעשות זה לייצר את ה-LNG  הכי זול בעולם, זה הדבר היחיד שחשוב", יוסטון אומר. סוקי מנסח זאת אחרת. עד 2020 השוק יהיה גמיש הרבה יותר. בכל יום, לקוחות יוכלו להציע מחיר על 11 מטענים, כלומר על 35 מיליון מ"ר ביום של תפוקה קיימת, שיישלטו על ידי 30 או 40 שחקנים שונים. ההצמדה לנפט כבר לא תהיה קיימת כיוון שהשוק הפיזי הזה (של גז קיים במטענים ולא רק על הנייר) יהיה "מסונכרן לחלוטין עם עלויות התובלה". בהקשר הזה, הוא אומר, "יהיה חיוני להיות יצרן המציע מחיר נמוך".

תחליף לגז רוסי

לא כולם מחזיקים בתחזית אופטימית כל כך על שוק ה-LNG  האמריקאי.חברת הייעוץ ווד מקנזי אומרת שמחצית מכושר הייצוא של ארה"ב יושבת בין 2017 ל-2020 אם מחירי הפחם באירופה – היעד הראשי ל-LNG – יישארו נמוכים או אם גזפרום הרוסית תוריד מחירים כדי להגן על נתח השוק שלה.

מחירי הגז באירופה עשויים לצנוח אל מתחת ל-4 דולר למ"ר, אמרו בחברה.

סוקי אינו מודאג. ספקים יריבים אינם עומדים בקצב, ואלג'יריה יוצאת מעסקי ייצוא ה-LNG, הוא אומר. "כל דרום אירופה היא לקוח פוטנציאלי – ואין תחרות מגזפרום בשוק הזה", המשמעות של תפוקה מידלדלת מהים הצפוני, ייצוא צונח מהולנד, וביקוש גובר במזרח אירופה היא שאלא אם אירופה תעדיף לקנות אפילו יותר גז רוסי משהיא קונה כעת, "שוק משמעותי מאד" ייפתח עבור ארה"ב באירופה בזכות "שילוב של דאגות גיאופוליטיות ודאגות כלכליות".

וכך, יוסטון וסוקי ממשיכים לקדם את הפרויקט. החלטה סופית על השקעה במתקן הראשון בקלקסיו תתקבל ב-2018. כושר ההנזלה של 12 טון בשנה יוכפל בסופו של דבר. ההחלטה על הקמת המתקן השני, במיקום שונה, תתקבל 12 חודשים לאחר מכן. "לתכנן פעם אחת ולבנות שוב ושוב" היא המנטרה.

המיזם מבוסס על האמון הבסיסי של שני השותפים בתחיית השוק ל-LNG והשכנוע המוחלט שלהם בייחודיות של התעשייה האמריקאית.

"בהינתן הציפיות ארוכות הטווח שלנו למחירי הנרי האב שיישארו נמוכים ולכך שמחירי הנפט יעלו", יוסטון אומר, "אם הייתי מהמר לטובת הלקוחות שלי, בטווח הארוך, האזורים שמהם יגיע LNG  זול בעשורים הקרובים יהיו: 1. ארה"ב 2. ארה"ב 3. ארה"ב וכן הלאה עד שתגיע למספר 15 בערך".