בשנים האחרונות גדל היקף מִחזוּר הפלסטיק במקסיקו הודות ליוזמות תעשייתיות שונות ולמודעות הצרכנית הגוברת. ככל שגדל הביקוש לאריזות מקיימות במדינה, כך גדלה גם חשיבותה של מקסיקו כשותפת סחר ביבשת אמריקה. ובינתיים, אתגרים חדשים והזדמנויות חדשות צצים הן בשווקים מתעוררים והן בשווקים מבוססים.
דינמיקת השוק בחוף המערבי של ארה"ב מאתגרת את חברות המִחזוּר המקומיות, המתקשות להגיע לרווחיות בגלל התחרות הקשה על חומרי זינה ממוחזרים של פוליאתילן טרפתאלט, או PET, כמו למשל בקבוקי מים ומשקאות קלים משומשים.
במקביל, חוסר ההתאמה בין דינמיקות השוק הנוכחיות לבין הצפי לביקוש גבוה יותר במקסיקו, מספק לחברות מִחזוּר רבות מהחוף המערבי תמריץ כלכלי להתחרות בחברות זרות.
אם נוסיף לקלחת מוצרי יבוא זולים מדרום-מזרח אסיה, נבין למה בחודשים האחרונים ניטש קרב סוער על נתח שוק, בייחוד אחרי שהביקוש קצר הטווח במגזר נפגע בגלל האינפלציה הגבוהה, מדד נמוך של אמון הצרכנים ומהמורות כלכליות נוספות. הצפי לביקוש ארוך הטווח, לעומת זאת, נשאר מבטיח.
המחיר התחרותי של שרף מקורי ממקור פטרוכימי
המחיר התחרותי של שרפים גולמיים ממקור פטרוכימי ימשיך להיות גורם מרכזי בתחום השימוש בפולימרים הממוחזרים. הוא צפוי להביא להורדת מחירים בחומרים המקומיים ולצמצם משמעותית את שולי הרווח של חברות המחזור.
ארה"ב מייבאת יותר פולימר תרמופלסטי בתולי מאשר היא מייצאת – ב־2023 היא ייבאה יותר מ־1.4 מיליון טונות. לפי נתוני נציבות הסחר הבינלאומי של ארה"ב, טייוואן הייתה המקור העיקרי שלה בפער ניכר על היתר, ואחריה מקסיקו וקוריאה הדרומית.
מתחם גדול להפקת פולימר תרמופלסטי היה בבנייה בקורפוס כריסטי שבטקסס, והוא העלה את הצפי לעלייה ברמות הייצור המקומיות ולירידה בצורך בייבוא, אבל הפרויקט הוקפא במחצית השנייה של 2023 בגלל אינפלציה גבוהה ועלויות בנייה וכוח אדם שחרגו מהתחזיות המקוריות. לכן ארה"ב עדיין מסתמכת על ייבוא חומרי זינה – פאראקסילן וחומצה טרפתלית מטוהרת – וכן שרפיPET.
מחירי השרף המיובא, בעיקר מאסיה, הושפעו במהלך 2024 ממתקפות של החות'ים על כלי שיט, ממגבלות תפעול ותפוקה, מגודש בשוק, מבעיות ציוד ומעליית תעריפים. כתוצאה מכך מחירי השרף הלא ממוחזר המשיכו להיות נמוכים בהשוואה למחירי השרף הממוחזר, ולכן הקונים העדיפו לבחור באפשרות המשתלמת ביותר. המגמה הזו הפעילה לחץ להורדת מחירים על חברות המִחזוּר, לא רק בארה"ב אלא גם במדינות מרכז ודרום אמריקה.
לפי נתונים של 'פלאטס', פער המחירים בין פולימר תרמופלסטי בתולי מסוג PET bottle grade DDP West Coast, ו־PET ממוחזר מסוג PET pellets FOB Los Angeles היה 205.8 דולר לטונה ב־2023, ו־198.9 דולר לטונה בינואר-יוני 2024.
שווקי המִחזוּר צולחים את שנת 2024, אבל שווקי הפולימר התרמופלסטי הממוחזר מתמודדים עם אתגרים משמעותיים באזורים שונים ומחפשים הזדמנויות חדשות.
קשיים כלכליים מורידים את התיאבון של השוק לקיימות
בחוף המערבי של ארה"ב, שולי הרווח של חברות המִחזוּר נפגעים בגלל שנפח האיסוף של תוצרים למחזור לא גדול מספיק, ומנגד, יש ביקוש חזק לייצוא.
לפי האיגוד הלאומי למכלי פולימר תרמופלסטי, או NAPCOR, שיעור איסוף החומר בארה"ב נשאר יציב בעשור האחרון, ועומד על 30 אחוזים בערך.
הביקוש צפוי לעלות בעקבות חקיקה חדשה, יוזמות תעשייתיות והתגברות המודעות הצרכנית, וכדי לעמוד בו יש להרחיב את איסוף אריזות הפולימר התרמופלסטי באמצעות רגולציות, עידוד שינויים בהרגלי הצרכנים והקמת תשתית מחזור טובה יותר.
לדוגמה, כדי להגיע ליעד המדובר של '25 אחוז עד 2025' במִחזוּר פולימר תרמופלסטי מבקבוקים בארה"ב, יש לאסוף קרוב ל־800 מיליון קילוגרם, 85 אחוז יותר מב־2022. וכדי להגיע ל־50 אחוז מִחזוּר מבקבוקים עד 2030, נדרש איסוף של כ־1.75 מיליארד קילו פולימר תרמופלסטי ממוצרי צרכנות – יותר מפי שלושה מהמשקל שנאסף ב־2022, כך לפי האיגוד הלאומי.
שיפור בהיקפי האיסוף בארה"ב יכול גם למתן את חוסר האיזון בין הביקוש להיצע, שנוטה להעלות את מחיר השוק של 'באלות' חבילות ארוזות (bales) של החומר הממוחזר. ב־2024 היה בחוף המערבי ביקוש חזק לייצוא של באלות, בייחוד למקסיקו.
החברות המקסיקניות מחפשות חבילות כאלה במחירים תחרותיים, וזה מפעיל לחץ כבד על תשתית המִחזוּר האמריקאית להגדיל את היקפי האיסוף כדי לעמוד הן בביקוש המקומי והן בביקוש לייצוא, ויתרה מזו – לעמוד ביעדי המִחזוּר העתידיים שיוגדרו הן בחקיקה והן על ידי החברות עצמן.
חבילות החומר הממוחזר ממקסיקו כוללות היקף גבוה יותר של בקבוקי פולימר תרמופלסטי, ולכן מחירן גבוה יותר. כפועל יוצא, החבילות המקסיקניות של בקבוקים ממוחזרים משיגות תנובה גבוהה יותר של פתיתי PET אחרי עיבוד.
עם זאת, החבילות הפחות איכותיות מהחוף המערבי מצליחות להתחרות באלו המקסיקניות משתי סיבות עיקריות. ראשית, המחיר התחרותי של החבילות האמריקאיות בהשוואה למחירים הגבוהים של חבילות החומר הממוחזר במקסיקו. שנית, הם מעדיפים להשיג אספקה מחוץ למקסיקו בגלל מגבלות האספקה הצפויות בחודשים הבאים.
לפי Ecología y Compromiso Empresarial, או ECOCE, הצריכה הלאומית של מכלי הפולימר התרמופלסטי המוערכת במקסיקו הייתה 860,000 טונות ב־2023, ש־177,000 טונות מתוכם היו שרף ממוחזר ממוצרי צרכנות.
סך כול הקיבולת הזמינה לפלסטיק ממוחזר במקסיקו היא 753,000 טונות בשנה, לפי ECOCE. הנתון הזה משקלל בתוכו את הצפי למחצית השנייה של 2024 ולתחילת 2025, שלפיו חברות הפולימר ימשיכו להרחיב את כושר הייצור שלהן.
כעת צפויה עלייה במחירים של החבילות במקסיקו – גם בגלל שהביקוש החזק המוביל לבעיות אספקה, וגם מכיוון שהיקפי האיסוף במקסיקו לא גדלו מספיק.
חשוב לציין, העלייה בביקוש לייצוא חבילות בקבוקים ממוחזרים מארה"ב למקסיקו העלתה גם את מחירי החבילות בשביל הקניינים המקומיים בארה"ב, ועכשיו חברות המִחזוּר של החוף המערבי מתקשות מאוד להתאים את מחירי הפתיתים שלהן למחירי המטענים הגבוהים של חומרי הזינה.
השבבים המיובאים הזולים מדרום-מזרח אסיה דחפו להורדת מחירים של הפתיתים השקופים הממוחזרים, מה שהוביל לשולי רווח "דקיקים", כפי שהגדירו זאת בחברת מחזור מדרום קליפורניה.
לפני נתונים של Commodity Insights, הפער בין פתיתי FOB Los Angeles clear flake ופתיתי CFR US West Coast clear flake ex-Southeast Asia נשאר על 133 דולר לטונה מינואר עד יוני, למרות שבאופן כללי הצטמצם בגלל העלייה במחירי התובלה הימית והירידה העונתית בביקוש לפתיתים שקופים בתוך ארה"ב.